חטאת

קרבן חטאת הוא קרבן שחייב להביא אדם אשר חטא בשגגה, וכן ציבור שנצטוו להביא קרבן זה לכפרה.

הבאת קרבן חטאת למקדש באה בדרך כלל בעקבות חטא שחטא האדם בשגגה, אף שיש חטאות מסוימות שבאות על חטאים במזיד. הבאת חטאת נמנית כמצוה בפני עצמה מתוך תרי"ג מצוות, שכן קבעה התורה סדר מיוחד בעשיית קרבן זה – "איך יישחט, ואי זה דבר יישרף ממנו, ואי זה דבר ייאכל".

כתבו הראשונים: כיצד מעשה חטאת [בהמה] הנאכלת? - שוחט את הבהמה, ונותן מן הדם על קרן המזבח, ומפשיטה, ומפריש את האימורים, ואם רצה להניח את האימורים בכלי כשמוליכן למזבח – נותן. ומעלה את האמורים על כבש המזבח ומולחן, וזורקן על אש המזבח. באשר לבשר קרבן חטאת הנאכלת, דינו שנאכל לזכרי כהונה בעזרה. יש מן הראשונים שכתב, שאין למנות את "תורת החטאת והאשם והעולה והשלמים מחשבון המצוות". החטאת מוגדרת כקדש קדשים[4], לפיכך מקום שחיטתה בצפון העזרה[5], ובשרה נאכל לכהנים בתחום קדושת העזרה – "לפנים מן הקלעים"[6][

העבירות המחייבות בקרבן חטאת

קרן המזבח הכשירה למתן דמים
בציור נראית קרן המזבח הכשירה למתן דם החטאת. די בנתינת דם במקום אחד לאורך הקרן בחלק העליון של המזבח עד שיכלה הדם שעל האצבע. ניתן לתת את הדם בקצה העליון של הקרן או למטה עד חוט הסיקרא באמצעו של המזבח.

אדם שחטא במזיד אינו מביא קרבן אלא נענש כדינו, מאידך אם חטא בשוגג, בעבירה אשר העובר עליה במזיד חייב כרת, חייבה אותו התורה להביא קרבן חטאת. חיוב הקרבן הוא דווקא אם האדם שגג בביצוע המעשה כולו – "מתחילה ועד סוף", אולם אם בחלק מתהליך ביצוע המעשה פעל האיש במזיד, אינו חייב חטאת. עבר עבירה, והוא יודע שהיא באיסור 'לא תעשה', אבל לא ידע שחייבים עליה כרת - הרי זו שגגה ומביא קרבן חטאת. אדם שיודע את סוג העבירה שעבר, כגון שעשה מלאכת כתיבה, בשבוע שחל בו יום השבת ולאחריו יום הכפורים, ומלאכת הכתיבה נעשתה באחד משני ימים אלו, ואין ידוע באי זה מהם עשה, הרי זה פטור מקרבן חטאת, שנאמר: "'אשר חטא בה' - עד שידע את החטא שחטא בו" . כל אדם המחוייב חטאת קבועה על שגגתו, ועבר עבירה בשגגה, ונודע לו החטא רק לאחר שחטא, הרי זה חייב חטאת, אף על פי שלא היתה לו ידיעה בתחילה, כמו כן, לא ידע מעולם שהמעשה שעשה חטא הוא. - כיצד? - תינוק שנשבה לבין הגויים, וגדל, ואינו יודע מהו עם ישראל, כמו כן אינו מכיר את חוקי התורה ומצוותיה, ועשה מלאכה בשבת, או אכל חלב ודם וכיוצא בהן; כאשר יוודע לו שהוא מזרע ישראל, והוא מצווה על כל אלו - חייב להביא חטאת על כל עבירה ועבירה שעבר, וכן כל כיוצא בזה.

חטאת קבועה

כאמור לעיל, סתם 'חטאת' הנזכרת בכל מקום, היא הבאת קרבן על שגגת דבר שזדונו כרת. חטאת זו נקראת גם 'חטאת חלב'. וכתבו הראשונים, שמאחר שפסוקי פרשת חטאת הובאו בתורה, בסמיכות לפסוק - "כל חלב וכל דם לא תאכלו", משום כך נקראה בשם זה. עוד כתבו, שחטאת זו מצויה בין האנשים יותר מאחרות, שכן רוב שגגת כרת שנכשל בה אדם, היא על ידי אכילת חלב המצוי בתוך הבית. חטאת זו היא הנקראת גם 'חטאת קבועה', מאחר שקרבן זה קבוע לעני ולעשיר, ובאה לכל אדם מן הבהמה בלבד. זאת, לעומת חטאת הבאה על עבירות שונות, שבהן נקבע בתורה, שאדם מביא קרבן עולה ויורד, וכגון, שעשיר מביא חטאת מן הבהמה, ועני מביא עולת העוף וחטאת העוף.

השוגגים שחטאו – איזו בהמה יביאו

ארבעים ושלש עבירות מנו חכמים, שאם עבר עליהן היחיד מביא על שגגתו 'חטאת קבועה'. עבירה אחת מתוך ארבעים ושלש עבירות אלה דינה שוה בכל, זאת, באשר לאדם שעבד עבודה זרה בשגגה ועשה מעשה, אדם זה יביא כקרבן עז בת שנתה לחטאת. הכל שוים לענין עבודה זרה בשוגג, בין אם היה החוטא הדיוט, או מלך, או כהן גדול, או משוח מלחמה – כולם יביאו עז בת שנתה על חטאם. באשר לארבעים ושתים העבירות האחרות שמנו חכמים, יביא החוטא שעירת עזים או נקבה מן הכבשים. כגון: המחלל את השבת בשגגה, העושה מלאכה ביום הכפורים בשגגה, האוכל ושותה ביום הכפורים, האוכל חמץ בפסח, האוכל חלב ועוד. במה דברים אמורים – בהדיוט מישראל, מאידך, לנושאי תפקידים בישראל קבעה התורה קרבן שונה בארבעים ושתים העבירות הללו. כיצד? - המלך כששגג באחת מהן - מביא שעיר עזים לחטאת. לעומתו כהן גדול שנמשח לתפקידו בשמן המשחה מביא פר בן בקר לחטאת ואינו עולה על גבי המזבח אלא נשרף מחוץ למחנה.

נתינת דם החטאת על קרנות המזבח

נתינת הדם בתחום אמה מן הקרן
קיים דיון בגמרא בעניין נתינת הדם על הקרן המזבח. מסקנת הדיון להלכה היא, שלכתחילה יש לתת מן הדם על חוד הקרן, עם זאת, אם נתן הכהן את הדם בתחום אמה מן החוד של הקרן, הנתינה כשירה.

דם החטאת ניתן על ארבע קרנות המזבח. וכתבו הראשונים, שה'חטאות הנאכלות', דמן טעון ארבע מתנות של הכהן המקריב על ארבע קרנות המזבח החיצון. דם זה ניתן מחצי מזבח ולמעלה, לפי שנאמר בחטאת – 'על קרנות המזבח'. וכיצד הוא עושה? - כשלוקח הכהן את הדם במזרק מוליכו אצל המזבח. לאחר מכן טובל אצבעו הימנית הסמוכה לגודל בדם, וסומך באצבעו הגדולה מכאן, ובגודל מכאן, ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן, עד שיכלה כל הדם שבאצבעו. וכן הוא עושה בכל קרן וקרן מארבעת הקרנות. ואם לא נתן מן הדם על הקרן ממש, כיון שנתן סמוך לקרן כאמה אחת מכאן או מכאן - כיפר. באשר לצורת הזאת הדם, צריך הכהן לטבול אצבעו בדם בטרם יזה על כל קרן וקרן, וכשגומר הנתינה על הקרן מקנח אצבעו בשפת המזרק, ואחר כך טובל פעם שניה, ששיירי הדם שבאצבעו פסולין ליתן מהן על קרן אחרת. אין בכל הקרבנות קרבן שטעון הזיית דם באצבעו אלא חטאת בלבד, שנאמר בה: "וטבל הכהן את אצבעו בדם", וצריך שיהיה שם דם כדי טבילה, ולא שיקנח אצבעו במעט דם מן המזרק. ומאיזו קרן הוא מתחיל? - עולה בכבש הימני שבצד כבש המזבח ומגיע אל הסובב, מהלך לימנו על הסובב, ונותן מן הדם בקרן דרומית מזרחית תחילה. לאחר מכן ממשיך להקיף את המזבח סביב, ומגיע לקרן השניה שהיא מזרחית צפונית, וכך בשאר הקרנות. משסיים, יורד בכבש המערבי עם שיירי הדם שבמזרק, ושופך שיירי הדם על יסוד המזבח שבקרן דרומית מערבית, שנאמר: "ואת כל הדם ישפוך אל יסוד המזבח - זה יסוד דרומי". יש מי שסובר, כי אין נותנים את הדם אלא על גופו של הקרן, ויש מי שסובר כי נתינת הדם יכולה להתבצע בכל אחת מפינות המזבח, למעלה מחוט הסיקרא', וכן הלכה. כל האמור, הוא דווקא בחטאת בהמה, אבל 'חטאת העוף' ניתנת למטה מחוט הסיקרא. כמו כן, מתנות הדם הללו אינן ניתנות מתוך כלי, אלא באמצעות אצבעו הימנית.

הפשטת העור

הכהנים זוכים בעור של קרבן חטאת, כמו בכל קדשי הקדשים. יש מי שסובר, כי הפשטת עור החטאת היא רשות בלבד, אך להלכה נפסק כי יש להפשיט את עור החטאת. בנוגע לאכילת בשר החטאת, ראה בערך 'אכילת קדשים'.

מהלכות קרבן חטאת

נתינת דם החטאת כיצד?
דרך נתינת דם החטאת על הקרן מבוארת ברמב"ם (מעשה הקרבנות ה, ז): טובל את אצבעו הימנית הסמוכה לאגודל בדם, ותומך את האצבע באצבעו הגדולה [באצבע האמה] מכאן, ובאגודל מכאן. מחטא באצבעו ויורד כנגד חודה של קרן, עד שיכלה כל הדם שבאצבעו. וכן הוא עושה בכל קרן וקרן מארבע הקרנות.

בקרבן חטאת מתחייבים האיש והאשה בשוה, שכן חיוב כרת נאמר בשניהם אם חטאו במזיד, וכל שזדונו כרת - שגגתו חטאת. כל חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם, ונוטלים מהם את רכושם עד שיקריבו. אמנם אין מתכפר לאדם עד שיביא קרבן מרצונו, שנאמר: "יקריב אותו לרצונו לפני ה'", לפיכך כופין אותו עד שיאמר: 'רוצה אני'. לעומת זאת, חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן, שבודאי יביאו את קרבנם, שכן, הם מעוכבי כפרה, לפיכך, אין חוששין להם שמא יפשעו וישהו את קרבנותיהם, כי רצונם להתכפר מכריח אותם להביא את קרבנם. לא כן, באשר לחטאת נזיר, הואיל ורשאי הנזיר לשתות יין אפילו לא הביא חטאתו, לפיכך כדי שלא יעבור על 'בל תאחר' ממשכנין אותו עליה.

החטאת קודמת לשאר הקרבנות

כאשר מביאים קרבנות שונים במקדש, יש להקדים ולהביא את קרבן החטאת, כלומר שחיטת החטאת קודמת לשאר הקרבנות, וכלשון המשנה: "חטאת בהמה קודמת לעולת בהמה", "חטאת העוף קודמת לעולת העוף". חטאת העוף קודמת אפילו לעולה מן הבהמה. בטעמו של דבר אמרו חכמים: חטאת למה באה לפני עולה? - משל לפרקליט שנכנס לרצות את המלך על חטא עבדו של מלך. ריצה הפרקליט ונתפייס המלך - נכנס דורון אחריו.

החטאת מכפרת על המאמין בכפרה

החטאת מכפרת על החוטא כפרה גמורה, זאת, לאדם המאמין אמונה שלימה בכפרת הקרבן. אדם החייב חטאת על חטא שחטא בוודאות, שעבר עליו יום כפורים, לא כיפר יום הכיפורים על חטאו, וחייב להביא לאחר יום הכפורים, שנאמר: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". כך למדו מפי השמועה, שכל חטא נסתר, שאין מכיר בו אלא ה' נתכפר לו, ואילו אדם זה, יודע בודאות שחטא, לפיכך אין מכפר עליו אלא הקרבן. כמו כן, אין החטאת מכפרת אלא על החוטא אשר שב על חטאו בלב ונפש, ומאמין בכפרתו. אבל המבעט בכפרת הקרבן, אין הקרבן מכפר לו. כיצד? - הביא את חטאתו, והוא מחשב בלבו שאין הקרבן מכפר, אף על פי שהקריב את הקרבן כמצותו לא נתכפר לו.

הסמיכה הוידוי והתשובה

יחיד המביא קרבן חטאת מן הבהמה קרבנו טעון סמיכה[41], ומתודה על חטאו. בעלי חטאות בעת שמביאים את קרבנותיהם, אין מתכפר להם בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתוודו וידוי דברים, שנאמר: "והתודה אשר חטא עליה", כי החטאת מכפרת עם הוידוי והתשובה. כיצד מתודה? אומר: אנא השם! חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח.

סוגי החטאת

ישנם מספר סוגים של חטאות:

חטאות יחיד

• חטאת קבועה - דהיינו חטאת הדיוט יחיד רגילה שאינה מסוג עולה ויורד.
• חטאת עבודה זרה.
• חטאת נזיר.
• חטאת מצורע.
• חטאת נשיא.
• חטאת עוף.
• חטאת עולה ויורדת.
• פר כהן משיח.

חטאת ציבור

חטאות חיצוניות

• חטאות המוספים, ובכללם שעיר הנעשה בחוץ ביום הכיפורים.
• חטאת הבאה עם שתי הלחם.
• פר המילואים.

חטאות פנימיות

• פר כהן גדול של יום הכיפורים.
• שעיר יום הכיפורים.
• פר העלם דבר של ציבור.
• שעירי עבודה זרה.

מעולם המחשבה

מדוע חייבה התורה אדם בקרבן – כשעבר איסור בשגגה?

בטעמה של מצות קרבן חטאת, כתב בעל ספר החינוך (מצוה קלח) כי אין לנו לייגע מחשבתינו בפרטי הקרבנות, ובסדר שחיטתן, וכן הקרבתן והזאתן, ומקום וזמן אכילתם או שריפתן... כי ענינים אלה אין להם חקר... ורק אחד מעיר והוא חכם מקובל יזכה לדעת קצת ראשי דברים מן הענין, ודי לנו מה שכתבנו על דרך הפשט בקרבנות דרך כלל. ובזה אני פוטר את עצמי בקרבן החטאת וכל כיוצא בו מכתוב בהן שורש וטעמו של דבר כמנהגי בשאר המצוות. לעומת זאת כותב הרמב"ם במורה נבוכים (ג, מא) בטעמה של המצוה וזה תוכן דבריו: דע! שמעשי העבירות יש לחלקם לכמה חלקים: האחד - האנוס, השני – השוגג. ואמנם השוגג למרות שהעבירה נעשתה בלי ידיעה - יש בה חטא, כי אילו הפליג ודקדק האדם להתישב בדעתו ולהזהר מחטוא לה' - לא באה שגגה על ידו... ועתה שלא התיישב בדעתו, ולא נקט בכל אמצעי הזהירות - צריך כפרה. ומפני זה מביא קרבן כדי שילמד להזהר בעתיד. וחילקה התורה בו בין יחיד הדיוט, למלך, וכהן גדול, או מורה הלכה, הנבדלים זה מזה בגדולתם בחכמה, ובדרגת האחריות שלהם. ולמדנו מזה שכל מורה הלכה אם יגלה חוסר זהירות וקלות ראש בתשובתו לשואליו –הרי הוא בגדר מזיד ואינו נמנה בכלל השוגגים. אלא אם כן הנשאלים הם בית דין גדול או כהן גדול. ומפני זה יהרג זקן ממרא משום שהורה ועשה לפי ראות עיניו. אבל בית דין הגדול זה עניינם להורות כפי ראות עיניהם ושיקול דעתם, לפיכך אם טעו - נעשו שוגגים... ומפני זה העיקר אמרו רבותינו ז"ל: 'שגגת תלמוד - עולה זדון!'... שאין דין אדם המחזיק בידיו חתיכת חלב כליות - האסור באיסור כרת, ואוכלו, מפני שהוא סבור לתומו, שחלב זה שבידיו הוא חלב האליה המותר באכילה, ואוכל אותו כשאר בשר המותר, לפיכך, הוא בגדר שוגג ויביא חטאת על שגגתו. לעומתו אדם אחר האוכל חלב, ולא למד כלל, שחלב כליות אסור באיסור כרת, ועם זאת אינו נזהר, ואינו מברר הלכה, אלא נוטל חלב כליות זה ואוכלו - שזה, אף על פי שמקריב קרבן - הוא קרוב למזיד. גם אדם זה, אין בו אלא פעולה ומעשה עבירה בלבד. לעומת עוברי עבירה אלו, אדם המורה הלכה לאחרים ומטעה אותם לפי סיכלותו וקלות דעתו, זה הוא מזיד בלי ספק. שלא הציל הכתוב בחטא ההוראה בטענת שגגה - אלא לבית דין הגדול לבד.

קרבנות חטאת בזמן הזה

החוטא בשגגה בעת החורבן - ירשום את חיוב הקרבן בפנקסו כי 'מהרה יבנה המקדש'

ערך מורחב – מהרה יבנה המקדש

בזמן שאין בית המקדש קיים, מי שעבר עבירה שחייבים עליה חטאת, יש עליו חיוב להביא חטאת לכשיבנה בית המקדש בימיו, וראוי שירשום לפניו את חיוב הקרבן. וכך מצינו במסכת שבת (יב, ב): "אמר רבי ישמעאל בן אלישע: אני אקרא [בספר תורה לאור הנר] ולא אטה [את הנר]. פעם אחת קרא ובקש להטות. אמר: כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים: לא יקרא לאור הנר! רבי נתן אומר: קרא והטה וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה".