חללה

מתוך ויקימקדש
כיצד נעשית האשה 'חללה'?
כהן המקדש אשה האסורה עליו, כגון, שנשא אשה גרושה וקידש אותה בטבעת, נתקיים בכך שלב הארוסין בלבד, ואין האשה בגדר 'חללה'. מאידך, אם נכנסה האשה לחופה הרי היא בגדר 'חללה', ואסורה לכהן, היא ובניה עד עולם. (רמב"ם איסורי ביאה יט, ג).

חללה: אחת מארבע נשים שנמנו בתורה, שנאסר על כהן לשאת אותה לאשה.

חללה היא אחת הנשים שאסור לכהן לשאתן לאשה. נאמר בתורה על הכהנים: "אשה... חללה לא יקחו"[1]. כמה סוגים של 'חללה' מצינו בהלכה: סוג אחד של 'חללה', הוא, כשכהן נשא אשה האסורה לכהנים - בתו חללה[2].סוג שני, אשה האסורה לכהנים, כגון גרושה, משעה שנישאה לכהן באיסור, חל עליה איסור נוסף, ומעתה היא מוגדרת כגרושה וגם חללה[3]. עם זאת, במידה שקיבלה כסף קידושין בלבד מכהן, וטרם נישאה לו – לא נתחללה[4].

מהלכות אשה חללה

כהן שקידש חללה ונשאה – שניהם עוברים על איסור, במה דברים אמורים? - שהקידושין נעשו במזיד, והיו לקידושין עדים והתראה, אזי לוקים הכהן והאשה שלשים ותשע מלקות כל אחד. וכתבו הראשונים בענין המלקות: "שלש נשים נאסרו על כל הכהנים: גרושה, זונה וחללה, ועל כהן גדול... [נאסרה גם] האלמנה... כל כהן שנשא אחת מהשלש נשים אלו, בין [כהן] גדול, בין הדיוט, ובעל – לוקה"[5], כלומר, אין הכהן מתחייב במלקות, אלא אם עשה שני דברים: קידושין, וביאה. כאמור, גרושה שנישאה לכהן, מעתה חייבים שניהם בשני לאוים, לפיכך, החל מן הביאה השניה חייבים שניהם שתי מלקיות[6].

האם חללה אוכלת תרומה

שלא כבת כהן רגילה - האוכלת תרומה כשהיא בבית אביה, לא כן חללה, שנפסלה, שדינה שאינה אוכלת תרומה בבית אביה. בת כהן, שהיתה רשאית לאכול תרומה בבית אביה, ונישאה לכהן בנישואין אסורים, כגון שהיתה גרושה, ונתגרשה בלא ילדים, שמותרת לאכול תרומה, אם שוב נישאה לכהן באיסור, ונתגרשה ממנו, הרי כעת נוסף עליה איסור 'חללה', ולפיכך אינה אוכלת תרומה מעתה ואילך[7].

הערות שוליים

  1. ויקרא כא,ז
  2. ספרא אמור פרק א, ח.
  3. האשה נקראת 'חללה', שלא כמו הכהן עצמו, שאינו נקרא 'חלל' כתוצאה ממעשה האיסור. ראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה יט, א.
  4. רמב"ם שם הלכה ג; אבל אם נישאה, אפילו לא נבעלה – נתחללה.
  5. רמב"ם איסורי ביאה יז, א.
  6. בדרך כלל הלכה היא, ש"אין איסור חל על איסור", אבל מאחר שאיסור חללה חמור יותר, שכן הוא אוסר אותה גם בתרומה, כדלהלן – הרי הוא חל על איסור גרושה. ראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה יז, י.
  7. רמב"ם הלכות תרומות ו, ז.