אכילת קדשים
אכילת קדשים היא מצות אכילת קרבנות ומנחות המובאים למקדש.
באכילת קדשי קדשים נאמרה מצוה בתורה, בדבר חובת אכילתם על ידי הכהנים בעזרה, שנאמר: 'ואכלו אותם אשר כופר בהם',[1] ודרשו חז"ל: 'כהנים אוכלים - ובעלים מתכפרים'[2]. כמו כן, מצות עשה על הכהנים לאכול את שיירי המנחה, שאף היא קדש קדשים, שנאמר במנחה: 'והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו... במקום קדוש, בחצר אהל מועד יאכלוה'[3]. לעומת זאת, קדשים קלים הנאכלים על ידי הבעלים, מצות אכילתם אף על ידי ישראל בירושלים המקודשת שבתוך החומות, שנאמר: 'ואכלו אותם אשר כופר בהם', והפסוק מדבר אף בישראל[4].
סיווג קרבנות לעניין אכילתם
שלשה סוגי קורבנות לענין אכילה הם:
א. קרבנות שאינם נאכלים כלל, כלומר קורבנות שדינם שבשרם נשרף, והם קרבנות עולה וחטאת פנימית[5].
ב. קרבנות הנאכלים בעזרה, כגון, חטאת, אשם, זבחי שלמי ציבור ומנחות, שהם קדשי-קדשים[6].
ג. קרבנות הנאכלים בכל העיר, כגון, שלמים, פסח, מעשר בהמה ובכור, והם קדשים-קלים[7].
דיני האכילה
מקום האכילה
מצות אכילת קדשי קדשים נעשית בעזרה ובלשכות הסמוכות, שכן, 'התורה ריבתה חצרות הרבה' לאכילתם. החלונות ועובי החומה של העזרה דינם כעזרה ונאכלים שם קדשי קדשים[8].
באשר לקדשים קלים: מצות אכילתם מתקיימת בכל העיר ירושלים, ולענין זה, עובי החומות - של – ירושלים וכך החלונות שבחומה, הרי הם כירושלים[9]. האוכל קדשים חוץ למקום אכילתם לוקה, שנאמר: 'לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך... ובכורות בקרך וצאנך'[10].
צורת האכילה
רשאי אוכל הקרבן לתבל את הקרבנות בתבלינים ולאוכלם בכל מאכל, כלומר: בין צלוים, בין מבושלים, בין שלוקים, פרט לפסח שאינו נאכל אלא צלי[11].
הברכה
כהן האוכל קדשי קדשים מברך: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לאכול – חטאת, אשם, וכד'[12]. ישראל האוכל את הזבח מברך: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לאכול הפסח'[13] וכד', ויש אומרים – 'על אכילת פסחים'[14], וכד'.
זמן היתר האכילה
אין אכילת קדשים מותרת אלא לאחר שחיטת הקורבן, הזאת דמיו והקטרת האימורים על גבי המזבח[15]. הקטרת האימורים מתירה את האכילה לכהנים ולישראלים[16] אך אינה מעכבת, כגון, שנטמאו או אבדו אין בכך כדי לעכב את האכילה[17]. בחטאת העוף – מיצוי הדם אל קיר המזבח מתיר את אכילת בשרו לכהנים[18].
איסור אכילה לפני זריקת הדם
מקור האיסור: האוכל כזית מן הקרבן קודם זריקה, לוקה, שנאמר: 'לא תוכל לאכל בשעריך... ונדבותיך',[29] כלומר, לא תוכל לאכול נדבותיך בשעריך קודם שזורקים דמם' על גבי המזבח.[30]
מנחות
באשר לאכילת המנחות, המעשה המתיר את אכילתן לכהנים, הוא הקטרת הקומץ והלבונה. אכילת שתי הלחם המובאים בחג השבועות, מותרת לאחר הקטרת אימורי שני כבשי עצרת[19]. בלחם הפנים המעשה המתיר לאכילה הוא הקטרת בזיכי הלבונה[20].
משך האכילה
דין כל המנחות כדין קדשי קדשים, נאכלים ליום ולילה עד חצות לכהנים בתחומי העזרה. דין לחמי התודה לענין אכילה כדין בשר הקרבן[21]. כך גם הלחם הבא עם איל נזיר דינו כדין הבשר. באשר למשך זמן אכילת לחם הפנים, נחלקו הראשונים: יש אומרים, שנאכל במהלך השבת בה נלקח הלחם מן ההיכל לעזרה והלילה שלאחריו[22], ויש אומרים שנאכל במהלך השבוע שלאחר סילוקו[23].
קדימות באכילה
קדשי קדשים נאכלים לפני קודשים קלים,[24] כך גם הקודם לחברו בהקרבה, קודם לחברו באכילה.
האוכלים
המותרים באכילתם
קדשי-קדשים
אכילת קדשי-קדשים מתקיימת על ידי זכרי כהונה, ככתוב: 'זה יהיה לך מקדש הקדשים... לך ולבניך... כל זכר יאכל אותו'[25]. ואינם מותרים אלא לכהנים נימולים וטהורים[26]. קטן אוכל בקדשים, ככתוב 'כל זכר יאכל אותו'[27]. כהן בעל מום אוכל בקדשים, בין אם הוא בעל מום עובר בין אם בעל מום קבוע[28].
קדשים-קלים הנאכלים לכהנים
ישנם קדשים קלים הנאכלים לכהנים, לנשיהם, לבניהם ולבנותיהם ולעבדיהם הכנענים. ואלו הם:
א. המורם משלמים - חזה התנופה ושוק התרומה.
ב. המורם מאיל נזיר - הזרוע הבשלה, חזה התנופה ושוק התרומה.
ג. המורם מלחמי איל נזיר - חלת מצה אחת ורקיק מצה אחד.
ד. המורם מלחמי תודה - ארבעת הלחמים המורמים מלחמי תודה.
ה. בכור - כל בשר הבכור נאכל לכהנים, יש ראשונים הסוברים שרק לזכרי כהונה[29], אך להלכה גם נשות כהנים, בניהם, בנותיהם ועבדיהם מותרים בו[30].
קדשים-קלים הנאכלים לכל אדם
אכילת קדשים-קלים מותרת לכל אדם טהור מישראל. אונן אסור באכילתם[31].
הערות שוליים
- ↑ שמות כט,לג. ועיין רש"י שם.
- ↑ פסחים נט, ב. רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות י, א.
- ↑ ויקרא ו, ט.
- ↑ רש"י פסחים נט, א. ד"ה 'בשאר'. רמב"ם ספר המצוות, עשה פט. וכן ספר החינוך מצוה קב, עיין שם שכתב, שאכילת הקרבן על ידי הבעלים היא מצוה אך אינה מכפרת כאכילת כהנים. והצל"ח בביצה יט, ב. ד"ה 'מדאסקי' כותב, שאכילת ישראל אינה חלק מן המצווה. וראה מנחת חינוך מצווה קב שהשיג על הצל"ח.
- ↑ זבחים פ"ה מ"א-מ"ג, רמב"ם הלכות מעה"ק פ"ו ה"א.
- ↑ זבחים פ"ה מ"ג, מ"ה רמב"ם שם פ"י ה"א.
- ↑ זבחים פ"ה מ"ו-מ"ח, רמב"ם שם פ"י.
- ↑ זבחים נו, א.
- ↑ פסחים פה, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות י, ה.
- ↑ דברים יב, יז.
- ↑ זבחים נג, א. רמב"ם מעשה הקרבנות י, י.
- ↑ משנה למלך, מעשה הקרבנות י, א. ועיין ערך 'ברכת המצוות'.
- ↑ תוספתא פסחים י, טו.
- ↑ רש"י פסחים קכא, א. ד"ה ברכת הפסח.
- ↑ משנה זבחים פרק ה.
- ↑ על פי רמב"ם הלכות פסולי המוקדשים יח, ז. וראה תוספות ביצה כ, ב. ד"ה מאי בינייהו.
- ↑ פסחים נט, ב.
- ↑ רמב"ם מעשה הקרבנות ז, ז.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספים ח, יא.
- ↑ רמב"ם פסולי המוקדשים יח, ז.
- ↑ זבחים לו, א. רמב"ם מעשה הקרבנות י, ז. וראה טבלה, וכן בהמשך.
- ↑ פירוש המשניות לרמב"ם מנחות ב, ב.
- ↑ ר' יונה אבות ה, ה.
- ↑ רמב"ם הלכות תמידין ומוספים סוף פרק ט.
- ↑ במדבר יח, ט – י.
- ↑ יבמות עד, א. רמב"ם מעשה הקרבנות י, ט.
- ↑ זבחים צט, א. ורש"י שם.
- ↑ זבחים קא, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות י, יז.
- ↑ חידושי הרשב"א נדרים יא ב, בשם הראב"ד. מאירי נדרים יג א.
- ↑ תוספתא זבחים ו יז. רמב"ם מעשה הקרבנות י ה; בכורים א י. סמ"ג עשה קפד.
- ↑ עיין ערך 'אונן'.
שגיאת ציטוט: התג <ref> בשם "הערה29" המוגדר בתוך <references> אינו נמצא בשימוש בטקסט שלפניו.
שגיאת ציטוט: התג <ref> בשם "הערה30" המוגדר בתוך <references> אינו נמצא בשימוש בטקסט שלפניו.
שגיאת ציטוט: התג <ref> בשם "הערה32" המוגדר בתוך <references> אינו נמצא בשימוש בטקסט שלפניו.
שגיאת ציטוט: התג <ref> בשם "הערה33" המוגדר בתוך <references> אינו נמצא בשימוש בטקסט שלפניו.
שגיאת ציטוט: התג <ref> בשם "הערה34" המוגדר בתוך <references> אינו נמצא בשימוש בטקסט שלפניו.
שגיאת ציטוט: התג <ref> בשם "הערה35" המוגדר בתוך <references> אינו נמצא בשימוש בטקסט שלפניו.
שגיאת ציטוט: התג <ref> בשם "הערה36" המוגדר בתוך <references> אינו נמצא בשימוש בטקסט שלפניו.
שגיאת ציטוט: התג <ref> בשם "הערה37" המוגדר בתוך <references> אינו נמצא בשימוש בטקסט שלפניו.
שגיאת ציטוט: התג <ref> בשם "הערה38" המוגדר בתוך <references> אינו נמצא בשימוש בטקסט שלפניו.
<ref> בשם "הערה39" המוגדר בתוך <references> אינו נמצא בשימוש בטקסט שלפניו.