מעשר ראשון

מעשר ראשון עניינו עשירית מהיבול, הניתנת ללוי לאחר הפרשת תרומה גדולה. נאמר בתורה: "ולבני לוי, הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אהל מועד... כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה - נתתי ללוים לנחלה...", ומכאן שיש לתת מעשר מן היבול ללויים.

מדיני המעשר

המעשר הניתן ללויים נקרא 'מעשר ראשון'. מעשר זה מוגדר - כשאר תרומות ומעשרות – מן המצוות התלויות בארץ. מצוות אלה אינן נוהגות מן התורה אלא באדמת ארץ ישראל. נביאים וחכמים תקנו תקנה, שיש להפריש תרומות ומעשרות גם בארצות הסמוכות לארץ ישראל.

כל דבר הראוי למאכל אדם וגידולו מן הקרקע – חייב במעשרות מן התורה, ויש אומרים שרק דגן, תירוש ויצהר חייבים במעשרות מן התורה, ושאר גידולי קרקע, חיובם הוא מדרבנן.

סדר ההפרשה

תחילה מפרישים מן היבול תרומה גדולה, ואחר כך מעשר ראשון, ואחר כך מעשר שני או מעשר עני, ואם שינה מן הסדר – עבר על איסור לא-תעשה, שנאמר "מלאתך ודמעך לא תאחר", כלומר, לא תאחר דבר שראוי להקדימו. ומכל מקום מה שעשה - עשוי.

מעשר ראשון לכהנים

מדין תורה, ניתן מעשר ראשון ללויים, ולא לכהנים, עם זאת, בימי בית שני חל שינוי בעניין זה, שכן, כשנוכח עזרא הסופר, שהלויים לא עלו עמו לירושלים עמד וקנס אותם, והורה לישראל להעביר את מעשר ראשון המגיע ללויים לידי הכהנים.

מצינו דעות אחדות בעניין זה: יש אומרים שעזרא קנס שיתנו את המעשר גם לכהנים, ולא רק ללויים. עוד יש מי שאומר, שעזרא לא קנס אלא את הלויים שבזמנו, אבל היום הקנס כבר בטל, ונותנים מעשר ראשון ללויים, ויש אומרים שהקנס הוא לדורות, ונוהג גם בזמן הזה.

הבאת תרומות ומעשרות ל'בית האוצר' בציור נראים אנשים המביאים את פירות התרומה והמעשר ללשכה מיוחדת בבית המקדש. זאת, על פי תקנת עזרא, אשר תיקן להביא את התרומה והמעשר ל'בית האוצר' שבמקדש, ובכך לאפשר לכהנים וללויים להתמסר לעבודת הקודש.

תקנת הקדמונים - להביא את המעשר לבית האוצר

אחת התקנות שתיקן עזרא היתה, שישראל יביאו את התרומות והמעשרות במרוכז למקדש, שם יחלקו אותם לכהנים וללויים. הדבר נעשה לאור העובדה, שחלק מן הציבור התרשל בקיום מצות תרומות ומעשרות, ובכך ניתן לפקח על הבאת המעשרות.

זה לשון הפסוקים: "כי אל הלשכות יביאו בני ישראל ובני הלוי את תרומת הדגן התירוש והיצהר, ושם כלי המקדש והכהנים המשרתים והשוערים והמשוררים, ולא נעזוב את בית אלהינו". מבואר בפסוק שהדבר נעשה מסיבה נוספת, כדי לחזק את הכהנים והלויים העומדים לשרת בבית ה', ושיהיה להם המזון מצוי תמיד, שלא יצטרכו לעזוב את בית ה'. "כי אם היו כהנים רודפים לשוטט אחר התרומה - היה הבית נעזב מהם" ולכן תיקן עזרא להביא למקדש את המעשרות כדי שיהיו מזונות הכהנים והלויים מצויים להם תמיד. כן ייחדו למטרה זו לשכות מיוחדות ו'בית האוצר' לאגירה. עוד נאמר בעניין זה: "וכל ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה נותנים מניות המשוררים והשוערים דבר יום ביומו, ומקדישים ללויים, והלויים מקדישים לבני אהרן". הנביא מלאכי מוכיח את ישראל ומזרז אותם: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהיה טרף בביתי".

תקנה דומה מצינו עוד בימי בית ראשון, בימי המלך חזקיה, שהכין לשכות בבית ה' להביא לתוכם את התרומה והמעשר, בכדי שלא יינתנו המעשרות לכהנים ההולכים בטל, אלא דווקא לעוסקים בתורה, ככתוב: "לתת מנת הכהנים והלויים למען יחזקו בתורת ה'". תקנה זו היא שינוי מן הנוהג, שכל אדם נותן את מעשרותיו לכהן ממכיריו, לפיכך אמרו חכמים בעניין זה, שהתקנה להביא את המעשרות למקדש - "עשו בית דין של מטה - והסכימו בית דין של מעלה על ידם... שנאמר: 'הביאו את כל המעשר אל בית האוצר'".

כהן המחזר על הגרנות בציור נראה 'כהן המחזר על הגרנות', דבר שאין דעת חכמים נוחה הימנו, שכן, הדבר מביא להתרשלות בעבודת המקדש, ואף לזלזול בכהנים.

תרומת מעשר – לכהן

ערך מורחב – תרומת מעשר

לאחר שקיבל הלוי מעשר ראשון, חובה עליו להפריש ממנו עשירית – מעשר מן המעשר - הנקרא 'תרומת מעשר', ולתת אותה לכהן. המעשר לפני שהפרישו ממנו תרומת מעשר – הוא טבל והאוכלו חייב מיתה בידי שמים, ולפיכך גם הלויים וגם הכהנים המקבלים מעשר ראשון מישראל, חייבים להפריש תרומת מעשר כדי לבטל איסור טבל מן הפירות. כמו כן אם יש ללוי או לכהן פירות בשדהו, יפריש תרומה גדולה, מעשר ראשון, וכן מעשר מן המעשר, ובכך – המעשר הוא חולין ומותר באכילה לזרים, וכן מותר לאוכלו בטומאה. הפרשת תרומות ומעשרות בזמן הזה אינה אלא מדרבנן, ויש אומרים שהיא מן התורה.

מעשר ראשון – זמן הפרשתו

בכל ששת השנים למחזור השמיטה מפרישים מעשר ראשון. מעשר זה לאחר הפרשתו כהלכה - הרי הוא כחולין לכל דבר, ולכן גם ישראל רשאי לאוכלו בטומאה. גם הכהנים וגם הלוים חייבים בהפרשת מעשר ראשון.

מעשר ראשון בזמן הזה

בזמן הזה מעשר ראשון נוהג מדרבנן, וזה סדר הפרשתו: לאחר הפרשת תרומה גדולה – כלשהו - מפריש מכלל הפירות שנותרו – עשירית, בתור מעשר ראשון ללוי. לאחר מכן מפריש מעשר מן המעשר לכהן. ולא נהגו היום לתת את המעשר ללוי, ואת ה'מעשר מן המעשר' לכהן, מן הספק, אלא עוטף המעשר מן המעשר ואת התרומה הגדולה וקוברם.

מעולם ההלכה

מתנות כהונה ולוייה - והבאתם לכהן וללוי

בעיית הבאת התרומה והמעשר לכהן וללוי מעסיקה את חכמי ישראל והפרשנים, ומצינו בבכורות כו, ב; ש"הכהנים והלויים והעניים המסייעים בבית הרועים, ובבית הגרנות ובבית המטבחים [כדי שהבעלים יתנו להם מעשרות] - אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן - חיללו, ועליהן הכתוב אומר: 'שיחתם ברית הלוי!'"

עם זאת מצינו דעה, שיש להבדיל בין המתנות השונות, ובחלק מהן על הכהן לטרוח כדי לקבל את מתנותיו, ובחלק אחר הבעלים צריכים לטרוח ולהביא לכהן, וכתב בעל 'אור החיים' במדבר ה, ט: "'ואיש את קדשיו - לו יהיו'... צריכין אנו ליישב המקרא על פי פשוטו. ונראה לפרש... שהם מלמדים כללות עשרים וארבע מתנות אשר חילק ה' לכהנים... האחד: הם קדשים שזוכים מן המקדש, ואלו הם... מותר העומר, שיירי מנחות, שתי הלחם, לחם הפנים... חזה ושוק של שלמים... בכור בהמה טהורה והביכורים... כולן צריכין הבעלים [לטרוח] להביאם וליתנם לכהן וכולן קודש. חלוקה שניה: התרומה, ותרומת מעשר, והחלה... וראשית הגז... פדיון הבן... שהם חולין - ועל הכהן לחזר אחריהם".