מצנפת
המצנפת היא כיסוי ראש עבור הכהן הגדול - אחד משמונת בגדיו.
שמה
נאמר בתורה: "ואלה הבגדים אשר יעשו: חושן ואפוד... מצנפת"[1]. המצנפת היא כיסוי לראשו של כהן גדול, ונקראת כן משום שהיא צונפת ומקיפה את הראש סביב סביב.
ההבדל בין מצנפת למגבעת
המצנפת נזכרת בתורה בין בגדי הכהן הגדול בכמה מקומות[2], בעוד שהבגד שבראשו של כהן הדיוט נקרא בתורה 'מגבעת'[3]. לאור האמור יש אומרים, שמצנפת ומגבעת שונות זו מזו, אלא שנחלקו הפרשנים מה השינוי וההבדל ביניהם, ורבו הדעות בעניין זה[4]: יש מן הראשונים האומרים, שהמגבעת רחבה לעומת המצנפת שהיא צרה, כדי להותיר מקום לתפילין בין המצנפת והציץ[5], ויש סוברים ההיפך, שהמצנפת רחבה, והיא בגד ארוך שכורכים אותו כריכות רבות סביב הראש, ואילו המגבעת אין כורכים אותה והיא כובע צר[6]. עוד יש מי שסובר, שהמצנפת היא בגד דק הנכרך סביב הראש, אך אינו מכסה את הראש מלמעלה, ולעומתה המגבעת היא כובע גבוה[7]. ויש החולקים על כל זה וסוברים שהמצנפת והמגבעת שוות זו לזו לגמרי[8], וכן משמע מדברי חז"ל בכמה מקומות[9].
צורת החבישה
להלכה כתבו הראשונים שהמצנפת והמגבעת שוות זו לזו, ומדובר ברצועה שאורכה שש עשרה אמה[10], וכורכים אותה סביב הראש. עם זאת יש הבדל ביניהם בצורת החבישה, שהמצנפת של הכהן הגדול נכרכת סביב הראש כמו שחובשים שבר, ואילו המגבעת של הכהן ההדיוט נכרכת ככובע[11], ודעה זו מקובלת על רבים מן הפרשנים. מצינו מי שאומר שתופרים את כריכות המצנפת, כדי שתהיה יציבה ומקובעת על הראש בעת עבודת הכהן במקדש, ותקבל צורה של כובע לכבוד ולתפארת[12].
המצנפת באגדה
במסכת זבחים פח, ב; נאמר, שהמצנפת מכפרת על גסי הרוח – "יבוא דבר שבגובה ויכפר על גבוה", שכן, כלל נקוט בדברי חז"ל, שאדם צריך להרגיש שהשכינה שורה עליו, לכן אומרת הגמרא בברכות מג, ב: "המהלך בקומה זקופה... כאילו דוחק רגלי שכינה, שנאמר: 'מלא כל הארץ כבודו'", נמצא, שאם זוקף את קומתו הרי זה גס רוח שדוחק רגלי השכינה. כן מובא בכלה רבתי ב, שההולך בגילוי ראש הוא עז פנים, "ופעם אחת היו זקנים יושבים בשער, ועמדו לפניהם שני תינוקות, אחד כסה את ראשו ואחד גילה את ראשו", זה שגילה את ראשו נמצא בו פסול משפחה. לעומת זאת, מובא בקדושין לא, א; על רב הונא, שלא הלך ארבע אמות בגילוי ראש, "אמר: שכינה למעלה מראשי". מסיבה זו ציוותה אמו של רב נחמן בר יצחק על בנה לכסות את ראשו כדי שתהא עליו יראת שמים (שבת קנו, ב). יתר על כן אומרים חז"ל שהמכסה את ראשו זוכה לגילוי סודות התורה, כמובא במסכת שבת עז, ב: שלכן כיסוי הראש של תלמיד חכמים נקרא 'סודרא' על שם 'סוד ה' ליראיו', כי מתוך יראת שמים שעליהם זוכים הם לגילוי סודות מיוחדים. מכאן מובן עניין המצנפת של כהן גדול, שכתבו הראשונים שאורכה שש עשרה אמה, ולא נתברר טעם הדבר. ולאור האמור מתברר, שהכריכות המרובות נועדו להוסיף יראה, קדושה והרגשה שמלוא כל הארץ כבודו, ומתוך יראתו של כהן גדול יזכה להשראת שכינה ויתכפר לעם כולו. מצנפת כהן גדול והציץ בתמונה נראית המצנפת של הכהן הגדול לפי שיטת הרמב"ם. אורך המצנפת מגיע לשש עשרה אמה המקיפה את ראשו סביב. סביב המצנפת נראה ציץ הזהב.
הערות שוליים
- ↑ שמות כח, ד.
- ↑ שמות שם ושם פסוק לז ושם כט, ו. ויקרא טז, ד.
- ↑ שמות כח, מ ושם כט, ט.
- ↑ לביאור כל השיטות בהרחבה, עיין שערי היכל ליומא מערכה קעז; מכתבי חלק מן הפרשנים עולה, שהדעות השונות בעניין זה מקורן בשינויים הרבים הנעשים בכובעי האנשים מדור לדור.
- ↑ תוס' יומא יב, ב ד"ה אלא ושם כה, א; ד"ה 'נוטל', ובסוכה ה, א; ד"ה 'ואל'; תוספות ישנים יומא עא, ב, ועוד רבים. תפילין של ראש אינם חובה, אלא אם ירצה הכהן הגדול להניח תפילין רשאי. יש להעיר עם זאת, שהדבר יכול להיעשות עם תפילין מאד קטנות, כיון שאין מספיק מקום בין הציץ והמצנפת לתפילין גדולות.
- ↑ ראב"ד כלי המקדש ח, ב; חינוך מצווה צט.
- ↑ ראב"ע שמות כח, לו.
- ↑ רש"י שמות כח, ד; רבנו חננאל יומא עא, ב; ערוך ערך בד. גם מדברי יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים ג, ז, ג) משמע שכובע הכהן הגדול היה דומה לכובעים של הכהנים ההדיוטות.
- ↑ כך משמע מפשט המשנה ביומא עא, ב: "כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה: בכתונת, ומכנסים, ומצנפת, ואבנט. מוסיף עליו כהן גדול חשן, ואפוד, ומעיל וציץ", שכן במשנה זו כובעו של כהן הדיוט נקרא מצנפת ולא מגבעת, ומשמע שהוא שווה למצנפת של כהן גדול (אבל עיין תוס' יומא כה, א ד"ה נוטל שדחו את זה, משום שלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד), וכן משמע שבארבע הבגדים הראשונים בגדי כהן גדול ובגדי כהן הדיוט שוים זה לזה. כך עולה גם מדברי רבי דוסא ביומא יב, ב; שבגדי לבן של כהן גדול ביום הכיפורים כשרים לכהן הדיוט, ומשמע שהם שווים זה לזה.
- ↑ רמב"ם כלי המקדש ח, יט; רבי אברהם בנו בפירושו לתורה שמות כח, לט; רמב"ן שם פסוק לא; חינוך מצוה צט. מדברי רבי אברהם בן הרמב"ם והרמב"ן נראה שדבריהם שאובים ממקור בדברי חז"ל, אך מקור כזה אינו ידוע לנו.
- ↑ רמב"ם כלי המקדש ח, ב; ונראה שכוונתו היא שהמצנפת נכרכת סביב הראש, ולא במרכז הראש, ואילו המגבעת נכרכת גם מעליו. וכן דעת הרמב"ן שמות כח, לא; ועיין מש"כ שם פסוק לז ושם לט, כז.
- ↑ קדמוניות היהודים שם, וכ"כ גור אריה (שמות כח, ד) בדעת רש"י.