קדושת דמים

'קדושת דמים' היא כינוי לסוג הקדושה של חפץ המוקדש למקדש - ואינו ראוי להקרבה. דבר הראוי להקרבה, חלה עליו 'קדושת-הגוף', ומיועד להקרבה על המזבח ככל קרבן. לעומת זאת, אדם שהקדיש חפץ כל שהוא למקדש, ואינו ראוי להקרבה, חלה עליו 'קדושת דמים'; כלומר, יש למכור את הדבר המוקדש, ודמיו יינתנו לצרכי בדק הבית.

בהמה שהוקדשה לבדק הבית

הלכה היא, שאסור להקדיש בהמה תמימה לבדק הבית, אך אם הקדיש – תימכר, וכיון שהיא קדושה 'קדושת דמים' דמי הבהמה יינתנו לבדק הבית. חז"ל למדו זאת, מן הפסוק: "ושור ושה שרוע וקלוט - נדבה תעשה אותו" – וביארו חז"ל, שאם בא אדם להקדיש בהמה בעלת מום, מצות עשה להקדיש אותה לבדק הבית, מאידך בהמה תמימה אין מקדישים אלא למזבח. כאמור, אדם שעבר והקדיש בהמה תמימה לבדק הבית, בדיעבד מה שעשה עשוי, והבהמה תימכר, ודמיה ילכו לבדק הבית, ואילו הבהמה עצמה יביאו אותה כקרבן על המזבח.

תנאי בהקדש

הלכה היא, שאדם רשאי להקדיש בהמה לדמיה – אף לכתחילה, ואין איסור בדבר. כמו כן רשאי אדם לייעד את דמי הבהמה לקרבן מסוים, כגון, לעולה או לשלמים, ולהתנות, שלמשך שלושים יום תהיה עליה קדושת עולה, ולאחר שלושים יום תחול על הבהמה קדושת שלמים. כן רשאי אדם להתנות, כי קדושת הדמים תחול לזמן מוגבל, ולאחר מכן הקדושה תפקע מאליה. '

קדושת דמים' - בבעל מום בתמונה נראית יונה בעלת מום (בעיניה). יונה זו אינה ראויה לקרבן, עם זאת אדם המעוניין להקדיש את היונה, רשאי להקדישה לבדק הבית. כן רשאי הוא להקדיש כל בהמה אחרת בעלת מום - והיא קדושה ב'קדושת דמים'. הגזברים במקדש ימכרו את היונה או הבהמה לקונה, ודמי היונה יעברו ל'בדק הבית'.