נברשת של זהב

נברשת של זהב: קישוט מזהב התלוי בפתח ההיכל בין האישים הנזכרים לברכה על תרומתם להגדלת פאר המקדש, היתה הילני המלכה* שהוזכרה בשל תרומת נברשת זהב. הנברשת היתה ממוקמת בפתח ההיכל, וכשעלתה השמש מן המזרח היתה מאירה אל הנברשת, וזו היתה משיבה קרני נוגה "ניצוצות". צורתה של הנברשת: נברשת זו, היתה עשויה מזהב טוב אשר היה משיב נוגה, בעת אשר עלתה השמש מן המזרח. במשנה נאמר "הילני... עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל, ומוסיפה הברייתא "תנא, בשעה שהחמה זורחת, ניצוצות יוצאין ממנה, והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע, ומוסיף על כך בירושלמי תרין אמורין נחלקו בצורתה שני אמוראים], חד אמר: 'מנרתא', וחרנא אמר 'קונביתא'", "קונביתא" היא קישוט כל שהוא, כעין מנורה, אלא שהיא בעיגול. מפרשים נוספים הולכים בדעה זו, כי הנברשת היא מנורה, על פי הפסוק בספר דניאל, שנכתבה כתובת על קיר היכל המלך בלשצר, בעת אשר עשה סעודה עם כלי המקדש "לקבל נברשתא" – מול הנברשת. יתכן ששם מדובר על מנורת המקדש עצמה, ולפי זה אפשר שגם כאן מדובר במנורה שצורתה כמנורת המקדש, אלא שמנורה זו הוצבה בפתח ההיכל ולא הדליקו בה נרות. נראה שלדעה זו, הנברשת נועדה בעיקרה לקישוט, ובנוסף לכך נעשה בה שימוש לידיעת זמן קריאת שמע. כוון אחר במפרשים הוא, שנברשת זו היא טבלה, העשויה דרך כלל מזכוכית ומיועדת לסתימת חלונות והעברת אור דרכה, והילני עשתה אותה מזהב טוב מבריק, ולדעה זו עיקר תכליתה של הנברשת, היה לידיעת זמן קריאת שמע. נברשת הזהב – על פתח ההיכל בעניין ה'נברשת' צורתה ומקומה נאמרו פירושים שונים. בתמונה נראית הנברשת שעשתה הילני המלכה, כחפץ זוהר עשוי זהב – כפי שנעשתה במכון המקדש. הנברשת תלויה סמוך לפתח ההיכל כפי שנראה מפשט המשנה. השימוש בנברשת – ידיעת זמן קריאת שמע: הנברשת היתה מאירה בעת אשר עלתה השמש מן המזרח. וכך כותב המאירי שהנברשת היתה "מחיצת חלון, ועל הדרך שעושין אותה מזכוכית עשאתה היא מזהב טוב וממורט [מצוחצח] הרבה והניחתהו במקום גבוה על פתח ההיכל בדרך שבתחילת היום כשהשמש מתחיל לעלות מן האופק מצד המזרח, ומכה על פתח ההיכל שהוא לצד מערב, ניצוצות יוצאין ממנה מיד, והיו מכירין שזמן קרית שמע. עוד מוסיף שם המאירי כי ניצוץ זה של הנברשת, היה עוד בטרם הגיעו קרני השמש אל הארץ, ונראית כוונתו שמה שאומרת המשנה "על פתח ההיכל" הכוונה היא שה'חלון' שעשתה היה בגובהו על קיר ההיכל מעל הפתח.