יום הכיפורים במקדש
ערך זה עוסק בעיקר בהתקבצות עם ישראל למקדש לרגל יום הכיפורים. אם התכוונתם לעבודת כהן גדול ביום הכיפורים, ראו יום הכיפורים במקדש מיוחד בכך שמתקיימת בו עבודה ייחודית של הכהן הגדול. על אף שאין חובה הלכתית לעלות למקדש ביום הכיפורים, קדושתו הנוראה של היום הנשגב משכה רבים מעם ישראל למקדש, כדי שיהיו נוכחים במקום בעת עבודת הכהן הגדול.
ביום הכיפורים הייתה בירושלים תכונה מיוחדת סביב עבודת הכהן הגדול במקדש, כשיושבי ירושלים ועולי הרגל הכינו עצמם להיות נוכחים בשלבי העבודה השונים ולהשתלב בהם. כמבואר במשנה, כולם השכימו עם שחר לעלות לעזרה: "ולא הייתה קריאת הגבר מגעת עד שהייתה עזרה מלאה מישראל"[1]. במהלך העבודה היו משתחווים ארצה עשר פעמים, ומתוודים על חטאיהם. כן היו מלווים את יציאת השעיר מן המקדש בדרכו למדבר. אף כאשר הוציאו את בשר הפר והשעיר לשריפה בבית הדשן ליוו ישראל את השריפה[2]. כך גם היו שותפים למעמד של הקריאה בספר התורה בעזרת נשים[3].
ההתכנסות במקדש מטרתה – התשובה
הסיבה העיקרית לעובדה שרבים הקדימו את בואם לירושלים ערב יום הכיפורים, מקורה ברצון להיות נוכחים בעזרה בעבודת הכהן הגדול ולהיות שותפים לתהליך התשובה. אין זו נוכחות בעלמא, אלא היא נועדה ללוות את הכהן הגדול, העובד את עבודת הקודש בשליחות כל ישראל. כמו כן, כיון שכל עיקרו של יום הכיפורים זו התשובה, כמבואר בתורה, שעיקר התשובה היא במקדש, ככתוב: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם לפני ה' תטהרו". המושג לפני ה' אומר, שיש להיטהר ולשוב בתשובה בעיקר במקדש, שם מתקבלת התשובה ביותר. עשר פעמים היה הכהן הגדול מזכיר את השם המפורש, והעם כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם[4]. הכהן הגדול אומר להם – 'תטהרו!'[5] כלומר, עשו תשובה, ותתקנו את מעשיכם! ואכן הציבור היה מאריך בהשתחוויה, בה היו מתוודים ועושים תשובה – כל איש כעניינו. אדם שהקדים להגיע לירושלים לפני יום הכיפורים יכול בטרם יכנס הצום להביא את קרבנות החטאת והאשם שנתחייב בהם, וכך להיכנס ליום הכיפורים כשהוא נקי מעבירה[6].
נוכחות אנשי אלכסנדריה במקדש ומנהגם ביום הכיפורים
מצות העלייה לרגל נוהגת בשלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות. ואילו ביום הכיפורים – אין מצוה לעלות. למרות זאת, רבים מישראל הקדימו את עלייתם לירושלים לקראת חג הסוכות, והגיעו לעיר לפני יום הכיפורים, כפי שעולה מכמה מקורות. מתואר בדברי חז"ל שהגיעו ליום הכיפורים עולי רגל מבבל וכן מאלכסנדריה. הדבר עולה מדברי המשנה[7], המתארת שהכהנים עשו כבש – גשר - מיוחד במקדש כנגד אנשי אלכסנדריה. שכן, נהגו עולי רגל אלה לתלוש את שערו של השעיר המשתלח לעזאזל, וכבש זה נועד להגן עליו מפניהם. לפי המתואר, הוסיפו ואמרו לשעיר: "טול וצא! טול וצא!" כלומר, קח עמך, כביכול, את עוונות ישראל וצא אל המדבר. מובא בגמרא, שלמרות שהמנהג מקורו באנשי אלכסנדריה, קראו לנוהגים כן 'בבליים', ככינוי גנאי, עקב הקפידא של יושבי ארץ ישראל על הבבליים, שלא עלו ארצה עם שאר עולי בבל בראשית ימי בית שני[8].
נוכחות עולי רגל מבבל ביום הכיפורים
עולי הרגל מבבל התבלטו במנהג אחר המייחד אותם, כמובא במשנה[9], שכאשר חל יום הכיפורים בערב שבת, הם שפתרו את בעיית אכילת בשר שעיר החטאת. כלומר, מאחר ואין אפשרות במוצאי יום הכיפורים שיוצא בליל שבת לבשל את שעיר החטאת החיצונה של יום הכיפורים מפני קדושת השבת, היה בשר השעיר נאכל ללא בישול בידי כהנים שעלו לרגל מבבל, מפני שכהנים אלה לא היו נרתעים מאכילת בשר לא מבושל.
עולי רגל מערי ארץ ישראל
במשנה מסופר שאף שבדרך כלל נבחר דווקא כהן להוליך את השעיר לעזאזל, עם זאת, פעמים שנבחר אדם מישראל. כך אירע שאדם שאינו כהן בשם ערסלא[10] שהגיע לירושלים מציפורי וזכה להוליך את השעיר אל הצוק שבמדבר[11]. דוגמאות אלו מלמדות כי, כאמור, רבים שהתכוננו לעלות לרגל לחג הסוכות הקדימו את בואם לירושלים כדי להיות נוכחים במהלך עבודת יום הכיפורים.
העם ועבודת היום
בתיאור עבודת היום שנעשתה בידי הכהן הגדול, מצינו תיאורים שונים על מעשי העם הנמצאים בירושלים ובמקדש. בליל יום הכיפורים לא היו מניחים את הכהן הגדול לישון, כדי שלא ייטמא וייפסל לעבודה[12]. בגמרא מסופר, שהיו אנשים מחשובי ירושלים שהיו נמנעים מללכת לישון בליל יום הכיפורים כדי שהכהן הגדול ישמע קול רעש, ולא תחטפנו שינה[13].
כן היו מחשובי ירושלים שליוו את משלח השעיר לעזאזל בצאתו לדרך[14]. עוד נאמר במשנה, כשהיה הכהן הגדול יוצא מן המקדש וחוזר לביתו לאחר יום הכיפורים, היו כל העם מלווים אותו עד ביתו. ויום טוב היה הכהן הגדול עושה לאוהביו, כדי להודות לה' על שיצא בשלום מן הקודש[15].
מנהג בנות ישראל
ביום הכיפורים היו בנות ישראל היו יוצאות לחולל בכרמים בבגדים לבנים, משום שמחת יום הכיפורים שהוא יום כפרה[16]. הבנות היו נוהגות לשאול את הבגדים זו מזו כדי לא לבייש את מי שאין לה בגדי לבן[17]. כל אחת הייתה שואלת ממי שהיא פחותה ממנה במעמדה: בת מלך הייתה שואלת מבת כהן גדול, בת כהן גדול - מבת סגן כהן גדול, בת סגן כהן גדול - מבת כהן משוח מלחמה, ובת כהן משוח מלחמה - מבת כהן הדיוט[18] וכך היה יום הכיפורים ליום סליחה מחילה וכפרה, בירושלים עיר המקדש.
הערות שוליים
- ↑ יומא כ, א.
- ↑ יומא סח, א- ב.
- ↑ יומא ע, א.
- ↑ יומא ו, ב. ברם עיין שערי היכל למסכת יומא סוף מערכה עט שיש שאינם גורסים זאת במשנה; ובכל אופן עצם העניין מוזכר בירושלמי (יומא ג, ז) ובפיוטי סדר העבודה.
- ↑ מופיע ב'סדר העבודה'.
- ↑ ראה הרחבה בעניין זה במחזור המקדש ליום הכיפורים שם.
- ↑ יומא ו, ד. לפי התוספתא (ג, ח) ולפי מסורת האמוראים בבבלי (יומא סו, ב) ובירושלמי (יומא ו, ד), תולשי השער לא היו מבבל אלא מבני אלכסנדריה של מצרים. באשר לגמרא זו, ראה הסבר אצל הרב ישראל אריאל שליט"א, מחזור המקדש ליום הכיפורים, פרק א, וב"דורות הראשונים" לרבי יצחק אייזיק הלוי (רבינוביץ) ח"א פרק כ"ו (עמ' 120-114).
- ↑ יומא ט, ב: 'אלהא! סנינא לכו!'
- ↑ מנחות יא, ז. גם לגבי כוהנים אלה נמסר מפי תנאים ואמוראים (בבלי מנחות ק, א) שהם לא היו בבליים אלא אלכסנדריים.
- ↑ יומא ו, ג.
- ↑ ירושלמי יומא ו, ד; וראה הגהות הב"ח ליומא סו, א, שהגיה כן גם במשנה שבבבלי. וראה בשינויי נוסחאות במשניות דפוס ווילנה, שהביאו כמה מקורות נוספים שגורסים כגרסה זו.
- ↑ משנה יומא א, ז.
- ↑ יומא יט, ב.
- ↑ משנה יומא ו, ד, וראה גם דברי רבי יהודה שם משנה ח.
- ↑ משנה יומא ז, ד.
- ↑ משנה תענית ד, ח.
- ↑ משנה שם.
- ↑ בבלי תענית לא, א.