אימורים
אימורים הם כינוי לחלקי הבהמה המוקטרים לה' על המזבח החיצון. מסדרי הקרבת הקרבן, להביא את חלבו ושאר החלקים שקבעה התורה, שהם לחם ה'[1], להקטירם על אש המערכה, כל זאת באשר לקרבן חטאת, אשם ושלמים[2]. האימורים נקראים בשם זה, שכן הם מופרשים ומובדלים משאר הקרבן, מלשון: 'את ה' האמרת היום'[3] – לשון חשיבות, כך איברים אלו חשובים ועולים מכלל האיברים על גבי המזבח[4].
האימורים המוקרבים
האימורים המורמים מן הבקר ומן העיזים
מן השור ומן העז מרימים 4 חלקים, ואלו הם:
א. 'החלב המכסה את הקרב'[5] - הוא החלב החופה את הכרס סביב[6].
ב. 'ואת כל החלב אשר על הקרב' - הוא החלב העוטף את איברי העיכול, שהם: בית הכוסות, המסס[7] והקיבה[8].
ג. 'שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים'[9]- שתי הכליות ניטלות יחד עם החלב אשר עליהן, זאת, יחד עם החלב המכסה את שרירי השוקיים הסמוכים לכליות.
ד. 'היותרת על הכבד על הכליות– יותרת הכבד היא אצבע הכבד[10] יחד עימה מקטירים חלק מן הכבד הצמוד ליותרת[11].
האימורים מן הכבשים
מלבד האימורים המוזכרים לעיל, אימורי הכבש כוללים גם את האליה.
מהלכות ההקטרה
הקטרת האימורים נעשית לאחר הסמיכה על הקרבן, שחיטתו וזריקת דמו על גבי המזבח[12]. תחילה מפשיטים את עור הקורבן, לאחר מכן מוציאים את האימורים ומולחים אותם. את האימורים של כל קרבן נותנים בזריקה על האש בבת אחת[13]. אין מערבים אימורי קורבן אחד, באימורי קורבן אחר[14]. לאחר הקטרת האימורים, מותר הבשר באכילה בין לישראל בין לכהנים.
הקטרת האימורים בציור נראה הכהן זורק את האימורים מתוך המגס, על גבי המערכה הגדולה.
הערות שוליים
- ↑ ספרא במדבר כח, ב.
- ↑ רמב"ם הלכות מעשה קורבנות א, יח.
- ↑ משנה למלך על פי הפסוק בדברים כו, יז עיין ברש"י שם.
- ↑ משנה למלך בשם הערוך הלכות מעשה קורבנות א, יח.
- ↑ ויקרא ג, ט.
- ↑ תוספתא חולין סוף פרק ח.
- ↑ חולין צג, א.
- ↑ חולין מט, ב. כדעת ר' ישמעאל נגד ר' עקיבא, וכן פסק הרמב"ם הלכות מעשה קורבנות א, יח. וע"ש בכס"מ מדוע פסק כאן כר' ישמעאל.
- ↑ ויקרא ג, י.
- ↑ הקדמת הרמב"ם לסדר קודשים.
- ↑ תורת כוהנים ויקרא ג, י. רמב"ם הלכות מעשה קורבנות ט, יח.
- ↑ ויקרא ג, ו-ח.
- ↑ פסחים סד, ב.
- ↑ רמב"ם הלכות תמידין ומוספים י, טז.