מלך ומקדש

מלך ומקדש: מצוות המוטלות על המלך בעת בניין המקדש והנוהגות במלך בזמן הבית.

המלך הוא הסמכות העליונה ביותר בעם ישראל. בכמה דינים הנוגעים למקדש ולעבודתו, נאמרו הלכות המיוחדות דווקא למלך:

א. קריאת התורה במעמד הקהל.

ב. שאלה באורים ותומים.

ג. ישיבה בעזרה.

ד. הרחבת העיר והעזרות.

ה. משיחה בשמן המשחה.

ו. בניין המקדש על ידי מלך.

מעמד הקהל

אחת לשבע שנים, במוצאי שמיטה, בחג הסוכות, עולה כל עם ישראל להר הבית לשמוע את המלך קורא את התורה. המלך קורא מתחילת ספר דברים עד אחרי פרשת "שמע ישראל", משם היה מדלג לפרשת "והיה אם שמוע" וקורא אותה, ולאחר מכן היה מדלג לפרשת "עשר תעשר", וממשיך לקרוא משם עד סוף הקללות. יש מי שכתב שהקריאה נעשית על ידי המלך משום שהציווי "תקרא את התורה" האמור בתורה נאמר על ידי משה ליהושע שהיה ממשיכו של משה ומוגדר כמלך. ויש הכותבים שהקריאה על ידי המלך נלמדת מהאמור ביאשיהו כשנמצא ספר התורה: "וישלח המלך ויאספו אליו כל זקני יהודה וירושלים... ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית", אף על פי שלא היה זה במעמד הקהל.

שאלה באורים ותומים

שאלה באורים ותומים מתבצעת רק על ידי סמכות ציבורית בכירה בעם ישראל, כמו מלך, בית דין, או אדם אחר שיש לציבור צורך בו. הדבר נלמד מן האמור בתורה לגבי יהושע "ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים... הוא וכל בני ישראל איתו וכל העדה" - 'הוא' - זה המלך, 'ישראל איתו' - זה כהן משוח מלחמה, או מי שצורך הציבור בשאלתו, 'וכל העדה' - זה הסנהדרין".

חגי הנביא קורא לזרובבל ולעם בירושלים לבנות את הבית השני
בציור נראה חגי הנביא כשהוא יוצא בקריאה לזרובבל וליהושע בן יהוצדק, וכן לעולי בבל בירושלים, לא להסתפק בבניין המזבח. מצוה עליהם לקום ולבנות את ההיכל, שכן, בהעדר מלך בישראל, החובה לבנות את הבית מחורבנו קיימת על הציבור בכל דור ודור.

ישיבה בעזרה

בכמה מקומות בדברי חז"ל מובא איסור הישיבה בעזרה אשר נאמר לכל אדם, פרט למלך ממלכי בית דוד. היתר הישיבה למלכי בית דוד נלמד מהאמור אצל דוד המלך: "ויבוא המלך דוד וישב לפני ה'". מצינו דעה האומרת, כי אף למלכי בית דוד לא היה היתר ישיבה בעזרה. לדעה זו, לפני מלכותו של דוד המלך היה היתר ישיבה בעזרה, לכהן גדול המנהיג את עם ישראל, כדוגמת עלי הכהן.

הרחבת העיר והעזרות

כשבאים להוסיף על העיר ירושלים ועל העזרה המקודשת, הלכה היא שהמלך נוכח בעת ההרחבה. כך מצינו בבניין המשכן, שההחלטות נעשו במעמדו של משה רבינו, ככתוב: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן... וכן תעשו [לדורות]" – והיינו, שאף לדורות יש לקדש באותו אופן בו קידשו את המשכן בתחילה; ומשה רבינו היה מלך.

משיחת המלך בשמן המשחה

כמה הלכות נאמרו לגבי משיחת המלך:

א. רק כשבאים להמליך מלך המתחיל שושלת מלוכה חדשה, היה נמשח, אבל מלך בן מלך לא היה נמשח – שנאמר בהמלכת דוד: "קום משחהו כי זה הוא!" ודרשו חז"ל: "זה טעון משיחה, ואין בנו טעון משיחה". אמנם, במקרה של מחלוקת לגבי המלוכה, מושחים אף מלך בן מלך, כמו שנמשח שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו.

ב. אין מושחים את המלך אלא על גבי מעיין, כפי שנאמר בהמלכת שלמה: "והורדתם אותו אל גיחון".

ג. אין מושחים בשמן המשחה אלא את מלכי בית דוד, ואילו משיחתם של מלכים שאינם מבית דוד יכולה להיות רק על ידי שמן אפרסמון.

ד. אין מושחים את המלכים אלא מתוך קרן מלאה שמן. ה. בניגוד למשיחת הכהן הגדול הנעשית בצורת כף יונית, משיחת המלך נעשית בהיקף סביב המצח - "כמין נזר". אמנם הלכה היא שרק כלי המשכן נמשחו בשמן המשחה על ידי משה ולא הכלים שבמקדש, עם זאת, מלכים וכהנים גדולים נמשחו בשמן המשחה.

דוד עומד בתפילה בעת המגיפה - ומבקש מחילה על התרשלות שופטי ישראל מלבנות מקדש
בציור נראה דוד המלך כשהוא עומד מול המזבח בהר המוריה, ומתפלל לעצירת המגיפה, בה נפלו שבעים אלף מישראל. בדברי חז"ל והראשונים מבואר, שהמגיפה באה עקב העובדה שישראל הסתפקו במשכן שילה, בנוב ובגבעון, ולא בנו מקדש של קבע בירושלים. בעוד שהלכה היא, שכל דור חייב במצוה, ואין הדבר תלוי במלך ישראל. מה שנאמר בגמרא, שהמלך נדרש לבניין הבית, אין זה אלא בארבע עשרה שנות 'ירושה וישיבה' בעת התנחלות השבטים. כל עיכוב בבניין הבית מעורר חרון אף, ומאחר שיכלו ישראל לבנותו בימי אחד השופטים, והתרשלו – באה מגיפה בימי דוד, ולא נעצרה אלא בזכות הקמת המזבח בהר המוריה.   

מלך – לבניין בית ראשון

יש שרצו לומר, שבכל דור שבאים לבנות מקדש התנאי לכך הוא, שיש שם מלך לבנותו, ובלא מלך אין בונים מקדש. וראיה לדבר, ממה שנאמר בתלמוד: "שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה". אולם כתבו הראשונים, שהלכה זו נאמרה רק לתקופה של ארבע עשרה שנה הראשונות של כניסת ישראל לארץ בימי יהושע. שכן היה להם משכן, והיו מקריבים בו קרבנות, ובאה הלכה זו לומר, שאין חייבים לבנות את בית המקדש הקבוע בהר המוריה מיד עם הכניסה ארצה, אלא לאחר 'ירושה וישיבה', כאשר כבר יש להם מלך, שיוכל לזרז את בניין המקדש. עם זאת, אין זה תנאי בל יעבור. וכבר כתבו הראשונים שהמקדש בירושלים היה צריך להבנות כבר בימי אחד השופטים, כגון עתניאל בן קנז, וכיון שלא בנוהו יצא חרון אף על ישראל ובאה עליהם מגיפה, ודוד הוא שהחל בבניין מזבח במקדש. וכתבו: "היה עונש [מגיפה] על העם... שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל... ואין השבטים מתעוררים לאמור נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו... עד שנתעורר דוד לדבר.... ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואילו היו ישראל חפצים בדבר... היה נעשה בימי אחד מהשופטים... וישראל הם היו הבונים... ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם [ובאה מגיפה]". יש מן הראשונים שכתב, שהמצוה לבנות את המקדש הראשון בנוכחות מלך נועדה למנוע מריבות בין השבטים בעת חלוקת הנחלות, ומה שמובא בהלכה: "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך... ולבנות בית הבחירה", מצוה זו נאמרה לשעתה, ואינה מצוה לדורות – "שלא יבקש כל שבט היותו [של המקדש] בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה - כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה, שלא ייבנה בית הבחירה [בעת התנחלות השבטים] אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו, ותסתלק המחלוקת, כמו שבארנו בספר שופטים". אכן, משחולקה הארץ לשבטים במהלך ארבע עשרה שנה, על ידי יהושע שהיה בגדר מלך, התיישבה המחלוקת, כי כל שבט וכל אחד הכיר את מקומו, וממילא, ניתן להקים את המקדש בזמן אחד השופטים כנ"ל.

מלך ישראל קורא בתורה במעמד 'הקהל'
בציור נראה המלך כשהוא קורא בתורה בפני כל העם העולה לרגל לחג הסוכות. מעמד 'הקהל' מתקיים בעזרת נשים במקדש, כשהמלך והכהן הגדול עומדים על במה מיוחדת למעמד.

מלך לבניין בית שני

כשם שנוכחות מלך אינה תנאי לבניין בית ראשון, כך אינה תנאי לבניין בית שני, שכן, כידוע נבנה הבית השני בהעדר מלך בישראל, אלא על ידי זרובבל ויהושע בן יהוצדק שעלו מבבל עם כארבעים אלף מישראל. וכתבו הראשונים, שבית שני "לא היה שם [בבניינו] לא מלך ולא אורים ותומים".

מלך - ובניין בית שלישי

יש שהביאו את דברי הרמב"ם האומר: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש... מקריבין קרבנות", ומשם ראיה שתנאי הוא, שאין בונים את הבית השלישי בלי מלך. אולם כבר כתב הרמב"ם, ש"חיוב המצוות אינו תלוי בביאת המשיח, אלא אנחנו חייבים להתעסק בתורה ובמצוות, ונשתדל להשלים עשייתן, ואחר שנעשה מה שאנחנו מחויבים, אם יזכה ה' לנו או לבני בנינו לראות המשיח - הרי זה טוב יותר, ואם לא – לא הפסדנו כלום". לאור האמור, מה שכתב בהלכות מלכים: "ובונה מקדש" הכוונה היא, שזה מסימניו של משיח, כי אם מצא את ישראל בירושלים וטרם בנו מקדש, ואמר, שאין למהר ולקיים את מצות בניין המקדש והקרבת הקרבנות, הרי זה סימן שאינו משיח.

מעולם המדרש

גם אם כאשר היה מלך בישראל – בגלל דילטורין הוא לא נבנה:

"אמר רבי יהודה ברבי אלעאי: על שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, ואלו הן: למחות זכרו של עמלק, ולמנות להם מלך, ולבנות להם בית המקדש. ומינו להם מלך, ומיחו זיכרו של עמלק, ולמה לא בנו להן בית המקדש [בימי שאול]? - שהיו ביניהם דילטורין... דורו של שאול - כולן היו דילטורין! תדע לך, כשהיה שאול רודף אחר דוד, היו הכל אומרים עליו לשון הרע לשאול... ראה כמה קשה כוחו של לשון הרע! - שנצטוו לבנות בית המקדש, ובשביל שהיה הדור בעלי לשון הרע לא נבנה בימיהם". (דברים רבה שופטים ה).