משמרות כהונה

משמרות כהונה: משמרות הכהנים חלוקתם, ומצות קיום העבודה כסידרה המוטלת עליהם במקדש.

עם הקמת המשכן ותחילת העבודה על ידי הכהנים, חילק משה רבינו את הכהנים לשמונה משמרות: ארבע מבני אלעזר, וארבע מבני איתמר. קבוצה כעין זו נקראת 'משמרת' בהיותה אחראית על עבודת המקדש, לשמור את משמרת הקודש, להקריב תמידים כסידרם ומוספים כהלכתם.

תפקיד משמרות הכהנים – קיום העבודה כתיקנה

נאמר בתורה: "ויאמר ה' אל אהרן: אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עוון המקדש, ואתה ובניך אתך תשאו את עוון כהונתכם. וגם... מטה לוי... ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל... ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת המזבח... ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת". חז"ל למדו מפסוק זה את החיוב והאחריות המיוחדת המוטלת על הכהנים לקיים את העבודה כתיקנה במקדש – כשהאחריות הכללית מוטלת על בית הדין . זה לשון המדרש: "'ושמרתם את משמרת הקודש'... הרי זו אזהרה לבית דין של ישראל, להזהיר את הכהנים, שתהא העבודה נעשית כתיקנה. שכשעבודה נעשית כתיקנה - הם כלים את הפורענות מלבוא לעולם [ככתוב]: 'ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל'". כלומר, המושג 'משמרת' עניינו העיקרי, שמירה והקפדה על קיום המצוות שבמקדש, לבל ייבטל התמיד, ולבל ייבטלו הקרבנות בשבתות ובמועדים, אלא ייעשו בעיתם ובזמנם.

הקפדת כהני המשמרת על הדיוק בעבודה

חז"ל דורשים בספרי את האחריות המוטלת על הכהנים בעת עבודתם בעזרה: "למי הדבר מסור? - לאותו שמזהירים!... מנין אתה אומר שאם זרק את הדם כראוי, ואינו ידוע לשם מי זרקו... שהכהנים נושאים עוון על כך? תלמוד לומר: 'ואתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עוון המקדש!'" כלומר, מאחר שבעת העבודה יש לכוון את המחשבה, אחריות זו מוטלת על הכהנים.

משמרות הכהונה - וכבוד המקדש
תפקיד עיקרי של כהני המשמרת לשמור על כבוד המקדש וכבוד העבודה. בציור נראים הכהנים במשכן שילה, אשר נהגו במשמרתם שלא כהלכה, כמתואר בשמואל א' ב, יג: "ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השינים בידו [במרכז הציור], והכה בכיור או בדוד... כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו... גם בטרם יקטירון את החלב [על המזבח] ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח: תנה בשר לצלות לכהן [מיד]!... ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה'!"

אזהרה מביזוי קדשים

עוד דרשו חז"ל שיש בפסוק אזהרה מביזוי הקדשים: "מנין אתה אומר, שאם זכה [ולקח הכהן לעצמו] בבשר... חזה ושוק קודם הקטר חלבים, שהכהנים נושאים עוון על כך? תלמוד לומר... 'תשאו את עוון כהונתכם'. וכן מצינו שלא נתחתם גזר דינן של בני עלי אלא על שנהגו בזיון בקדשים, וכן הוא אומר... 'ותהי חטאת הנערים גדולה מאד'".

חלוקת העבודה בין הכהנים והלויים

חכמים למדו מן הפסוקים כי קיימת הפרדה בעבודת המשמרות בין הלויים לכהנים, שכן, העבודה על המזבח נעשית בידי כהנים בלבד, ככתוב: "'ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח'... כל דבר המזבח אל יהיה אלא בך ובבניך!" כך גם באשר - "למבית לפרוכת", הכוונה היא לעבודת הכהנים - "בהיכל אשר שם הפרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים". מאידך, מופקדים הלויים על השירה, על שמירת השערים, ותפקידים הקשורים לסדרי המקדש, ככתוב: "'וגם את אחיך מטה לוי'... בלויים הכתוב מדבר, להזהיר את הלויים בשיר על דוכנם: 'וילוו עליך וישרתוך' - בעבודתם. ומנה מהם גזברים ואמרכלים... 'לכם מתנה נתונים לה - לשם הם מסורים ולא לכהנים.... 'ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל' - זו היא שאמרנו ישרתוך בעבודתם, ומנה מהם גזברים ואמרכלים". נושא המיוחד לכהנים הוא בדיקת יחוסי הכהונה בבית דין של הכהנים כלשון המדרש: "'ולמבית לפרוכת' - מיכן אמרו: מקום היה אחורי בית לפרוכת ששם בודקים יחוסי כהונה".

המשמרות בימי בית ראשון ושני

משנתרבו הכהנים בעת הקמת בית ראשון, נתעורר הצורך לחלק את העבודה באופן מסודר בין כולם, לפיכך חילק דוד המלך את הכהנים לעשרים וארבע משמרות, ששה עשר לבני אלעזר ושמונה לבני איתמר. בתחילת ימי הבית השני, עלו מבבל רק ארבע משמרות, והנביאים שעלו עמם חלקום מחדש לעשרים וארבעה משמרות. כל משמרת עבדה במקדש שבוע שלם, וחילוף המשמרות היה מתבצע בשבת. בעניין חלוקת המשמרות, ראה בערך בית-אב.

החלפת משמרות הכהונה בשבת
בציור נראים הכהנים במקדש בעת חילוף המשמרות מדי שבת. בראש הכהנים צועד כהן המחזיק את הכבש העומד לעלות כקרבן תמיד של בין הערביים, מאחוריו נראה שני כהנים הנושאים את שנים עשר הלחמים שהורדו משלחן לחם הפנים, והכהנים משתי המשמרות עומדים לחלק אותם ביניהם. כן נראים מאחור שני כהנים הנושאים את בזיכי הלבונה שהיו על שולחן לחם הפנים כדי להקטיר אותם על גבי המזבח.

חיוב החלוקה למשמרות

לדברי המדרש, מצות החלוקה לעשרים וארבע משמרות נאמרה כבר למשה ואהרן. יש מבארים, שמצוה זו של חלוקה לעשרים וארבע משמרות נמסרה ב'הלכה למשה מסיני', אלא שבתחילה לא היו מספיק כהנים בשביל לחלקם למספר זה, ועל כן התחלקו למספר מצומצם של משמרות. יש מי שמבאר, כי מן התורה יש חיוב לחלק למשמרות, כדי שהעבודה תיערך בצורה מסודרת, אולם מספר המשמרות אינו מן התורה.

שמות עשרים וארבע המשמרות

שמות המשמרות כפי שהם מופיעים בכתובים הרי הם כדלהלן: א. יהויריב. ב. ידעיה. ג. חרים. ד. שעורים. ה. מלכיה. ו. מימין. ז. הקוץ. ח. אביה. ט. ישוע. י.שכניהו. יא. אלישיב. יב. יקים. יג. חופה. יד. ישבאב. טו. בילגה. טז. אימר. יז. חיזיר. יח. הפיצץ. יט. פתחיה. כ. עשרים. כא. יכין. כב. גמול. כג. דליהו. כד. מעזיהו.

המשמרות שעלו מבבל

ידעיה, חרים, פשחור, אימר. השם 'פשחור' אינו מופיע ברשימת עשרים וארבע המשמרות. יש מי שכותב, שהיה זה שמו של אדם גדול מאחת המשמרות, שעל שמו נקראה המשמרת כולה. לעומת זאת יש מי שמבאר, שהיתה זו משפחת פשחור בן אימר הכהן, הנזכר בנביא, ומשפחתו גדלה והפכה למשמרת בפני עצמה - בנוסף למשמרת אימר. ויש מי שכותב, שהיתה זו משמרת מלכיה.

משמרת הכהונה בדרכה מיריחו לירושלים
בציור נראית משמרת הכהונה העושה את דרכה מיריחו לירושלים. אנשי המשמרת נראים כשהם עמוסים בפירות ומזון להביא להם ולחבריהם שהגיעו מרחבי הארץ לשבוע משמרתם בירושלים. כן נלוים אליהם אנשים העושים דרכם לירושלים להביא נדרים ונדבות לבית המקדש.

חילופי המשמרות

חילוף המשמרות היה מתקיים מדי שבת. המשמרת היוצאת מקריבה את תמיד של שחר ואת קרבנות המוספים, ואילו המשמרת הנכנסת היתה מקטירה את בזיכי הלבונה של לחם הפנים, ומקריבה את התמיד של בין הערביים. המשמרות היו מתחלקות ביניהן בחלות של לחם הפנים. המשמר היוצא היה מוסיף על תפילתו ברכה למשמר הנכנס, ואומרים להם: "מי ששיכן את שמו בבית הזה, הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום ורעות".

חצי מהמשמר ביריחו

בהגיע תורה של משמרת הכהונה לעלות לירושלים, חצי מאנשי המשמרת היו עולים מארץ ישראל לירושלים, וחצי מהמשמרת היו עולים מיריחו שיש בה שפע של תבואה ופירות, והיו מביאים משם מזון לתקופת שבוע העבודה במקדש.

העבודה ברגלים

בקרבנות הרגלים - כולל המוספים וקרבן שתי הלחם - היו רשאים לעבוד הכהנים מכל המשמרות. אולם באשר לנטילת חלק בקרבנות שהעלו עולי הרגל - ואינם באים מחמת הרגלים - כמו בנדרים ובנדבות ובלחם הפנים, באלו היו זוכים אנשי המשמר שהרגל חל להיות בזמנם בלבד.

חידוש המשמרות בימינו

בעניין חידוש סדר המשמרות בימינו; שאלה היא, האם צריך להחזיר את הסדר כפי שהיה בעבר על פי המשפחות השונות, או שמא ניתן ליצור חלוקה חדשה? בעניין זה כתבו האחרונים, שהסדר הקדום אינו מעכב, וניתן לחלק את הכהנים מחדש בהתאם לצורך.

מן המדרש

שבט לוי – שומרי משמרת הקודש

"שבטו של לוי פלטינין [שומרי הפלטין] היו. משל למלך שיש לו לגיונות הרבה... אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה... אין שבחו של מלך שימנה לגיונו עם [שאר] הלגיונות, לפיכך נימנו ישראל לעצמן - ושבט לוי לעצמן... ככתוב: 'ואתה הפקד את הלויים על משכן העדות'... למה? - שהלוים שלי הן... שכל מי שהוא מקרב אותי - אני מקרבו. הם קירבו עצמן לי, שנאמר... 'מי לה' אלי! ויאספו אליו כל בני לוי!'... לפי שנמצאו עמי נאמנים... לפיכך הן ראויין שיהיו נאמני ביתי... אני מקרבן ועושה אותן בני פלטרין, ואני מאמין [וסומך] קדושתי ותשמיש ביתי עליהם... זה שאמר הכתוב: 'ושמרו הלויים את משמרת משכן העדות'" (במדבר רבה א, יב).