כלי המקדש

כלי המקדש הם הכלים שנצטוו ישראל לעשותם במקדש וכלי השרת הנדרשים לעבודת הכהנים. בתורה נאמרו שבעה כלים קבועים העומדים במשכן ובמקדש, והם: ארון הברית, שולחן לחם הפנים, מזבח הקטורת, המנורה, הכיור וכנו, מזבח העולה והכבש. ומאחר שנימנו בדברי חז"ל תשעים ושלשה כלי שרת מיטלטלים, נמצא שביחד שימשו במקדש מאה כלי שרת. מצינו בפסוקים ובדברי חז"ל, כי כלים אלו עברו שינויים ממקדש למקדש, זאת, לאור מקורות שהיו בידי חכמים, וסיבות אחרות.

מצות עשיית הכלים

יש מן הראשונים האומר, כי עשיית הכלים היא חלק ממצות בניין המקדש, ושבעת הכלים הקבועים אינם אלא חלק ממצות בניין הבית, משום כך מצוה מן התורה לעשות כלים, וכל כלי הוא מצות עשה בפני עצמו. מאידך יש מן הראשונים שכתב, ש"לא נמנה אנחנו עשיית השלחן והמנורה והמזבח - מצוה", שכן, כלים אלה, אינם מצוה כשלעצמה ואינם אלא "תשמישי קדושה". כלומר, המצוה היא הדלקת הנר בהיכל, זאת כיצד? - על ידי שיעשו לשם כך כלי שהוא מנורת זהב, שמשקלה וצורתה ופרטיה נאמרו בתורה, וכך באשר לכלים האחרים.

עשיית הכלים 'לשמה'

הכלים צריכים להיעשות 'לשמה' - לשם מצותם במקדש. אם הם נעשו בתחילה לשם הדיוט, כגון, שחצבו אבנים לבניין בית כנסת, אינם לשם מצות בניין המקדש ולפיכך הם פסולים. במידה שהכלים נעשו ללא מחשבה כלל, לא לשם גבוה ולא לשם הדיוט, הרי הם כשרים.

החומרים שמהם נעשים הכלים

הכלים שנאמרו בתורה נצטוו ישראל לעשותם מזהב, כגון המנורה, השולחן ומזבח הקטורת, הנעשים מעץ ומזהב. זאת כמצוה לכתחילה, אך אם לא התאפשר הדבר, יש לעשותם מן המתכות בלבד, והוא הדין לכל כלי-השרת*, וכבר אירע בימי החשמונאים, שעשו מנורת שבעה קנים משפודים של ברזל. כאשר הציבור עניים, עושים את הכלים מנחושת ברזל ואפילו בדיל. אולם אם יש ביכולתו של הציבור, עושים אותם של זהב ואפילו את כלי המדידה. להרחבה בנוגע לכלים השונים עיין בערכיהם.

ים הנחושת – כלי שהתחדש בימי בית ראשון בציור נראה ים הנחושת שעשה שלמה במקדש ראשון. כלי זה אינו מפורש בתורה, ושלמה הוסיף אותו לצורך העבודה, כלומר, לאספקת מים לעבודת המזבח, לבית הטבילה של הכהנים, ולשטיפת העזרה. וראה ערך 'ים של שלמה', שם נדון ה'ים' ותפקידו בהרחבה.

טהרת הכלים

כלי המקדש שנטמאו מטהרים אותם בטבילה, וטהורים בהערב שמש, חוץ מן המזבחות. המזבח החיצון – מזבח הנחושת - שהיה במשכן, כשהוא מלא אדמה הוא כבד וקבוע במקומו, ולפיכך כשנטמא אין מטבילים אותו מפני כובדו. כך גם מזבח הקטורת אינו צריך טבילה, הן מפני כובדו וקביעות מקומו, והן משום ציפוי הזהב שעליו, שהוא בטל ביחס לעץ שבתוכו, ולכן אין טובלים אותו מחשש טומאה.

מסיבה זו של חשש טומאה, התקינו לכל אחד מכלי המקדש כלי אחר בנוסף לראשון, שאם יטמא הכלי יביאו במקומו את הכלי השני להמשך העבודה.

פירוט כלי המקדש

מלבד הכלים העיקריים, הקבועים במקומם, דהיינו: המזבח והכבש, הכיור וכנו, מזבח הקטורת, שולחן לחם הפנים והמנורה, היו במקדש עוד כלים רבים ששימשו לעבודה. כאמור, נאמר במשנה שהיו במקדש תשעים ושלושה כלים שהשתמשו בהם בכל יום. להלן כמה מן הכלים הנזכרים בדברי חז"ל:

כלי הטבת המנורה: מלקחיים ומחתות, כוז. כלי המזבח: סירות, יעים, כלומר, מגרפות. כן היו מזרקים לזריקת הדם. המזלגות נועדו להפוך בהם את האברים על אש המערכה. המחתות נועדו לתרומת הדשן, ולהקטרת הקטורת. פסכתר - להוריד את הדשן מהמזבח. בזך – להעלות את הקרביים למזבח. 'ספלי הכסף' - נועדו לניסוך המים והיין על קרן המזבח. 'צלוחית של זהב'* - הכינו לניסוך המים בחג הסוכות. 'חבית של זהב' - למלא בה מים לניסוך המים. כלי המזבח הפנימי: 'טני'* - לדישון המזבח הפנימי. 'כף'* ו'בזך'* - להבאת הקטורת להיכל. מחתות* זהב וכסף - לחתיית גחלים לצורך הקטורת. מחתה נוספת לגחלים להקטרת הקטורת ביום הכיפורים. מכתשת* לכתוש בה את הקטורת.

כלי מדידה

שתי מידות למדידת דברים יבשים כגון סולת, ושבע מידות למדידת דברים לחים, כגון יין ושמן.

כלים למנחות

מחבת* ומרחשת*. תנור* לאפות בו את המנחות.

כלי שיר: נבלים, חלילים, אבוב. כינורות, מצלתיים, חצוצרות וכלי שיר אחרים. שופרות. כלים אחרים: 'קיתון של זהב' לקידוש ידיים ורגליים של הכהן הגדול. 'כוס של זהב'* להשקות בה את התמיד. סכינים לשחיטת הקדשים, סכינים אחרים להפשטת הבהמות ולחיתוך האברים. מגרפה להשמעת קול. כלי גללים, כלי אבנים וכלי אדמה להכנת אפר פרה אדומה. קלפי ושני גורלות להגרלה על השעירים ביום הכיפורים. כלי חרס להשקאת הסוטה. כלי חרס לשימוש בתהליך טהרת המצורע. הכהנים מוציאים את כלי השרת לעבודת היום בנוסף לכלי המקדש הקבועים שנאמרו בתורה, היו לכלים אלה כלי שרת, שנלוו לכלים אלו העומדים בעזרה ובהיכל. בציור נראים הכהנים כשהם מוציאים את כלי השרת ממקומם לצורך עבודת היום של משמרת הכהונה. כלי המשכן והמקדש - והשינויים במקדש שלמה: עם הקמת בית הראשון בירושלים, שינה שלמה כמה מן הכלים, כמו כן הכפיל ושילש את מספרם. באשר לארון הברית זה הועמד במקומו בקדש הקדשים, עם זאת שלמה הוסיף משני צידי הארון שני כרובים אחרים שונים בגודלם, שכן, לעומת הכרובים שעל הארון שהם בגובה עשרה טפחים העמיד שלמה כרובים בגובה עשר אמות. כן שינה שלמה את מזבח הזהב והכפיל את מידותיו מאמה אחת לשתים, ככתוב: "ויצף מזבח ארז", כלומר הוסיף עליו אמה אחת מעץ ארז. כך גם באשר למנורות ולשולחנות. באשר לשולחן ולמנורה שעשה משה במשכן, אלו המשיכו לשמש במקדש שלמה בהיכל, ואילו שלמה הוסיף עליהם עשר שולחנות ועשר מנורות. כך גם מזבח העולה הכפיל את מידותיו והגיע לעשרים ושמונה אמה. באשר לקרשי המשכן היריעות וכד', אלו נגנזו עם הקמת בית ראשון במחילות שתחת ההיכל. כלי בית הראשון – האם שימשו בבית שני? סמוך לחורבן בית ראשון, התנבא הנביא ירמיה על כלי המקדש שיגלו לבבל, באומרו: "כי כה אמר ה' צבאות אל העמודים ועל הים ועל המכונות ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הזאת... בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פוקדי אתם נאם ה' והעליתים והשיבותים אל המקום הזה", הנבואה כוללת את החזרת כלי המקדש למקומם. ואכן, לקראת בנין הבית השני, העביר המלך כורש לידי זרובבל הנשיא ליהודה, רבים מכלי המקדש שהוציא נבוכדנצר מירושלים, ככתוב: "והמלך כורש הוציא את כלי בית ה'... אגרטלי זהב שלשים אגרטלי כסף אלף... כל כלים לזהב ולכסף חמשת אלפים וארבע מאות, הכל העלה ששבצר עם העלות הגולה מבבל לירושלם". כלי המקדש והשינויים בימי בית שני: אף בבית שני מוצאים שינויים בכלים, וכגון מה שנזכר בתלמוד: "בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור... כדי שיהיו שנים עשר אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהן ורגליהן בבת אחת... אף הוא עשה מוכני לכיור, שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה", ולפי המבואר בגמרא, עשה לו גלגל לשקע אותו בלילה במים. עוד מובא שם בעניין הקלפי של כהן גדול: "וקלפי היתה שם ובה שני גורלות, של אשכרוע היו, ועשאן בן גמלא של זהב... מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתח היכל, ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה". כלי השיר הלויים המשוררים על הדוכן נראים כשהם מוציאים את כלי השיר – כינורות נבלים וחצוצרות - מלשכת כלי השיר, כדי להעלותם לעזרה. כלי הבית השני – האם שרדו? עם חורבן הבית השני, נלקחו כלי המקדש על ידי הרומאים, והובאו לרומי. עדות להימצאות הכלים ברומי חקוקה על שער טיטוס, שם נראים המנורה והשולחן חצוצרות הכסף ועוד. גם בדברי חז"ל נזכרים כמה מכלי המקדש שהגיעו לרומי, כגון מכתשת של בית אבטינס, שולחן ומנורה, פרוכת וציץ. חלק מן הכלים נטמנו בירושלים בטרם החורבן, ומתואר בגמרא שטיטוס עטף את הכלים בפרוכת המקדש והביא אותם בספינה לרומי, יוסף בן מתתיהו מתאר, שהכלים הוצבו בארמון מיוחד שנקרא 'היכל השלום', ושם הוצגו בפני הציבור. בהיכל זה ראו את הכלים חכמי ישראל, ואת אשר ראו הביאו בפני חכמי ישראל, וכגון מה שאמרו: "כשהלכתי לרומי וראיתי שם את המנורה, היו כל הנרות מוסטרין [פונים הצידה] כנגד נר האמצעי" העדויות אודות הכלים ברומא נוגעות בעיקר לתקופה שלאחר החורבן, ועקב התהפוכות שעברו על העיר במהלך הדורות, אין מידע ברור על גורל הכלים. כלי המשכן והמקדש וההבדלים ביניהם: המקור לעשיית הכלים הוא מה שנאמר בתורה בעת עשיית המשכן, והם: ארון-הברית*, שולחן- לחם-הפנים*, מזבח-הקטורת*, המנורה*, כיור*, ומזבח העולה*. כלים אלו שימשו במשכן בעת מסעות ישראל במדבר. הכלים צריכים להיעשות במתכונתם המדוייקת, ומצינו שבימי שלמה הכניסו את המנורה לכור ההיתוך כדי להביא אותה למידתה הנכונה כבימי משה. עם זאת מצינו שינויים בין הכלים שהיו במשכן לבין הכלים שהיו במקדש, הן במידתם והן במניינם. כן מצינו שינויים בכלים בין מקדש ראשון לשני. להלן טבלה ובה פירוט השינויים העיקריים. כן חידשו כלים מיוחדים הנצרכים לעבודה, כגון, ה'ים שעשה שלמה'* ועוד.