בזך

מתוך ויקימקדש

בזך: כלי קיבול בגדלים שונים ששימש במקדש לעבודת הכהנים[1].

לעבודת הקרבנות על המזבח נדרשו כלים שונים, זאת, להכיל את הדם, את בשר הקרבן וכד'. כך גם בעבודת ההיכל נדרשו כלים כאלה לצורך הקטורת, הלבונה וכד'. כלי שרת אלו נקראו בזיכים ונעשו מכסף או זהב ובגדלים שונים.

בזך לזריקת הדם
מזרק לקבלת הדם לזריקתו על גבי המזבח.

א. בזך לזריקת הדם:

המזרק האמור בתורה לקבלת דם הקרבן נקרא בלשון המשנה 'בזך'. לפי המתואר במשנה מזרקי הדם נעשו במבנה מיוחד 'ולא היה להם שוליים', כלומר, תחתית הכלי לא היתה שטוחה, אלא מחודדת או מעוגלת. זאת, כדי שהכהנים לא יניחו את המזרק על הקרקע במהלך העבודה, ובכך יקרש הדם ולא יוכלו לזורקו או להזות ממנו על גבי המזבח. בסדר שחיטת הפסח המתואר במשנה, מצינו, שהיו בידי הכהנים שני מיני בזיכים, אחד עשוי כסף ואחד עשוי זהב, ועמדו שורות שורות, 'שורה שכולה כסף – כסף, ושורה שכולה זהב - זהב', כלומר, הצופה בכהנים ראה לנגד עיניו שורת בזיכי כסף ושורת בזיכי זהב, הדבר נעשה כדי לייפות ולנאות את עבודת קרבן הפסח[2].


ב. בזיכי הלבונה:

בעת הנחת לחם הפנים על שולחן-לחם-הפנים, היו הכהנים מניחים שני בזיכי לבונה על גבי השלחן, זאת, בריוח שבין שתי מערכות הלחם[3]. שלא כמזרקים היתה לבזיכים אלו תחתית שטוחה כדי שיעמדו יציבים במקומם[4]. בזיכים אלו הכילו כמות של קומץ לבונה* וגודלם בהתאם לכך[5].

בזיכי לבונה
בזיכי לבונה נראים כשהם מונחים על שלחן לחם הפנים, משבת לשבת.

ג. בזך לקטורת:

המקור לשם 'בזך' לקוח מכף-הקטורת, וכך מתרגם שם בתרגום אונקלוס[6]. באשר לצורתו, מצינו במשנה, שמדובר בכלי מיוחד עם ידיות ויש לו כיסוי מעליו וכן מטוטלת[7].

בזך לקטורת
להקטרת הקטורת נעשה בזך מיוחד הנרקרא במשנה 'כף' ובו הביא הכהן את הקטורת להיכל.

ד. בזך להקטרת איברים:

קערה, כמין מגש, אשר בתוכה שמו הכהנים את כרעי וקרבי הקרבן, ובה הם מעלים את האברים להקטרה על גבי המזבח[8].

בזך להקטרת איברים
הבזך להקטרת אברים נקרא 'מגס' בלשון המשנה, ובו היה הכהן נושא את חלקי הקרבן המובאים אל אש המערכה.

הערות שוליים

  1. הערוך ערך בזך, והמלה מקורה בארמית, ראה במדבר ז, יד. בתרגום.
  2. פסחים סד. פד:
  3. מנחות צו, א. ורש"י ד"ה 'אבא שאול'.
  4. פסחים סד:
  5. רמב"ם הלכות תמידין ומוספין ה, ב.
  6. במדבר ז, יד וראה שם בתרגום.
  7. ראה יומא ה, א. תמיד ה, ד. רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים ד, א.
  8. תמיד ד, ג. ירושלמי פסחים ה, י.