משכן
משכן הינו מקדש זמני להשראת השכינה והקרבת הקרבנות לפני הקמת בית המקדש בירושלים.
נאמר בתורה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[1], מכאן, שמצווה לעשות בית לה', להקריב בו קרבנות. בכלל בית זה נכלל גם המשכן שעשה משה רבנו במדבר, שהיה מקדש זמני ו"לפי שעה[2]". באשר למשכן הנייד במדבר, הנקרא גם 'אהל מועד'[3], נאמר: "ואת המשכן תעשה - עשר יריעות, שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני... תעשה אותם"[4], שכן, המשכן הנייד היה עשוי קרשים מצופים זהב, ועליהם גג עשוי יריעות, והוא נקרא 'משכן'.
צורת המשכן
כותלי המשכן היו בתבנית מלבן העשוי מקרשים של עצי שיטים, המקיפים אותו משלוש רוחות: צפון, מערב ודרום[5]. אורך המשכן ממזרח למערב – שלושים אמה[6][./משכן#cite_note-הערה6-6 [6]], רוחבו מצפון לדרום – עשר אמות[7], וגובהו עשר אמות[8]. בפתח המשכן בצד המזרחי, היה פרוש מסך פתח האוהל שהיה עשוי מתכלת, ארגמן, תולעת שני ושש, והיה תלוי על חמישה עמודים של עצי שיטים[9]. בתוך המשכן, במרחק עשר אמות מכותלו המערבי, היתה פרושה פרוכת, שהיתה עשויה מתכלת, ארגמן, תולעת שני ושש, והיתה תלויה על ארבעה עמודי שיטים. פרוכת זו הפרידה בין הקודש לבין קודש הקדשים[10][./משכן#cite_note-הערה10-10 [10]].
גג המשכן
גגו של המשכן, נקרא בתורה 'משכן' סתם[11], והיה עשוי מארבעה כיסויים שהיו פרושים מעל קרשי המשכן. הכיסוי התחתון היה עשוי תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש, והיה מורכב משתי מחברות של יריעות, חמש בכל אחת. הכיסוי השני היה עשוי מיריעות עזים, והיה מורכב משתי מחברות של יריעות, באחת שש יריעות ובאחת חמש יריעות. בשני הכיסויים היו המחברות מחוברות זו לזו בלולאות ובקרסים. שני כיסויים אלה כיסו בנוסף לגג גם את קירות המשכן מבחוץ, באופן שנראו האדנים בלבד. מעל שני כיסויים אלה היה כיסוי נוסף עשוי עורות אילים מאודמים, ועליו כיסוי נוסף עשוי עורות תחשים[12].
חצר המשכן
המשכן היה מוקף בחצר סביב. אורכה ממזרח למערב היה מאה אמה, ורוחבה מצפון לדרום – חמישים אמה. החצר היתה מוקפת קלעים שהיו תלויים על עמודי עצי שיטים שגובהם חמש אמות, ומחוברים לקרקע ביתדות. בעשרים האמות שבמרכז הקלעים שבצד המזרחי היה פרוש מסך פתח החצר, שהיה עשוי תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש[13]. המשכן היה בחציה המערבי של החצר, מרוחק חמשים אמה מן הקלעים שבמזרח וממסך פתח החצר, ועשרים אמה מהקלעים שבמערב, בצפון ובדרום[14].
הכלים באהל מועד
כלי המשכן הקבועים במקומם הם: ארון הברית, המנורה, מזבח הזהב, שלחן לחם הפנים, מזבח העולה והכיור. באשר לכלים אלה, מקומם ותפקידם, שווים המשכן והמקדש בירושלים. הארון מקומו בקודש הקודשים[15]; השולחן והמנורה נקבעו בהיכל מחוץ לפרוכת קודש הקדשים, השולחן בצפון והמנורה בדרום[16]. מזבח הזהב עמד במרכז ההיכל[17], בין השולחן והמנורה, משוך מזרחה כלפי חוץ[18]; מזבח העולה נבנה בחצר, כשהוא מכוון אל פתח המשכן[19], הכיור אף הוא עמד בחצר וניצב בין המשכן ובין המזבח[20].
תולדות המשכן
לאחר שירד משה מהר סיני ביום הכיפורים, ציוה משה לישראל להתחיל בבניין המשכן[21]. ישראל הביאו את החומרים הדרושים למלאכת המשכן, וכל איש נתן מן החומרים שהיו בידו, לפי נדבת לבו[22]. עם השלמת איסוף החומרים למלאכת המשכן החלו האומנים המופקדים על המלאכה, ובראשם בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה, ואהליאב בן אחיסמך משבט דן, במלאכת המשכן וכליו והכנת בגדי הכהונה[23]. כמו כן נצטוו ישראל לתת מחצית השקל ובצלאל יצק אותם לתוך תבניות ומהם נוצרו אדני הכסף למשכן[24]. בראש חודש ניסן, בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים, הקים משה את המשכן[25]. במשך ארבעים השנים שהיו ישראל במדבר, היה המשכן נע עם בני ישראל בכל מסעיהם. בכל מקום שהיו בני ישראל חונים היו הלויים מקימים את המשכן, וכשנתקבל האות לצאת למסע למקום אחר, על פי הענן – היו הלויים מפרקים אותו ונושאים אותו[26].
המשכן ונדודיו בארץ
לאחר שעברו ישראל את הירדן, הקימו את המשכן בגלגל[27][./משכן#cite_note-הערה27-27 [27]], שם חנה ארבע עשרה שנה, זאת, בשבע השנים שבהן כבשו בני ישראל את הארץ, ובשבע שנים שבהן חילקו את הארץ[28]. לאחר מכן הקימו ישראל את המשכן בשילה[29], שם עמד שלש מאות ששים ותשע שנה[30]. משכן שילה היה בית אבנים ונותרו בו יריעות המשכן אשר שימשו לו כגג, זאת, לציין כי המשכן בשילה אף הוא עראי בדרך לבניין המקדש בירושלים[31]. בסוף ימי עלי חרב המשכן בשילה, אזי העבירו את המשכן לנוב[32][./משכן#cite_note-הערה32-32 [32]], שם עמד שלש עשרה שנה[33]. לאחר שחרבה נוב בימי שאול, העבירו את המשכן לגבעון[34][./משכן#cite_note-הערה34-34 [34]], והיה שם ארבעים וארבע שנה[35]. היה זה משכן ללא ארון הברית, שכן לאחר שנשבה הארון משילה והובא לשדה פלישתים הוצב זמנית בקרית יערים[36]. כשבנה שלמה את בית המקדש בירושלים, נגנז המשכן, עם קרסיו, קרשיו, בריחיו, עמודיו ואדניו[37], במחילות שתחת ההיכל[38].
מן המדרש
משכן העדות – עדות לכל באי עולם
"'משכן העדות' - עדות הוא לכל באי עולם שהקב"ה נתרצה לישראל. משל למה הדבר דומה? למלך שנשא אשה, והיה מחבבה ביותר. כעס עליה והניחה, והיו שכנותיה אומרות לה: אינו חוזר עליך! לאחר ימים נתרצה לה המלך, ונכנס עמה לפלטין שלו. ואכל ושתה, ולא היו שכנותיה מאמינות שנתרצה לה. והיה ריח בשמים עליה מיד ידעו שנתרצה המלך לה. כך הקדוש ברוך הוא; חיבב את ישראל, והביאם לפני הר סיני, ונתן להם את התורה, וקרא אותם מלכים. לסוף ארבעים יום עשו את העגל... באותה שעה אמרו אומות העולם: אין הקדוש ברוך הוא מתרצה להם עוד! כיון שעמד משה ונתפלל עליהם, אמר לו הקדוש ברוך הוא... אני משרה שכינתי עליהם וביניהם, והכל יודעים שמחלתי להם, שנאמר: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'" (מדרש תנחומא פקודי ב).
הערות שוליים
- ↑ שמות כה, ח.
- ↑ רמב"ם בית הבחירה א, א. "לפי שעה" מובנו – שהמשכן נעשה באופן זמני, עד שיבואו לארץ ויבנו בית של קבע.
- ↑ שמות כז, כא.
- ↑ שמות כו, א.
- ↑ שמות כו, יח - כב.
- ↑ רש"י שמות שם טז.
- ↑ שמות שם כב - כג ורש"י שם.
- ↑ רש"י שם טז.
- ↑ שמות שם לו - לז.
- ↑ שמות שם לא - לג ורש"י שם לב.
- ↑ שמות כו, א.
- ↑ שמות כו, א - יד. וראה תיאור מפורט של היריעות בערך יריעות המשכן. ועיי"ש שיש אומרים שלא היו שני כיסויים, של עורות אילים ושל עורות תחשים, אלא כיסוי אחד, חציו עורות אילים מאדמים וחציו עורות תחשים.
- ↑ שמות כז, ט - יח.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה.
- ↑ שמות כו, לג.
- ↑ שמות שם לה. כל אחד מהם רחוק שתי אמות ומחצה מן הקיר הסמוך לו כמובא ביומא לג, ב; שכך מצינו במקדש בירושלים. עם זאת, באשר למשכן הדבר צריך בירור.
- ↑ שמות מ, ה.
- ↑ יומא לג, ב.
- ↑ שמות מ, ו.
- ↑ שמות ל, יח; שם מ, ז.
- ↑ ראה תנחומא תרומה ח; ושם פקודי יא; שביום הכיפורים נצטווה משה על המשכן, וכך ירד עם הלוחות השניים כדי שישראל יכינו משכן ללוחות.
- ↑ שמות לה, ד - כט.
- ↑ שמות לה, ל – לט, לב.
- ↑ שמות לח, כז.
- ↑ שמות מ, יז - לג.
- ↑ ראה במדבר ד, א - לג; שם ט, טו- כג; שם י, כא.
- ↑ משנה זבחים יד, ה.
- ↑ תוספתא זבחים יג, ג; ברייתא בזבחים קיח, ב; רמב"ם בית הבחירה א, ב.
- ↑ משנה זבחים שם מ"ו.
- ↑ תוספתא שם; ברייתא בזבחים שם; רמב"ם שם.
- ↑ משנה זבחים שם; רמב"ם שם.
- ↑ משנה זבחים שם מ"ז ורע"ב שם.
- ↑ סדר עולם רבה פרק יג.
- ↑ משנה זבחים ורע"ב שם.
- ↑ סדר עולם רבה שם. ועי' תוספתא זבחים שם, בבלי זבחים שם ורמב"ם שם, שכתבו שכל ימי נב וגבעון היו חמישים ושבע שנה, ולא פירטו כמה היו ימי נוב וכמה ימי גבעון.
- ↑ שמואל א' ז, ב.
- ↑ תוספתא סוטה פי"ג ה"א; בבלי סוטה ט,א.
- ↑ בבלי סוטה שם. וע"ע גניזה במקדש.