מנחת חוטא

מנחת חוטא היא מנחה הבאה על חטא, שמביא אדם עני, אשר אין באפשרותו להביא קרבן מן העוף.

מנחת חוטא, היא מנחה של אדם שעבר עבירה שדינה להביא עליה קרבן חטאת מסוג עולה ויורד. כגון, אדם שעבר על טומאת מקדש וקדשיו, ונכנס למקדש בטומאה בשוגג, אם אותו אדם עני – יביא מנחת חוטא מן הסולת.

החייבים במנחת חוטא

אדם העובר על אחת מן העבירות, שבגללן מתחייבים בקרבן עולה ויורד, מתחייב להביא כבשה או שעירה לחטאת. אם אין לו די כסף, מביא החוטא שני תורים או שני בני-יונה, אחד לחטאת והשני לעולה; ואם אין לו די כסף גם לכך, יביא עשירית האיפה סולת למנחה, והיא הנקראת 'מנחת חוטא'.

דיני המנחה

הקרבה לשמה

במנחת חוטא, נוטל הכהן קומץ מן הסולת בלא לבונה, ומקטיר אותה על גבי המזבח תוך כוונה לשמה. בניגוד לשאר המנחות שהן כשרות כשנקמצו שלא לשמן[2][./מנחת_חוטא#cite_note-הערה2-2 [2]], מנחת חוטא שנקמצה שלא לשמה - פסולה, כדין חטאת שנשחטה שלא לשמה.

מנחת חוטא – קומץ סולת בלא שמן ולבונה
בתמונה נראה קומץ של סולת כשהוא מוכן להקרבה. הלכה זו מיוחדת ב'מנחת חוטא' עני, שקרבן זה מביא הכהן בלא שמן ובלא לבונה – כשאר המנחות.  

שמן ולבונה

אין נותנים על מנחה זו לא שמן ולא לבונה, שנאמר: "לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה". כהן שנתן שמן זית במנחת חוטא – לוקה. כך גם כהן שהקריב לבונה במנחת חוטא – לוקה, וחייב מלקות על השמן בפני עצמו, ועל הלבונה בפני עצמה, לפי שהם שני לאוים.

כהן שנתן שמן על המנחה - נפסלה; אך אם נתן עליה לבונה, ניתן ללוקטה.

קדימות

הקרבה של מנחת חוטא קודמת להקרבתה של מנחת נדבה, משום שהיא באה לכפרה על חטא.

מעולם המחשבה

טעם המצוה

"משורשי המצוה, לפי שהשמן רמז למעלה ולגדולה, שאם אתה מערבו בכל משקין הוא צף על כולן והוא דבר חשוב מאד. וידוע הוא חשיבות 'שמן הטוב', ולכן ימשחו בו [אנשים] המתחנכים למעלת מלכות או כהונה. על כן אין ראוי לתת ממנו במנחת החוטא, הצריך להראות בעצמו דאגה ושפלות על שבא דבר עבירה לידו. ועוד נאמר, שהוא לחמלת [ה' על] העני, שלא להטריחו יותר מדי להביא שמן. כי השם ברוך הוא לא יטריח בריה. ומפני זה גם כן לא חייבו [עני בקרבן מן הבהמה] רק במעט קמח, שאי אפשר לשום אדם - אפילו בדלי דלות - בלא מעט קמח. [וטעם] זה יספיק לנו גם על הלבונה [שהתורה פטרה אותו מלהביא]."

(ספר החינוך מצוה קכה).