צפון

מתוך ויקימקדש

צפון: חצר העזרה מצפון למזבח, המקודשת לעניין שחיטת קדשי הקדשים. נאמר בתורה בפרשת קרבן העולה*: "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' "[1]. המושג 'ירך המזבח' עניינו: הצד החיצון[2] למזבח, שהוא בצפון, בניגוד למונח 'פני המזבח' שהוא הכבש* בדרום. מושג זה נזכר גם באשר לשחיטת חטאת ואשם[3], וזבחי שלמי ציבור[4]. מקום זה בצפון זכה גם לכינוי מיוחד 'מקום הקודש'[5]. מכאן למדו חכמים, שקדשי קדשים, העולה החטאת והאשם, נשחטים דווקא בצפון. כך גם קבלת הדם* של קדשי הקדשים, וכן ה'סמיכה' שקודם השחיטה, צריכים להיעשות בצפון העזרה. הגדרת ה'צפון': הגדרת התחום ב'צפון' לעניין הלכה שנויה במחלוקת תנאים: יש מי שאומר, שהכוונה לשטח בצפון העזרה בין שני הכתלים בלבד, כלומר, בין הכותל הצפוני של המזבח שהוא שלושים ושתים אמה, לבין הכותל הצפוני שכנגדו בעזרה[6]. לעומת האמור מצינו דעה, שגם השטח שממערב למזבח – לכיוון האולם - אף הוא בגדר צפון[7]. עוד דעה מצינו, שגם השטח ממזרח למזבח - בעזרת כהנים ועזרת ישראל - אף הוא בגדר צפון[8]. לדעת הכל, התחום שמצפון לקיר האולם*, אינו בגדר צפון[9]. מחלוקת נוספת מצינו בשאלה; האם המזבח כולו בנוי בדרום העזרה, או שחלק ממנו בנוי גם בצפון. זאת, לעומת דעה שלישית האומרת, שכולו בנוי בצפון[10]. לדעות אלה יש מקום לדון מהו הוא בדיוק ה'צפון'[11]. להלכה כתבו הראשונים, כדלהלן: "מכותל צפוני של עזרה עד כותל המזבח - ש[תחום זה] הוא רוחב ששים ומחצה [אמה], וכנגדו מכותל האולם [במערב] עד כותל מזרחי של עזרה - שהוא אורך שש ושבעים [אמה] כל המרובע הזה הוא הנקרא 'צפון', הוא המקום ששוחטין בו קדשי קדשים"[12]. הקרבנות הנשחטים בצפון: הקרבנות שדינם להישחט בצפון הם קדשי הקדשים שהם קרבנות עולה, חטאת, אשם וזבחי שלמי ציבור[13]. כאמור, אין שוחטים קדשי קדשים אלא בצפון, ופסוקים מפורשים הם, שנאמר בעולה: "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה"[14], ובחטאת נאמר: "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת"[15]. כך גם באשם נאמר: "במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם"[16]. באשר לשלמי צבור, אלו הוקשו לחטאת, שנאמר: "ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת - ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים"[17], לפיכך דינם כחטאת שהיא קדשי קדשים, ונשחטים במקום שחיטתה[18]. הלכה היא, שכל הקרבנות ששחיטתם בצפון, גם מצוות הסמיכה שנעשית בהם תיעשה בצפון, שהרי תיכף לסמיכה שחיטה[19]. עוד למדו חכמים מן הפסוקים שגם עבודת קבלת הדם של קרבנות אלו יש לעשותה בצפון בלבד[20]. לאור האמור כתבו הראשונים, שקדשי קדשים שלא נשחטו בצפון או שלא קיבל דמם בצפון - פסולים[21]. ה'צפון' וגבולותיו לעניין הלכה בתמונה נראה ה'צפון' התחום הבהיר על פני רצפת העזרה, מסומן בקו אדום. כך לפי שיטת הרמב"ם בהלכותיו. בתחום זה,הנקרא גם 'מקום הקודש' נשחטים קרבנות שהם בגדר 'קדשי קדשים'. כהן העומד בדרום - ועושה עבודה בצפון: בקרבנות קדשי קדשים הכשרים לשחיטה רק בצפון, אם הכהן השוחט עומד בדרום העזרה, והושיט ידו לצפון ושחט - הקרבן כשר[22]. אולם אם היה עומד בדרום והושיט ידו וקיבל את הדם בצפון - קבלתו פסולה[23], אלא אם כן היה לפחות ראשו ורובו בצפון שאז דינו כעומד בצפון[24]. המזבח כצפון: יש אומרים שמן התורה אפשר לכתחילה לשחוט קדשי קדשים על המזבח, אלא שחכמים אסרו את הדבר שמא תרביץ הבהמה גללים[25], ויש חולקים וסוברים, שמן התורה הדבר אסור לכתחילה[26]. אם שחט קדשי קדשים בראש המזבח מצינו דיון בדברי חז"ל, יש מי שכתב, שבדיעבד כשרים, כאילו שחטם בצפון, ולמד כן ממה שנאמר: "וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך"[27] - מכאן שכל המזבח ראוי לשחיטת העולה[28]. לעומת זאת יש דעה האומרת שרק חציו הצפוני של המזבח המצוי בצפון ראוי לשחיטת קדשי קדשים[29]. דעה שלישית מובאת במדרשי ההלכה, ולפיה אין המזבח כשר לשחיטה כלל, אף לא של קדשים קלים[30]. להלכה כתבו הראשונים, שבדיעבד, קדשי קדשים וקדשים קלים שנשחטו בראש המזבח - כשרים: "קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח - כאילו שחטן בצפון... שכל המזבח ראוי לשחיטת העולה ושחיטת השלמים[31]. לחם הפנים מתחלק בין משמרות הכהונה בשבת ב'צפון' הבאת לחם הפנים ל'צפון' המזבח בשבת, לקראת חלוקתו בין המשמרות. המשמרת הנכנסת מחלקת את הלחמים שקיבלה בין הכהנים במשמרתה בצפון העזרה. לעומתה המשמרת היוצאת מחלקת את הלחם שקבלה בדרום העזרה, שם מקבל כל אחד את חלקו. דינים נוספים בצפון: שחט קדשי קדשים בצפון ולאחר השחיטה הבהמה פרכסה, כלומר, פרפרה או הניעה את גופה בתנועות בלתי רצוניות, ומפני כך יצא גופה לדרום, השחיטה כשרה[32]. אפילו אם הוציא הכהן בעצמו את הבהמה לאחר שחיטה, והביאה לדרום - כשרה[33]. כך גם אם החזירה לצפון לאחר שיצאה לדרום - וקיבל שם את דמה, הקבלה כשרה[34]. שחט מיעוט סימנים - הקנה והוושט – בדרום, ומיעוט בצפון - השחיטה פסולה, מפני שהשחיטה היא תהליך מתמשך שכל תנאי השחיטה חלים על כל התהליך, וכדברי חז"ל: "ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף"[35]. הנהגות במקדש שנזכר בהם ה'צפון': מובא בגמרא, שמשמרת הכהונה החדשה שנכנסה בשבת למשמרתה, היתה נכנסת לצפון, ופעולתה הראשונה היתה קבלת חלקם בלחם הפנים: "הנכנסין חולקין בצפון - כדי שיראו שהן נכנסין, והיוצאין חולקין בדרום - כדי שיראו שהן יוצאין"[36], וכתבו הראשונים: "כיצד חולקין לחם הפנים בכל שבתות השנה? - משמר הנכנס נוטל שש חלות, ומשמר היוצא נוטל שש. הנכנסין חולקין ביניהם בצפון, שהרי הן מוכנים לעבודה, והיוצאין חולקין בדרום"[37]. וכתבו הפרשנים, שהדבר בא ללמד, שהצפון הוא הצד העיקרי בעזרה, שהרי הוא הקבוע לשחיטת קדשי קדשים, ולכן החלוקה היתה דווקא שם[38]. כמו כן, כשמסדרים את לחם הפנים החדש, הכהנים המסדרים את הלחם עומדים בצפון, שכך ראוי, שהמסדרים יעמדו בצפון שהוא חשוב יותר וקדושתו חמורה[39]. עוד מצינו את חשיבותו של הצפון, בעניין פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, ששורפים אותם מחוץ לירושלים, וקבעו שיש לשרפם בצפון[40], מפני שמעשה חטאת בצפון[41].

הערות שוליים

  1. ויקרא א, יא.
  2. אבן עזרא ויקרא א, יא.
  3. ויקרא ו, יח; ז, ב ועוד.
  4. ויקרא כג, יט וראה זבחים נה ,א.
  5. ויקרא י, יז. וראה רש"י שבת קלג, ב: "דכל צפון עניין חשיבות הוא", וכן במנחות צט, ב: "דקדושת צפון חמירא".
  6. דעת ר' יוסי יומא לו, א; זבחים כ, א.
  7. שם, דעת ר' אלעזר ברבי שמעון.
  8. שם, דעת רבי. ועיין רש"י יומא שם ד"ה אלא מאי שלכל הדעות עיקר הצפון הוא החלק שכנגד המזבח ממש.
  9. יומא וזבחים שם.
  10. ראה זבחים נח, א - נט, א; יומא טז, א- יז, א; יומא לז, א ועוד.
  11. ראה רמב"ם בית הבחירה ה, יג - טו. ע"ע מזבח העולה, וראה שערי היכל יומא מערכה כד, ומערכה עה.
  12. רמב"ם בית הבחירה ה, טו - טז; סמ"ג עשה קסג; מאירי יומא לו, א.
  13. זבחים מז, א; נב, ב; נג, ב; נד, ב.
  14. ויקרא א, יא.
  15. ויקרא ו, יח.
  16. ויקרא ז, ב.
  17. ויקרא כג, יט.
  18. רמב"ם מעשה הקרבנות ה, ב - ג.
  19. מנחות צג, א - ב; רמב"ם שם ג, יב - יד.
  20. זבחים מח, א והלאה; רמב"ם שם ה, ג.
  21. רמב"ם פסולי המוקדשין א, ז.
  22. זבחים כו, א; מח, ב; רמב"ם שם א, ח.
  23. זבחים שם ושם; רמב"ם שם א, ט.
  24. זבחים שם; רמב"ם שם א, י.
  25. תוספות זבחים נח, א ד"ה קדשי קדשים.
  26. מאורות הגר"א, זבחים ט, ד; ערוך השולחן קכט, א - ד.
  27. שמות כ, כ.
  28. דעת ר' יוסי זבחים נח, א.
  29. דעת ר' יוסי ברבי יהודה, זבחים שם.
  30. מכילתא יתרו שמות כ, כ.
  31. רמב"ם פסולי המוקדשים ג, א. אך ראה תוספתא זבחים ז, א שנראה מהדברים שלדעת ר' יוסי המזבח כולו בצפון ולכן המזבח כשר לשחיטת קדשים קדשים, וכן פירש הראב"ד בפירושו לתורת כהנים (נדבה, פרשתא ו, ט). ולפי זה להלכה שאין המזבח כולו בצפון, הרי השחיטה על גביו אסורה. אך נראה שהרמב"ם לא תלה את דין שחיטה בראש המזבח בדין מזבח בצפון, אף שמהגמרא זבחים נח, א דעה זו ניתנת להיאמר. וראה שערי היכל, זבחים מערכה קלא.
  32. זבחים כו, א; רמב"ם פסולי המוקדשין א, יא.
  33. זבחים צב, ב; רמב"ם שם.
  34. רמב"ם שם.
  35. על פי חולין כט, ב; רמב"ם פסולי המוקדשין א, יח.
  36. מסכת סוכה דף נו עמוד ב
  37. רמב"ם תמידין ומוספין ד, יב.
  38. רש"י סוכה שם ד"ה שהנכנסין.
  39. מנחות צט, ב. וברש"י שם ד"ה המכניסין; שבת קלג, ב וברש"י שם ד"ה ושנים.
  40. יומא סח, ב; זבחים קו, א לדעת רבנן. אך ראה רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות ז, ד שלא קבע לשרפתם מקום מיוחד, וראה שערי היכל יומא מערכה קסה.
  41. רש"י יומא שם וזבחים שם ד"ה לצפונה.