קדשים

סדר קדשים הוא אחד מששת סדרי המשנה והתלמוד, העוסק בהלכות המקדש והעבודה. גדולי ישראל עוררו על חובת העיסוק בו מתוך חתירה להלכה למעשה בכל דור ודור. סדר קדשים בתלמוד, כולל בתוכו מסכתות רבות שכל עיסוקן הוא - הקרבנות והעבודה במקדש. אחד מן המאמרים בתלמוד מוצא רמז לסדר זה בפסוק בישעיהו: "והיה אמונת עתיך, חוסן ישועות חכמת ודעת", ומבואר בגמרא: "'אמונת' - זה סדר זרעים, 'עתיך' - זה סדר מועד... 'חכמת' - זה סדר קדשים, 'ודעת' - זה סדר טהרות". בהמשך המאמר מוסיפה הגמרא: "בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת ב'אמונה'... צפית ל'ישועה', פלפלת ב'חכמה'", כלומר, כל אדם יישאל: האם למדת סדר קדשים הנקרא 'חכמה'? וכתבו ראשונים ואחרונים, ששאלה זו נשאל אדם בעומדו לדין בכל הדורות, ובמיוחד בדור בו נמצא מקום המקדש באחריות ממשלה בישראל.

קדשים - חובת הלימוד

חובת לימוד הלכות קדשים קיימת בעת בניין המקדש, כדי שאדם מישראל העולה לרגל לירושלים ידע את הלכות החג, ולבל יכשל בקיום המצוות וההלכות המתקיימות במקדש. מסיבה זו ציוה משה רבינו ללמוד את מצוות החג, וכלשון חז"ל: "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום: הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג". במיוחד בחג הפסח שהלכות הקרבנות מרובות, אמרו חכמים: "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום", כלומר, החל מחג הפורים עסוקים הכל בלימוד ענייני קרבן פסח. אין הגלויות מתעסקות תחילה בארץ אלא בקרבנות: מדברי חז"ל עולה כי משעה שישראל עולים ארצה לאחר החורבן, מצוה עליהם ללמוד את הלכות העבודה. כך הם דברי חז"ל במדרש: "מפני מה מתחילין בתינוקות בקורבנות? - כדי שידעו סדרי הקרבנות וכל העבודות, כדי שתבוא גאולה בימיהן, ויעלו ויקריבו כסדר! - שאין גלויות מתעסקין תחילה אלא בקרבנות... שאין מתעסקין תחילה לא במצות שמיטין ויובלות, ולא בתרומות ומעשרות, ולא בבניין [המקדש] ולא בקניין, אלא בקרבנות תחילה! וכן את מוצא כשעלו בימי עזרא, לא נתעסקו אלא בקרבנות תחילה... שנאמר: 'מיום אחד לחודש השביעי החלו להעלות עולות לה' - והיכל ה' לא יוסד'". בניין המקדש באמצעים משוכללים בדורנו בציור נראים פועלי בניין העוסקים בתכנון ובבניין המקדש בימינו. הבנייה נעשית בעזרת מנופי בניין משוכללים ובאמצעים חדשניים המקובלים בדורנו. התלמוד קודם למעשה: ראה ערך 'מהרה יבנה המקדש', שם מובאת תקנת חכמים האוסרת על הכהנים לשתות יין בזמן הזה, משום ש"מהרה יבנה בית המקדש", ויזדקקו ישראל לכהן הראוי לעבודה בעזרה, וכיון שכהן שתוי יין פסול לעבודה - כהן זה לא יוכל לעבוד, ונמצאת העבודה במקדש מתעכבת. הווה אומר, הכהנים וכן ישראל צריכים להכין את עצמם לחידוש העבודה בכל עת ובכל שעה, וברור שהלימוד קודם למעשה, לפיכך הכל מצווים ללמוד את הלכות המקדש. עוד מצינו, שיש מצוה מיוחדת להורות את ישראל ואת הכהנים את העבודה, ככתוב: "וידבר ה' אל אהרן לאמור... ולהבדיל בין הקודש ובין החול... ולהורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה". וכתבו הראשונים, להסבר פסוק זה, שמצות עשה על החכמים להורות "ולהבדיל בין הקודש ובין החול'... [להבדיל] בין עבודה קדושה – למחוללת". כן ראה ערך 'לימוד הלכות עבודה לכהנים', שהכהנים שאינם לומדים את ההלכות על בוריין - ישאו את עוונם. חכמי ישראל בדורות האחרונים ורעיון הקמת 'ישיבת כהנים': כך נהגו חכמי ישראל בדור האחרון משעה שהחלו הכל להרגיש בהתקדמות צעדי הגאולה. מגדולי המעוררים ללימוד ענייני המקדש היה הרב קאלישר, בספרו 'דרישת ציון', שם בירר רבות מהלכות המקדש בזמן הזה הלכה למעשה. כך גם כותב הרב דוד חזן - החכם באשי הראשון לציון בירושלים - במכתבו ל'דרישת ציון', שם הגה את רעיון הקמת ישיבה מיוחדת לכהנים הלומדים את הלכות המקדש והעבודה, ובלשונו: "כאשר נתקרב ונכין עצמנו אצל מזבח ה', וישראל שרויים על אדמתם, ישבו בנוה שלום איש לאהלו – אהלי בית המדרש, 'מרבה ישיבה מרבה חכמה', אזי תורה יוצאת בהינומא [כך תצא תורת המקדש מקושטת] לדעת מה יעשה ישראל בסדר העבודה [ויסירו בתלמודם את כל העיכובים המדומים, שכן]... הלמד על מנת לעשות - ימצא חכמה [ופתרון] לכל צרכי כהונה! כי שמה [בירושלים] ישבו כסאות – 'ישיבה של כהנים' - לדעת את ה' ואת המעשה אשר יעשון". ישיבה ללימוד קדשים בראשות ה'חפץ חיים': כך גם רבי ישראל מאיר מראדין - בעל ה'חפץ חיים' - אשר זירז את בנו ר' אריה לייב להגביר את לימוד הלכות המקדש באומרו: "הלא אנחנו כהנים, אני ואתה וגיסך ר' אהרן. וצריכים להיות כבר מוכנים לדעת בבירור הלכה למעשה, ונמצא לנו עוד כהנים. ועלינו להתחיל לעסוק כראוי בלימוד ובירור הלכות קודשים". כך ייסד בבית מדרשו ישיבה ללימוד הלכות המקדש ועבודתו. כן הקדיש שנים רבות מחייו ללימוד ענייני קדשים, וכתב את ספרו הגדול 'ליקוטי הלכות', בו ריכז את כל הסוגיות בתלמוד העוסקות בענייני המקדש והקרבנות, ובירר הלכות אלו הלכה למעשה על פי ראשונים ואחרונים. כך גם כתב פירוש על מדרש ההלכה 'תורת כהנים', לברר את המצוות וההלכות הרבות הנדונות בספר ויקרא הלכה למעשה. בעקבות הוראתו הוציא חתנו אהרן הכהן את ספר 'עבודת הקרבנות'. לימוד הלכות המקדש והעבודה - ב'בית המדרש לכהנים' בציור נראים כהנים הלומדים בבית המדרש לכהנים – 'נזר הקודש' ב'מכון המקדש'. השיעור הנלמד - סדר העבודה הלכה למעשה. הכהנים לובשים שלשה מתוך ארבעת הבגדים (חוץ מן האבנט הרקום שעטנז, שהותר ללובשו בשעת העבודה בעזרה בלבד). במרכז נראה ה'ממונה' על ה'פייס', כשהוא מסיר את המצנפת מעל ראש אחד הכהנים, ובכך מתחיל מניין כהני בית אב במשמרת זו. הממונה מכריז: 'מספר שלושים וחמש!' הכהנים מרימים אצבעות; יש מי שמרים אצבע אחת, ויש מי שמרים שתיים או שלש. הממונה סופר את האצבעות, והאחרון, שנופל עליו המספר שלושים וחמש, זוכה להיות השוחט את הקרבן. בעקבות זכייתו זוכים כל השאר בעבודה, כגון, מדשן הקטורת, מיטיב הנרות ואחרים. זירוז תלמידי חכמים בארץ ישראל: כן זירז ה'חפץ חיים' את חכמי ישראל בארץ ישראל להגביר את הלימוד בהלכות אלו, וכפי שכתב, ל"הרב הגאון הגדול החריף ובקי ירא אלקים באמת, צדיק במעשיו ותמים בדרכיו, כבוד קדושת שם תפארתו, מורנו ורבנו הרב יוסף חיים זאנענפעלד נ"י... קבלתי מכתב מאנשי ארץ ישראל אודות לימוד הקודשים. והנה עצם העניין נשגב הוא מאוד... שמחוייבין אנו בלימוד הזה... כמובא במדרש ילמדנו (תנחומא צו, יד): 'אמר הקב"ה: אף על פי שעתיד ביהמ"ק ליחרב והקרבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר קרבנות, אלא הזהרו לקרות בהן ולשנות אותן". עוד כתב במאמריו השונים: "אנכי לקצר באתי - והנה ידעתי את התשובות אשר ישיבו המתרשלים בזה... אך אין אנו יכולים לפטור עצמנו מלימוד הזה, כמו שלא היו יכולים לפטור עצמם מן הקרבן בזמן הבית... ובזמן האמוראים... סדר קודשים היו לומדים כמו שאר סדרים... ואמרו חז"ל (מדרש תהילים קלד): 'תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם'... הלא אנו מצפין ומחכין לישועה, ואנו אומרים שלש פעמים בכל יום 'ועל כן נקוה לך ד' אלקינו לראות מהרה בתפארת עוזך'... והנה אם היה מלך בשר ודם מודיע לאיזו עיר גדולה, שהוא מתכונן לבקר בעירם, הלא בוודאי היו הכל זריזים לצאת לרחובות, לצחצח ולקשט את העיר בכל היכולת. על אחת כמה וכמה שהננו רואים אותות, שמלך מלכי המלכים מתקרב למקום מקדשו... בודאי כל אחד צריך להתכונן ולחזור על סדר קדשים בכל כוחו. לא מיבעי הכהנים, אף תלמידי חכמים הישראלים. כי הכהנים הרבה מהם הדיוטים, ולמי יבואו הכהנים לשאול איך להתנהג, אם לא לתלמידי חכמים שהם יורו להם כל סדר עבודה והלכותיה!... ואל יחשוב האדם, שיהיה די להקרבת שנים ושלשה כהנים שיעשו את העבודה בשעת הדחק. לא כן הדבר! בעת שיבואו לארץ ישראל, ויהיו הכל מוכרחין לעבור על הים, יהיו מוכרחין להקריב את קרבנות התמיד והמוסף, ואחר כך להביא קרבן תודה לכל אדם מישראל... ועל זה יהיה נצרך כמה מאות כהנים להקריבן... אם כן ודאי יש חיוב על כל פנים על הכהנים לעסוק בדיני עבודה לידע הלכותיה... וכן שאר תלמידי חכמים שבישראל, גם כן צריכין ללמוד וללמד כדי לדעת להורות. והנה חז"ל אמרו (שבת ל"א) ששואלין לו לאדם: 'צפית לישועה'? וכל שכן בזמנינו, שאנו רואין שנתקיימו כל הסימנים שהובאו בגמרא לעניין ביאת המשיח, בוודאי יש לקוות להגאולה, וצריך להזדרז להכין לעבודה ובהלכותיה". 'צפית לישועה': כמובא בדברי ה'חפץ חיים' לימודנו חז"ל כי אחת השאלות הראשונות שנשאל אדם מישראל בעומדו לדין לפני כסא הכבוד היא: "צפית לישועה". הר"ן מסביר שאלה זו: "צפית לישועה בימיך?" שכן כל דור והצפייה המיוחדת לו. אם שאלה זו היתה נכונה כשישראל בגלות, והחפץ חיים ראה את מלחמת העולם הראשונה, ואף שמח שמחה גדולה על הצהרת בלפור, וציפה לקיום הפסוק "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", כשהוא מתכונן לעלות ארצה. על אחת כמה וכמה שהיא שאלה נוקבת כשישראל על אדמתם, וממשלת ישראל ורבני ישראל אחראים על הנעשה בהר הבית ומקום המקדש. מעתה, כשישראל באים לכותל המערבי לתפילה, ועיניהם רואות מקרוב את המקדש בחורבנו, ושועלים הלכו בו, על מראה עיניו זה יישאל כל אדם: "צפית לישועה?" - האם פתחת ספר ללמוד את הלכות המקדש מתוך אמונה שייבנה המקדש "בימיך"? ראוי לדעת, כי "צפית לישועה" היא מן המצוות התלויות בלב, וכמובא בראשונים: "לידע, שאותו שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל מעלה ומטה... ככתוב: 'אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'. וכתוב: 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת - אין עוד!' ודרשו חכמים 'אפילו באויר'... אכן הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם כולו ברוח פיו. והוא הוציאנו ממצרים ועשה לנו כל הנפלאות, ו'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה [כך יש להאמין, שלא הביא הקב"ה את צבא ישראל למקום המקדש, אלא משום שהכריזו בשמים כי ישראל יבנו את הבית השלישי]'... ובזה תלוי מה שאמרו חכמים, ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו: 'צפית לישועה?' והיכן כתיב מצוה זו?... אלא שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים... כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלהיכם... וכן יושיענו ברחמיו שנית [ונבנה את בית המקדש]". העולה מדברי חז"ל ומדברי ה'חפץ חיים', שמי שלא לומד את הלכות המקדש לעת כזו, ואינו עושה דבר לבניין המקדש, הרי זה בגדר שאינו מאמין. על כגון זה אמרו חכמים: "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה; ומה יוסף הצדיק שהוא בשר ודם, כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו -הקדוש ברוך הוא, שהוא דיין, ובעל דין, ויושב על כסא דין, ודן כל אחד ואחד! על אחת כמה וכמה שאין כל בשר ודם יכולים לעמוד לפניו". ה'חפץ חיים' תמונת רבי ישראל מאיר מראדין – ה'חפץ חיים' – מחבר ספרים בהלכות המקדש, ומן המעוררים ללימוד סדר קדשים בדורות האחרונים. ייסוד ישיבת 'תורת כהנים' בירושלים: כאמור, בהשפעת ה'חפץ חיים' התרבה לימוד סדר קדשים בישראל. מכוח דבריו, הכריז הרב א. י. הכהן קוק זצ"ל, בעת עלותו ארצה לכהן בעיר יפו, כי מיום שהחליט לעלות לכהן בקודש, הרי הוא משנן לעצמו את הלכות הקרבת הקרבנות, כי "הרי הוא כהן!" ועליו להתכונן לעבודה במקדש. משעה שנתמנה הרב קוק כרבה של ירושלים נקט גם בצעד מעשי, ויסד את ישיבת 'תורת כהנים' למטרה זו. כנשיא הישיבה הוציא הרב קוק כרוז בו כתב בין השאר: "ישיבת 'תורת כהנים' בציון, עכשיו, בזמן הזה, בעצם ימי הרעש של התנועה, של התחייה הלאומית שלנו... זאת היא פעולה הצריכה לשעתה... הצפייה הפנימית לראות 'כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם', זהו היסוד הנושא של כל התחיה כולה... בית המקדש יבנה והיכל יוסד! וכהנים ישובו לעבודתם, ולויים לשירם ולזמרם, וישראל לנויהם". במכתבו להנהלה הציונית כתב: "אמת הדבר שנוסדה פה ישיבת 'תורת כהנים', במטרה מיוחדת, שילמדו כהנים תלמידי חכמים את סדר קודשים, שהוא המקור של כל עבודת המקדש על בוריה... הדרישה לעשות, סדר קודשים, למקצוע מובהק, וביחוד לכל יחידי הסגולה... הכהנים והלויים, היתה תמיד בקרב ישראל... ועכשיו היא צריכה להרחיב את גבולותיה... בהכרה יותר בולטת... לבסס על ידם את מצעדי צמיחת הגאולה... לעשות את ירושלים למרכז... להלכות הקודש והמקדש... והיא אחת המגמות של ישיבת "'תורת כהנים'... והם דברים מבוססים, שלדעתי צריכים אנו לשנן אותם בין כלפי פנים [בישיבותינו] ובין כלפי חוץ... המוסד הזה כולו הוא תורני טהור, ורמז יש בו לכל העולם כולו... בדבר זכותנו, למקום המקדש, שהוא אבן הפנה לכל המקומות הקדושים, מקום מקדשנו". חובת לימוד ענייני קדשים כפולה ומכופלת משעה שנפתחה הדרך לחידוש העבודה במקדש, ומשעה שנכבש מקום המקדש על ידי צבא ישראל בימינו. לו היה בישראל בימינו מלך כחזקיהו, היה נוהג כמותו, ללמד לכל ישראל את הלכות המקדש ועבודתו, כמתואר בגמרא: "מה עשה? - נעץ חרב על פתח בית המדרש, ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו! בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה". שכן, כלל גדול אמרו חז"ל: "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה", כי אדם שהוא בור בתורה - רחוק מקיומה, וכדברי חז"ל באבות: "אין בור ירא חטא", לעומת זאת ככל שמתרבה הידיעה מה הם גדרי המצוה - כך מתגבר הרצון, ורבה התעוררות היחיד והציבור לעשות חובתם. לימוד הלכות המקדש בימינו: אינו דומה לימוד הלכות המקדש בתקופת הגלות הארוכה, כשישראל היו נפוצים בגלות, ללימוד ענייני המקדש בימינו, כשרוב העם היהודי מתכנס בחסדי ה' מן הגלויות לארץ ישראל, ובירושלים הנבנית מכונסים עתה יותר מששים ריבוא מישראל, ובמיוחד במציאות החדשה, שצבא ישראל וממשלת ישראל אחראים על הנעשה בהר הבית. בתקופת הגלות היתה חשיבות מיוחדת להלכות אלה, וכפי שהביא ה'חפץ חיים' במאמריו, "שיש יתרון ללימוד עניינים אלו משאר עניינים שבתורה. דכל עניינים שבתורה, כשהוא לומדם מקיים בזה מצוות לימוד תורה בלבד, אבל בלימוד ענייני הקרבנות - מחשיב לו הקב"ה כאילו הוא מקריב קרבן, כמובא במנחות... 'כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, כל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם'... עוד אמרו שם... 'תלמידי חכמים שעוסקים בהלכות עבודה, מעלה אני עליהם כאילו מקריבים ומגישים לשמי'. ובמדרש אמרו.... 'אמר להם הקב"ה [לישראל בגלות]: הואיל ואתם מתעסקים בהם כאילו אתם מקריבים אותם'... עוד אמרו במדרש ילמדנו: 'אמר הקב"ה... אם תתעסקו בהם - מעלה אני עליכם כאילו בקרבנות אתם עסוקים'". מאמרים אלו נאמרו לתקופת הגלות, כשישראל היו בשעבוד מלכויות, והתפללו: 'יהי רצון... שתעלנו בשמחה לארצנו... ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו", מעתה, שהר הבית ומקום המקדש נתונים לאחריות ממשלה בישראל, מצווים לישראל לעמוד במוצא פיהם, שכן הביא אותם הקב"ה לארצם ולמקום המקדש בשמחה, ומה שנותר הוא "לעשות לפניך את קרבנות חובותינו". מעתה הופך הלימוד לחובה מיוחדת לכהנים, ולחובה כלל ישראלית, שכן, מיום שנכנס צבא ישראל לחצרות הקודש חל חיוב לבנות מזבח ולהתחיל בעבודה. וכשם שחובה ללמוד הלכות שבת כדי לא להכשל באיסור סקילה, כן חובה ללמוד את הלכות המקדש, כדי לא לעבור על מאתיים המצוות המתקיימות בחצרותיו, כגון: הקרבת התמיד והמוסף, עלייה לרגל, הקרבת קרבן פסח - שיש בו איסור כרת, ועוד ועוד. הצעה מעשית ללימוד הלכות המקדש: בדורנו נפתחו אפשרויות רבות ללימוד הלכות המקדש ועבודתו, להלן הצעה מעשית ללימוד הדרגתי, לפי הגילאים ורמת הידיעה. לתלמודי תורה ולבתי ספר: רצוי ללמוד משניות בהוצאת 'מכון המקדש' שיצאו לאור בליווי ציורים: מסכת מידות, תמיד, יומא, פסחים וסוכה. לאחרונה יצא הרמב"ם בהוצאת 'אור וישועה', ובה הסבר קצר של תלמידי חכמים ממכון המקדש, בליווי איורים ותמונות. משרד החינוך מעודד תלמידים ללימוד פרק יומי ברמב"ם, וכעשרת אלפים תלמידים הצטרפו לתכנית. ההלכות שיש לשים עליהן דגש בלימוד המעשי של המקדש הן כדלהלן: 'ספר העבודה': הלכות בית הבחירה, כלי מקדש, מעשה הקרבנות, 'תמידין ומוספין, עבודת יום הכיפורים, ועוד. ספר 'קרבנות': קרבן פסח, חגיגה וכו', וכן ספר 'טהרה' להלכותיו. לישיבות למגידי שעורים וללומדי הדף היומי: לימוד רמב"ם כנ"ל. בעבר התקשו הלומדים בלימוד סדר קדשים, בהעדר תמונות הממחישות את מראה המקדש וסדר העבודה. עתה נפתחה הדרך ללומדים, כשלרשותם מסכתות שונות בליווי הפירוש 'שערי היכל' בהוצאת מכון המקדש. רצוי לפתוח במסכת יומא, שהיא מפתח לשאר המסכתות, שכן שם נידונות הלשכות שבמקדש, ההיכל וקודש הקדשים, וכך מתמצא הלומד בתוכנית המקדש ומבנהו. כך גם מסכת פסחים המכניסה את האדם לפרטים חשובים במקדש ועבודתו, ולאחריה יבוא הלימוד במסכת זבחים. המסכתות מלוות במאות ואלפי תמונות להמחשה. בקרוב עתידות להופיע מסכתות: מנחות, תמיד, ושאר מסכתות קדשים. כן ניתן להיעזר ב'אנציקלפדיה בית המקדש', וכן בספר שלפנינו 'מגילת בית המקדש' ובו כאלף ערכים המסבירים כל נושא במקדש. מן הראוי שהלומד יברך תחילה – בלא שם ומלכות, את הברכה שבירך משה רבינו בטרם פתח בלימוד: "'ברוך אתה... אשר בחר בתורה וקידשה ורצה בעושיה' - לא אמר: 'בעמליה', ולא אמר: 'בהוגיה' - אלא 'בעושיה' - באלו שהן עושין את דברי התורה [הלכה למעשה]", מכאן שראוי ללמוד מסכתות אלו לא לצורך פלפול, אלא יש לשים את הדגש על הצד המעשי, ועצם הלימוד הזה מקרב את שעת בניין המקדש ועבודתו.