ארון הברית
ארון הברית הינו הארון בו היו מונחים לוחות הברית[1], ועליו כיסוי הכפורת והכרובים.
הארון והכרובים הם מקום השראת השכינה במקדש[2]. בארון מונחים לוחות הברית שניתנו למשה בהר סיני. עם הגיע הארון משילה לירושלים נקבע מקומו על אבן השתיה בקודש הקדשים. מול הארון והכפורת מתקיימת עבודת כהן גדול ביום הכיפורים, הקטרת הקטורת והזאת הדם. כך גם השאלה באורים ותומים מתקיימת אף היא מול הארון. המתפלל אל ה' מכוין פניו בעת התפילה לקודש הקדשים, אל הארון, הכפורת והשכינה החופפת עליהם[3].
מצות עשייתו
נאמר בתורה: 'ועשו ארון עצי שיטים[4]' ומכאן למדו הראשונים כי מצות עשיית הארון היא מצוה לדורות: יש המונים את המצוה כמצוה מיוחדת בתרי"ג מצוות, שכן, מצוה בכל דור ודור לעשות ארון אם יאבד או ישבר[5]. לעומתם יש הכוללים את מצות עשייתו כפרט מתוך מצות בנין המקדש וכליו, שכן, הארון, הכפורת והכרובים - מכלי המקדש הם, ונועדו ללוחות, להזאת יום הכיפורים, ולהשראת השכינה[6].
הארון וחלקיו
מידותיו
באשר למידות הארון נאמר: 'ועשו ארון… אמתים וחצי אורכו, ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו'[7]. באשר לגובהו הכללי, זה הגיע לעשרה טפחים, שכן, בנוסף לארון שהוא תשעה טפחים היתה כפורת בעובי טפח[8]. נחלקו חכמים בתלמוד: יש אומרים, שהארון נבנה באמה בת ששה טפחים[9], ויש אומרים שהארון נעשה באמה בת חמשה טפחים[10] הלכה שהארון נעשה באמה בת ששה[11]. לשיטה זו היה עובי הדפנות חצי טפח, וכך מובא להלכה[12]. למחלוקת זו יש השלכה באשר לתכולת הארון, כלומר, האם ספר התורה שכתב משה הונח בתוך הארון או מחוצה לו [13].
צורתו
יש מן הפרשנים האומר, שהיו לארון רגלים משום כבודו, וכדי לייצב אותו על הרצפה[14], ויש חולקים ואומרים שהארון היה ללא רגלים[15]. תיאור עשייתו מובא בברייתא דמלאכת המשכן: 'כיצד עשה בצלאל הארון? עשה שלש תיבות: שתים של זהב ואחת של עץ. נתן של עץ - בתוך של זהב. ונתן של זהב - בתוך של עץ, וחיפה שפתיו העליונות בזהב'[16]. לשיטה זו זהב הארון היה עשוי לוחות ודפנות של זהב. ויש אומרים שהזהב היה ציפוי דק: 'תיבה אחת עשאו וציפהו זהב'[17].
הבדים והטבעות
הארון נישא באמצעות שני בדים מחוברים בצידיו ומצופים זהב[18]. לשם כך נקבעו בארון ארבע טבעות זהב, ככתוב: 'ויצקת לו ארבע טבעות זהב על ארבע פעמותיו' - בזויות[19]. שתים מהן נקבעו ברוחב הארון בצפון ושתים מהן בדרום[20], כך יכלו שני אנשים לשאת את הארון מלפניו ושנים מאחוריו, כשהם מכונסים באמתיים וחצי שבין בד לבד[21].
יש שלמדו מלשון הפסוק, שהיו ארבע טבעות נוספות על הארבע הראשונות, ככתוב בהמשך: 'ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית'. לשיטה זו, נאמרו הסברים אחדים בדבר הצורך בארבע טבעות נוספות[22]. יש אומרים, שכיון שדפנות הארון היו דקות, ואילו המשא כבד, לפיכך נקבעו ארבע טבעות בקו ישר מכל צד: שתים בזויות, ושתים בצלע שביניהן, והבד עבר כבריח בארבעתן[23]. עוד דעה מצינו, שארבעת הטבעות הראשונות נקבעו בקצה העליון - אחת מכל כיוון - זאת, כמין יתידות ומנעולים להידוק הכפורת לארון, לבל ישמטו הכפורת והכרובים ממקומם בעת המסעות במדבר[24], ואילו הארבע האחרות נועדו לבדים. באשר למקום הבדים, יש אומרים שהבדים היו בדפנות הארון למעלה סמוך לכפורת, ויש אומרים, שמפני הכבוד נעשו הבדים למטה, בכך נישא הארון גבוה מעל הכתפים[25].
בתוך הטבעות נקבעו בדי הארון לנשיאתו במדבר, ונקבע איסור מיוחד בתורה, שלא להסיר את הבדים מן הטבעות, והמסיר, עובר בלאו ולוקה[26]. יש מי שנראה מדבריו, שהטבעות היו כמין חישוקים, לשני נקבים שנעשו בכל אחת מן הדפנות הארוכות, והבדים חלפו בנקבים ובחלל הארון מצד אחד לצד השני[27].
זר זהב
בקצה הארון למעלה, נקבע זר זהב שהקיף את הארון סביב[28].
כפורת
החלק העליון בארון - זו הכפורת והכרובים. הכפורת שימשה כמכסה מלמעלה בעובי טפח[29], וממנה התרוממו הכרובים לגובה עשרה טפחים[30].
תכולתו
הארון נועד עבור הלוחות שהוריד משה מסיני. עם זאת, היו מונחים בארון ארבעה דברים נוספים:
א. שברי הלוחות.
ב. ספר התורה שכתב משה.
ג. שמות הקודש.
ד. עמודי כסף[31].
באשר ללוחות השבורים יש מי שאומר שניתנו בארון נפרד שהיה יוצא עמהם למלחמה[32]. כך גם באשר לספר התורה, יש מי שאומר שהונח מחוץ לארון על גבי מדף, או על גבי הארגז ששיגרו הפלישתים[33]. לעומת דעות אלה קיימת דעה, שהספר הונח בארון מיוחד בצמוד לארון הברית[34].
מקום הארון
בדברי חז"ל מובא, שמקום הארון באמצעו של קודש הקדשים[35]. אמנם מצינו מי שאומר, ש'אבן היתה בקודש הקדשים במערבו ועליה היה הארון מונח'[36], אך אין בכך סתירה, שכן, מדובר בסלע המשתרע מן המרכז אל הכותל במערב[37]. שלא ככלים אחרים שאורכם לאורך הבית, אורך הארון היה לרוחב הבית - מצפון לדרום[38]. בדי הארון הגיעו עד לפרוכת קודש הקדשים, והיו בולטים ממנה החוצה מעט, כך ידע הכהן הגדול להזות מדם הפר והשעיר של יום הכיפורים אל בין שני הבדים[39]. אמרו חז"ל: 'מקום ארון אינו מן המדה', זאת, על דרך משל[40], שכן, הארון - מקום השראת השכינה, והשכינה אינה צריכה מקום.
הארון לאורך הדורות
הארון במסעות
משהוקם המשכן הונח הארון בקודש הקדשים[41]. בעת המסעות במדבר נישא הארון על כתפי הלווים נושאי המשכן. תפקיד זה הוטל על בני קהת אשר נשאוהו על הכתף בעזרת הבדים[42]. בעת מעבר הירדן בכניסה לארץ נישא הארון על ידי הכהנים[43] וכן במלחמת יריחו[44]. לאחר מכן נקבע מושבו של הארון בשכם מקום מושבו של יהושע[45] בעוד שהמשכן היה בגלגל[46]. באשר לאופן נשיאת הארון כתב הרמב"ם[47]: 'בעת שמוליכין את הארון ממקום למקום, אין מוליכין אותו לא על הבהמה ולא על העגלות אלא מצוה לנוטלו על הכתף, ולפי ששכח דוד ונשאו על העגלה נפרץ פרץ בעוזא... כשנושאים אותו על הכתף, נושאין פנים כנגד פנים ואחוריהם לחוץ ופניהם לפנים'. הראשונים הרחיבו לדון בשאלה, מי החייבים בנשיאת הארון במהלך הדורות, האם כהנים, לויים, או שניהם יחד[48].
הארון בתקופת שילה
לאחר היות הארון בגלגל ארבע עשרה שנה, עבר הארון למשכן בשילה, שם שהה שלוש מאות ששים ותשע שנה[49]. בעת מלחמת ישראל בפלשתים הוצא הארון ממשכן שילה והובא למחנה ישראל השוכן באבן העזר. העם ניגף בקרב והארון נשבה בידי פלשתים[50].
הארון בשדה פלשתים
משנשבה הארון במלחמה עבר לאשדוד[51], מאשדוד לגת[52] ומגת לעקרון[53], סך הכל שהה בשדה פלשתים שבעה חודשים[54]. לאחר שבעה חודשי נדודים החזירו הפלשתים את הארון לידי ישראל, זאת בשל המכות שנגף ה' בפלשתים[55]. בעת מסירת הארון לישראל שהה הארון תחילה בבית יהושע בית השימשי[56]. בבית שמש באה מגיפה על העם[57] שכן, לא נהגו כבוד בארון. משם הועבר הארון לקרית יערים וחנה בבית אבינדב בגבעה עשרים שנה[58].
הארון בדרכו לירושלים
דוד המלך העלה את הארון מקרית יערים לירושלים ובמקום לשאת את הארון כהלכה על הכתף, הניחו את הארון בעגלה[59], לפיכך פרץ ה' פרץ בעוזא. מאורע זה גרם לעיכוב בעליית הארון לירושלים, והארון הוסב אל בית עובד אדום הגיתי שם שהה שלשה חודשים.[60] משראה דוד כי ה' בירך את בית עובד אדום הגיתי, העלה את הארון לירושלים בשירות ותשבחות[61], והניח אותו באהל מיוחד שהוקם לכך, שם שהה עד בניין בית המקדש[62].
גניזת הארון
הארון נגנז בימי יאשיהו במטמוניות עקלקלות במעבה האדמה, בחדר שנבנה על ידי שלמה להטמינו בשעת סכנה. כך נשאר במקומו בעת גלות בבל[63]. עם זאת, קיימת דעה שהארון גלה לבבל[64]. עולי בבל השאירו את הארון גנוז במקומו ולא החזירוהו לקדש הקדשים מחמת הסכנה שהתמשכה כל ימי הבית השני. באשר לעבודת יום הכיפורים, זו נעשתה, כשהכהן הגדול מזה מן הדם כנגד מקום הארון כאילו עומד על אבן השתיה[65]. מקום גניזת הארון נשמר אצל מנהיגי העם, כמובא בשקלים: 'של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים, היו משתחוין… כנגד דיר העצים, שכן, מסורת בידן מאבותיהן, ששם הארון גנוז. מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק, וראה את הריצפה שהיא משונה מחברותיה בא ואמר לחבירו, לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו בייחוד ששם הארון גנוז'[66]
מן המדרש
הכנסת הארון לשער ההיכל בימי שלמה
בשעה שהכניס [שלמה] ארון לבית קדשי הקדשים, עשה ארון של עשר אמות והכניס את [הארון] הראשון לתוכו ונשא אותו. כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של עשר אמות והארון של עשר אמות… כיון שבאו להכניסו לא היה יכול. עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות, והתחיל מתפלל לפני הקב"ה. מה עשה שלמה? אמרו רבותינו: הלך והביא ארונו של דוד אביו והיה מתפלל ואומר: ה' אלהים אל תשב פני משיחך… והיה שלמה אומר: רבון העולמים, עשה בזכותו של זה, זכרה לחסדי דויד עבדך - מיד נענה'. (שמות רבה ח, א)
מן המחקר
יוסף בן מתתיהו על מראה ארון הברית ובדיו
'נעשתה גם תיבה לכבוד אלקים מעצים חזקים, שמטבעם אין הריקבון יכול לשלוט בהם. היא הנקראת בלשוננו 'ארון'. וכזה היה בנינה: אורכה חמש זרתות, ורוחבה ועומקה כל אחד שלש זרתות. וכולה צופתה זהב מבית ומחוץ, עד שכוסה העץ. והיה לה מכסה מחובר אליה ביתידות של זהב, באופן נפלא ושווה מכל צד, ולא נתקלקל התיאום בשום חלק על ידי בליטות. לכל אחת מן הצלעות הארוכות יותר היו מהודקות שתי טבעות זהב שהיו חודרות בכל עוביו של העץ, ובתוכן תחובים בדים מוזהבים מכל אחת משתי הצלעות באופן שאפשר היה להסיע את הארון בשעת הצורך. כי לא היו מסיעים אותו בבהמות משא, אלא הכהנים היו נושאים אותו. על כפורת הארון היו שתי דמויות… יצורים בעלי כנף, שאינם דומים בצורתם לשום יצור מאלה שנראו לעין אדם… בארון הזה הניח [משה] את שני הלוחות, שנכתבו עליהם עשרת הדיברות, חמישה על כל אחד, ושנים וחצי על כל צד'. (יוסף בן מתתיהו ספר שלישי ו, ה)
הערות שוליים
- ↑ בבא בתרא יד, א. שקלים טז, א.
- ↑ שמות כה, כב.
- ↑ ברכות ל, א.
- ↑ שמות כה, י.
- ↑ הרמב"ן בספר המצוות מצות עשה לג, ובהשמטות בסוף מצוות עשה לרמב"ם.
- ↑ הרמב"ם בספר המצוות שרש שנים עשר. וכן במצות עשה כ. וראה קנאת סופרים שם מצוה לג. וראה ספר החינוך צה. כן ראה רמב"ם הלכות בית הבחירה א, ו: 'ועושין במקדש שבעה כלים' (בגירסת פרנקל) והכלי השביעי הוא בפרק ד, שם דן הרמב"ם בארון ודוק.
- ↑ שמות כה, י.
- ↑ סוכה ה, א.
- ↑ כדעת ר' מאיר ראה בבא בתרא יד, א. וכך היא דעת ר' יוחנן בשקלים טז, א.
- ↑ שם, ושם.
- ↑ רמב"ם בית הבחירה ג, יב. על פי המשנה בכלים יז, י.
- ↑ דעת רבי מאיר בבא בתרא יד, א. ומנחת חינוך צה.
- ↑ לשיטת רבי יוחנן, לאחר נתינת הלוחות בארון, שהיו ברוחב ששה על ששה טפחים, נותר מקום פנוי בארון לגליל של ספר התורה ברוחב שני טפחים, ואילו לשיטת ריש לקיש, לא נותר מקום בארון לספר התורה, והונח מצד הארון מבחוץ. ראה בבא בתרא יד, א. ושקלים שם בשיטות השונות כיצד הונח.
- ↑ אבן עזרא שמות כה, יב. וכן אברבנאל, וזה מה שנאמר: ארבע פעמותיו.
- ↑ עיין רש"י שמות כה, י. כן עיין ברמב"ן שמות כה, יב. הדוחה את דעת אבן עזרא.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן ז. וראה רש"י שמות כה י. ועיין שפתי חכמים אות ק בשם הירושלמי ובשם הצידה לדרך.
- ↑ ירושלמי שקלים ו, א. שיר השירים רבה א, יא דעת ר' חנינה בן גמליאל.
- ↑ שמות כה, יג.
- ↑ תרגום שם.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן, ז.
- ↑ שמות כה, יב. ורש"י שם, על פי מנחות צח, ב.
- ↑ תוספות יומא עב, א. ד"ה כתיב, עיין שם כמה וכמה פתרונות. כן ראה אבן עזרא ואברבנאל שמות שם.
- ↑ המערכת.
- ↑ יוסף בן מתתיהו, ראה 'מן המחקר'. 'ארבע פעמותיו' לפירוש זה פירושו – כיווניו, רוחותיו. וכמו בתהילים 'צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו', וראה ברכות יד, א. וברש"י, ש'פעמיו' ענינו: דרך, כיוון ושיטה.
- ↑ מחלוקת רש"י ורמב"ן שם.
- ↑ שמות כה, טו. יומא עב, א. רמב"ם כלי מקדש ב, יג.
- ↑ ראה 'מן המחקר'.
- ↑ שמות כה, יא.
- ↑ סוכה ה. א.
- ↑ שמות כה, יח. סוכה ה, ב.
- ↑ בבא בתרא יא א, ב.
- ↑ דעת רבי יהודה בן לקיש שקלים ו, ד.
- ↑ בבא בתרא יד.
- ↑ דעת רבי יודה, שקלים ו, א. עיין רד"ק שמואל-א ד, ד. שהביא דעה זו.
- ↑ מגילה י, ב: 'ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח'. וראה ירושלמי בבא בתרא ו, ב.
- ↑ רמב"ם בית הבחירה ד, א.
- ↑ שכן, אמרו חז"ל בתנחומא שמות י: 'לעולם אין השכינה [שבארון] זזה מכותל מערבי של בית המקדש', והאבן והארון עשר אמות מן הכותל, המערכת. וראה עזרת כהנים מדות ד, ז.
- ↑ מנחות צח, א. רמב"ם בית הבחירה ג, יב.
- ↑ יומא נד, א. מנחות צח, א.
- ↑ עיין היטב בפסוקים המובאים במגילה שם. כן ראה בירושלמי שם בשם רבי תנחומא, ש'מסורת אגדה' היא שאף מקום הדביר כולו אינו מן המנין, והכל על דרך האגדה והסוד.
- ↑ שמות מ, כא.
- ↑ במדבר ז, ט. שמות כה, יד.
- ↑ יהושוע ד, י.
- ↑ יהושע ו, ד.
- ↑ תפארת ישראל זבחים יד, ה. יכין אות לח.
- ↑ רמב"ם הלכות בית הבחירה א, ב.
- ↑ כלי המקדש פרק ב, יב.
- ↑ ספר המצוות לרמב"ם, מצוה לד, ובשורש ג, ברמב"ן. וראה – 'מן המחקר'.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ שמואל-א ד, יא.
- ↑ שמואל-א ה, יא.
- ↑ שמואל-א ה, ח.
- ↑ שם פסוק י.
- ↑ שם ו, א.
- ↑ שם ו, יב.
- ↑ שם פסוק יט ועיין ברד"ק שם.
- ↑ שם ה, יב.
- ↑ שמואל-ב ו, יא.
- ↑ שמואל-ב ו, ז.
- ↑ שם פסוק יא.
- ↑ שם פסוק יט.
- ↑ שם פסוק יז ועיין ברד"ק.
- ↑ יומא נב, ב. יאשיהו גנזו. וכן דעת ר' יהודה בן לקיש יומא נג, ב. וכן ברמב"ם הלכות בית הבחירה ד, א.
- ↑ דעת ר' אליעזר יומא נג, ב.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ שקלים ו, א, ב.