מחוסר כיפורים
מחוסר כיפורים הינו כינוי למעמד ההלכתי של הזב, זבה, יולדת ומצורע, לאחר טבילה והערב שמש - עד שמביאים את קרבנם, שהוא כפרתם.
בחלק מן הטומאות קובעת התורה תהליך כפרה, שאינו נשלם אלא בהבאת קרבן. ארבעה טמאים חייבים להביא קרבן כחלק מתהליך כפרתם, והם: זב, זבה, יולדת ומצורע. הטמאים במצבם זה נקראים 'מחוסרי כיפורים', שכן, כל אחד מהם, אף על פי שכבר נטהר מטומאתו וטבל והעריב שמשו, כיון שלא הביא את קרבנו לכפרה, עדיין אסור הוא באכילת קדשים ובכניסה לעזרה שבמקדש[1]. השלב בו הטמא טבל והעריב שמשו, והוא עדיין בהמתנה להבאת קרבנו – שלב זה נקרא בהלכה 'מחוסר כפרה'.
לשון 'כפרה' ומשמעותה
הכינוי 'כפרה' בא מלשון התורה האמור בהבאת קרבנותיהם של הטמאים: "וְכִפֶּר"[2]. יש מפרשים בעניינו של מושג זה, שהקרבן משמש כמין כופר ותשלום, וכתחליף לעונש המגיע לאדם[3]. פירוש אחר: 'כפרה' עניינה כיסוי, מגן, כמו הכפורת המכסה ומגינה על הארון[4]. עוד יש מפרשים את המושג 'כפרה', במשמעות קינוח והעברה[5]. קרבנות אלו, אמנם, אינם באים על חטאים, אלא על מצבים שאירעו לאדם[6], עם זאת, חייבה התורה את האדם לאחר שנטהר ממצב זה להביא קרבן לכפרה, זאת כחלק מתיקון האדם, וכדי "לתת הודאה לשם שריפא אותו וטיהרו"[7].
הקרבן, וזמן הבאתו
בציור נראות נשים בשער ניקנור בפתח העזרה. מדובר בנשים שילדו ובאו להקריב את קרבנותיהן במקדש. עד שלא יביאו את קרבנן - אסורות הן בכניסה לעזרה, ולפיכך הן עומדות בחוץ - בשער ניקנור שלא נתקדש בקדושת העזרה. האחת (במרכז) מביאה את קרבנה - כבש לעולה ובן יונה לחטאת, שכן מדובר ביולדת עשירה. משמאל נראית יולדת עניה, זו מביאה שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת. לאחר הבאת הקרבן, הרשות בידן להכנס לעזרה, כמו כן רשאיות לאכול בקדשים.
הזב והזבה - קרבנם "שתי תורים או שני בני יונה", אחד עולה ואחד חטאת"[8]. יולדת עשירה - קרבנה כבש לעולה, ובן יונה או תור לחטאת[9]. יולדת עניה - קרבנה שתי תורים או שני בני יונה[10]. מצורע עשיר - קרבנו שני כבשים - אחד לעולה ואחד לאשם, וכבשה אחת לחטאת[11]. מצורע עני - כבש לאשם, ושתי תורים או שני בני יונה - אחד עולה ואחד חטאת[12]. הזב הזבה והמצורע מביאים קרבנם ביום השמיני לטהרתם, לאחר שספרו שבעה ימי טהרה, ולאחר שטבלו ביום השביעי והעריב שמשם[13]. היולדת מביאה קרבנה ביום ארבעים ואחד ללידת זכר וביום שמונים ואחד לנקבה[14]. ורשאים להביא את קרבנם לאחר זמן זה, אלא שיש מצוה בהבאת קרבן בזמנו. מכל מקום, כל זמן שלא הביאו את קרבנם - אסורים בקדשים[15]. אין העולה מעכבת אכילת קדשים, ומיד כשהקריב את החטאת יכול לאכול בקדשים[16]. הקרבת האשם אף היא מעכבת את הכפרה[17], ויש חולקים[18].
באכילת קדשים
מחוסר כיפורים אסור באכילת קדשים[19], ואפילו נגע בהם נפסלו[20], אבל מותר לו לאכול תרומה ומעשר[21]. מחוסר כיפורים שאכל קודש עובר בלאו ולוקה, אבל אינו חייב כרת, מפני שחיוב כרת הוא רק על טמא, שכל טומאתו עליו ולא על מחוסר כיפורים[22], ויש חולקים וסוברים שיש בכך איסור כרת[23]. לאחר שמביא את קרבנותיו צריך טבילה נוספת כדי לאכול קדשים, ותיקנו חכמים טבילה זו, מפני שעד עתה היו אסורים לאכול את הקודש והסיחו דעתם, ושמא נטמאו ולא ידעו, אך בנגיעה אינו פוסל את הקדשים[24].
בכניסה למקדש
אין מחוסר כיפורים רשאי להיכנס לעזרת-ישראל[25], אבל רשאי להיכנס לעזרת נשים[26]. אם נכנס מחוסר כיפורים לעזרת ישראל לוקה מכת מרדות מדרבנן, אך אינו לוקה מן התורה ואינו חייב כרת[27]. יש חולקים וסוברים, שהנכנס לעזרה במזיד - חייב כרת ולוקה, ובשוגג -חייב חטאת[28]. ומכל מקום, מפני האיסור להיכנס לעזרה, כל טהרת מחוסרי כפרה היתה מתקיימת בשער ניקנור[29].
בעבודת הקרבנות
כהן מחוסר כיפורים אינו חולק עם הכהנים בבשר הקדשים על מנת לאכול בערב[30]. כמו כן כהן מחוסר כיפורים אסור בעבודת הקרבנות ומנחות עד שהביא את קרבנו, ואם עבד - עבודתו פסולה ופטור[31]. יש מקורות שנראה מהם, שכהן מחוסר כיפורים שעבד - חייב מלקות ומיתה בידי שמים[32].
מחוסרי כפרה וקרבנם כשהם קטנים
אף שכל מחויבי קרבן אין מקריבים עליהם אלא מדעתם[33], מחוסרי כפרה אין צריכים דעת בעלים, ומקריבים עליהם את קרבנם אפילו בלא דעתם. לאור האמור, מביא אדם קרבן על בניו ובנותיו הקטנים, וכן על החרש והשוטה, כדי שיהיו רשאים לאכול מן הקדשים[34].
הערות שוליים
- ↑ משנה כריתות ב, א; רמב"ם מחוסרי כפרה א, א.
- ↑ ויקרא יב, ז; יד, יח - כ; טו, טו; טו, ל.
- ↑ ראב"ע ויקרא א, ד; השווה שמות ל, יב - טו בעניין מחצית השקל: "ונתנו איש כופר נפשו...לכפר על נפשותיכם"; והשווה רמב"ם נזקי ממון י, ד: "שהכופר כפרה הוא".
- ↑ ראה ראב"ע הארוך שמות כה, יז.
- ↑ רש"י בראשית לב, כא.
- ↑ ראה ספר המצוות לרמב"ם מצווה ע"ה בעניין הזב והזבה; פירוש המשנה הקדמה לזבחים; פירוש המשנה מנחות ט, ו. ואף מצורע שהצרעת באה עליו על חטא לשון הרע (ראה רמב"ם טומאת צרעת טז, י), אין קרבנו בא לכפרה על החטא, שהרי מספר לשון הרע שלא הצטרע אינו חייב קרבן, אלא החיוב בקרבן הוא בגלל הצרעת שהיא עצמה עונש לחוטא.
- ↑ רמב"ן ויקרא טו, יא.
- ↑ ויקרא טו, יד - טו; כט - ל; רמב"ם מחוסרי כפרה א, ג.
- ↑ ויקרא יב, ו; רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא יב, ח; רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא יד, י - כא; רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא יד, כב - לב; רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא יד, י; טו, יד; טו, כט; רמב"ם שם א, ד.
- ↑ ויקרא יב, ו; רמב"ם שם א, ה.
- ↑ רמב"ם שם ובר"י קורקוס. וראה בר"י קורקוס שכתב שאין אומרים במחוסרי כפרה "עבר זמנו בטל קרבנו" שהעיקר שלא יביא קודם הזמן, אבל אחר הזמן רשאי.
- ↑ תורת כהנים תזריע פרק ג, ה - ו; רמב"ם מחוסרי כפרה שם.
- ↑ תוספתא נגעים ח, י; זבחים לג, א; נזיר יח, ב וברש"י; רמב"ם מעשה הקרבנות יד, יז; רמב"ם שגגות ג, יא.
- ↑ רמב"ם מחוסרי כפרה א, ה (עיין ר"י קורקוס וכסף משנה באריכות. וראה משנה למלך ובאחרונים רבים בדעת הרמב"ם בזה); רמב"ם נזירות י, ח.
- ↑ משנה כלים א, ה; רמב"ם מעשה הקרבנות י, ט; מחוסרי כפרה א, א.
- ↑ מעילה ח, א; רמב"ם שאר אבות הטמאות י, ג.
- ↑ משנה כלים שם; רמב"ם תרומות ז, ב.
- ↑ רמב"ם פסולי המוקדשין יח, יד. וראה להלן שיטתו שמחוסר כיפורים אינו כזב לעניין טומאת מקדש וקדשיו.
- ↑ השגות הראב"ד שם.
- ↑ חגיגה כא, א. רמב"ם שאר אבות הטומאה יב, טו.
- ↑ משנה כלים א, ח; רמב"ם ביאת מקדש ג, ז.
- ↑ רמב"ם שם ג, ו.
- ↑ רמב"ם שם ג, ט. וראה בר"י קורקוס ובכס"מ שם שהסבירו שפסק כמאן דאמר מחוסר כיפורים אינו כזב בזבחים יז, ב. וראה שערי היכל זבחים מערכה כה.
- ↑ משנה כלים א, ח. תוספתא כלים ב"ק א, ח. השגות הראב"ד על הרמב"ם ביאת מקדש ג,ט. וכן נראה שדעת התוספות בזבחים יז, ב ד"ה קסבר. וראה שערי היכל שם.
- ↑ סוטה ח, א; רמב"ם מחוסרי כפרה ד, ב.
- ↑ זבחים צח, ב. רמב"ם מעשה קרבנות י, יט.
- ↑ זבחים טו, ב; מנחות ו, א; רמב"ם ביאת מקדש ד, ד; פסולי המוקדשין א, א.
- ↑ רמב"ם סנהדרין יט, ב, ט. וכתב ערוך השולחן העתיד (סנהדרין ס,יד) שעל כרחנו כנראה שחזר בו הרמב"ם באחד המקומות. וראה שערי היכל שם הערה 15.
- ↑ ערכין כא, א; רמב"ם מעשה הקרבנות יד, י; שגגות ט, ג.
- ↑ משנה נגעים יד, יב; רמב"ם שגגות י, ו; מחוסרי כפרה א, ה; ג, ו.