הצגת המקור של הדף "רובע"

'''רובע''' הינו כינוי ל[[בהמה]], כגון [[פר|שור]], שרבע אדם - אשה או איש. דינו של הרובע הוא שנאסר להקרבה על ה[[מזבח העולה|מזבח]].  

== מבוא ==
בהמה, כגון, שור, [[איל]] או [[עז]], שרבע אשה, נקרא בפי חז"ל 'רובע', ונאסר להקרבה על גבי המזבח. בהמה זו מוגדרת כ'רובעת', בתנאי שהאדם הנרבע הגיע לגיל המינימלי בו הוא נחשב מבחינה הלכתית כ'ראוי לביאה', כלומר שמעשה בעילה שנעשה בו מוגדר כביאה לעניין דיני התורה. באיש - גיל זה הוא תשע שנים ויום אחד, ובאשה - שלש שנים ויום אחד{{הערה|שם=הערה1}},   

== מקור האיסור ==
איסור רובע נלמד מן הפסוק: "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן"{{הערה|שם=הערה2}}. הפסוק נדרש על ידי חז"ל כדלהלן: "'מן הבהמה' - להוציא רובע שפסול"{{הערה|שם=הערה3}}. יש אומרים, שאיסור זה נלמד מן הפסוק: "כי משחתם בהם מום בם"{{הערה|שם=הערה4}}, שכן המושג "משחתם" עניינו - ערווה ועבודה זרה. מכאן שדבר ערווה שנעשה בבהמה הרי זה 'מום', ולכן בהמה זו נפסלת מלעלות על גבי המזבח{{הערה|שם=הערה5}}.  

== דין רובע ==
נאמר בתורה: "ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לריבעה אותה, והרגת את האשה ואת הבהמה, מות יומתו דמיהם בם'{{הערה|שם=הערה6}}. לפיכך, בהמה שרבעה אשה, דין הבהמה הרובעת בסקילה, זאת, בתנאי שיש שני עדים למעשה.   

עם זאת הלכה היא, שאם יש עד אחד בלבד למעשה, או שבעלי הבהמה הם שמעידים על בהמתם שרבעה אישה, במקרה זה אין חיוב סקילה על הבהמה. מכל מקום נפסלה בהמה זו לקרבן, ואסורה לעלות על גבי המזבח{{הערה|שם=הערה7}}.  

== המקדיש את הרובע ==
אדם שהקדיש את הרובע לקרבן, הרי הוא כמקדיש [[בעל מום עובר]], ודין הבהמה לרעות עד שתסתאב, ויפלו דמיה ל[[נדבה]]{{הערה|שם=הערה8}}. מכאן עולה הלכה נוספת, והיא, שבהמה שרבעה, ולאחר מכן נתערבה עם בהמות אחרות שהוקדשו לקרבן – במקרה זה כל הקרבנות נפסלים מלעלות על המזבח, ודינם לרעות עד שיסתאבו, ויפלו דמיהם לנדבה{{הערה|שם=הערה9}}.  

== לקיחת בהמה מגוי ==
מותר לקנות בהמה מגוי לשם הקרבתה על המזבח, ואין חוששים לרובע{{הערה|שם=הערה10}}.  

== מן המדרש ==
קרבן גוי פסול - חשוד על השחתה לעומת ההלכה המקובלת, שהגוי מביא קרבן מן הבהמה ומקריבים אותה לעולה (ראה רמב"ם מעשה הקרבנות ג, ב) מצינו דעה במדרש, שאין לקבל בהמה שמביא הגוי לקרבן, שכן יש בבהמה זו חשש להשחתה. 

כך מובא בפסיקתא רבתי (הוספה א פיסקא א - שור או כשב): "ילמדנו רבינו: גוי שהביא קרבן מהו לקבל הימנו? - כך שנו רבותינו: נדבות [כסף] מקבלין מן הגוי [ומקריבים עבורו בהמה]. וקרבנות [בהמות ממש] - אין מקבלין מהן. 

למה? מפני שקרבנותיהם פסולין לפני הקב"ה! כך אמר שלמה: 'זבח רשעים תועבה!' מעשה בגוי אחד ששאל את ר' יוסי בן חלפתא, אמר לו: למה אין מקבלין ממנו קרבנות!... אמר לו ר' יוסי: חייך - כתוב מלא הוא! כך אתה מוצא: בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה לישראל ו[[פר]]שת הקרבנות [ולימד] בן כמה שנים [הקרבן, כגון, 'כבש בן שנתו לעולה'] או בן כמה ימים [בן שמונה ימים] שיהו מקריבים [ישראל] קרבנותיהם, הזהיר הקב"ה שלא יקבלו מכם קרבן. מה כתיב למעלן (ויקרא כב, כה)? 'ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה, כי משחתם בהם' [כי הגוי חשוד על עבודה זרה ועל ערוה]. אבל מישראל - אני מקבל. [מנין?] ממה שקראו בענין (ויקרא כב כז): "שור או כשב או עז כי יוולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן".

{{ראו גם|ערך=[[נרבע]]}}

==הערות שוליים==
{{ הערות שוליים |הערות ={{הערה|שם=הערה1| נידה מה, א. רמב"ם איסורי מזבח ג, ד. }}{{הערה|שם=הערה2| ויקרא א, ב. }}{{הערה|שם=הערה3| תמורה כח, א. }}{{הערה|שם=הערה4| ויקרא כב, כו. }}{{הערה|שם=הערה5| תמורה כח, ב. }}{{הערה|שם=הערה6| ויקרא כ, טז. }}{{הערה|שם=הערה7| תמורה כח, א. רמב"ם איסורי מזבח ג, י. }}{{הערה|שם=הערה8| תמורה כח, ב. רמב"ם איסורי מזבח ג, י. }}{{הערה|שם=הערה9| תמורה כח, א. רמב"ם פסולי המוקדשים ו, ב. }}{{הערה|שם=הערה10| עבודה זרה כח, ב. רמב"ם איסורי מזבח ג, טו.}}}}

[[קטגוריה:קרבנות]]