כוז
כוז הוא כלי העשוי מזהב אליו אוספים את הדשן הנשאר במנורה.
השימוש בכוז לצורך הטבת והדלקת נרות המנורה
עם תחילת עבודת הכהנים בהיכל עם שחר, נכנס הכהן אשר זכה בפייס בדישון המנורה, ובידו הכוז[1]. לתוך הכוז היה הכהן מכניס את שיירי השמן הישן והפתילה הישנה והדשן[2]. אחרי הטבת חמש הנרות הראשונים, היה הכהן מניח את הכוז על המעלה השניה מתוך שלושת המעלות שהיו לפני המנורה, ויוצא[3]. כאשר היה הכהן חוזר להיכל להטבת שני הנרות האחרונים, היה נוטל עמו החוצה את הכוז המונח על המעלה השניה, ולפני צאתו היה משתחווה[4]. כאשר היו הכהנים מברכים את העם, כהן זה היה מחזיק בידו את הכוז[5].
בעניין השימוש ב'כוז', מרבית הפרשנים פירשו כנ"ל, שכלי זה נועד לקליטת הפתילות והשמן שנותר במנורה. כלי זה, אחר שהיטיב הכהן חמישה נרות, הונח ה'כוז' על מעלות המנורה, כדי להיטיב בו אחר כך את שני הנרות האחרים, וכלשון הפרשנים: "הכוז שיש בו דישון המנורה, מניחו על מעלה שניה שבאבן המונחת לפני המנורה, ונוטלו משם ומוציאו" – לבית הדשן[6]. מצינו גם ראשונים ואחרונים הסבורים, שה'כוז' מיועד להבאת שמן זית זך לצורך הדלקת הנרות, וכתבו: "בשחר מניח הכוז על מעלה שניה, כדי ליתן שמן בשני [הנרות] המזרחיים לערב"[7].
תיאורו
בגמרא נזכר 'כוזא'[8], שהוא כלי חרס קטן[9]. יש מפרשים מילה זו כמו כוס[10]; ויש מי שכותב, שהיה זה כלי קטן עגול, ופיו צר כדי שהשמן שנתמלא מן הדישון לא יישפך, ומלמטה הוא מתרחב[11]. ויש מי שמעלה אפשרות, כי היה זה כלי גדול, ובו היו מניחים את כל הכלים הדרושים לניקוי המנורה[12].
הכוז ושימושיו במקדש בציור נראים הכהנים הנכנסים להיכל עם שחר, להיטיב את הנרות ולהכין את הקטורת ובידיהם כלים. הכהן שזכה בהטבת הנרות (בציור השני מימין) מחזיק בידיו קנקן שמן, ולדעת כמה מן הפרשנים, זה ה'כוז' האמור במשנה. מאידך יש מן הפרשנים האומרים, שה'כוז' הוא כלי הנועד להכיל את יתרת השמנים והפתילות שנותרו במנורה לאחר שדלקה כל הלילה (ראה את הכלי בציור למטה על הרצפה). כלי זה הכיל בתוכו את המלקחיים ואת המחתה לניקוי המנורה, וכן את השמן הנדרש להדלקת הנרות.
הערות שוליים
- ↑ משנה תמיד ג, ו.
- ↑ רע"ב תמיד ג, ט.
- ↑ משנה תמיד שם; ספרי בהעלותך פסקה ס; רמב"ם תמידין ומוספין ג, יז.
- ↑ משנה שם ו, א; רמב"ם שם.
- ↑ משנה תמיד ז, ב.
- ↑ פירוש המשנה לרמב"ם תמיד ו. א. ועיין רמב"ם תמידין ומוספין ג, יב. רש"י תמיד לג, א. ר' עובדיה מברטנורא תמיד ג, ט. ספר 'סדר היום' - סדר עבודה. תפארת ישראל 'יכין' תמיד ג, ט. מלאכת שלמה תמיד ג, ו.
- ↑ שו"ת הרשב"א חלק א סימן עט. תוספות יום טוב תמיד, ו, א. לשיטה זו יש לומר, שה'טני' נועד לקבל לתוכו גם את דישון מזבח הקטורת, וגם את דישון המנורה, ומשם נלקח הדישון, לשפוך את שניהם בבית הדשן.
- ↑ שבת עז, ב.
- ↑ רש"י שם ד"ה כוזא, וכן שם קלז, ב ד"ה תלה.
- ↑ תפארת ישראל תמיד פרק ג אות מג.
- ↑ מלאכת שלמה שם בשם הרא"ש.
- ↑ הר המוריה בית הבחירה ג, יא.