שש

מתוך ויקימקדש

שש הוא כינוי לחוטי פשתן המיועדים לאריגת יריעות המשכן ובגדי הכהונה.

הפשתן נזכר בתורה פעמים רבות, ובפרט בציווי על עשיית המשכן ובגדי הכהונה שם מכונה הפשתן 'שש'[1]. הפשתן נקרא בתורה בשמות נוספים, והם - 'בוץ'[2] ו'בד'[3]. ובלשון חז"ל נקרא הפשתן - 'כיתנא'[4].

הצמח

הפשתן הוא צמח ידוע והשימוש בו נפוץ בעולם העתיק. לצמח סיבים ארוכים וחזקים המקיפים את הגבעול. מסיבים אלה מכינים בד חזק המחזיק לאורך ימים. צמח הפשתה אין לו ענפים שיוצאים מן הגבעול, אלא קנה יחידי שממנו יוצאים העלים וסביבו נמצאים סיבי הפשתן[5].

אריגי פשתן לבגדי כהן גדול במקדש

בציור נראה שדה צמחי פשתן. את סיבי הפשתן מוציאים מן הקנה. בימי קדם היו ארצות שבהן גידלו שדות נרחבים של פשתן, כגון מצרים והודו. בארצות אלו התמחו גם בעשיית אריגים משובחים. מסיבה זו הביאו למקדש בימי בית שני את בגדי כהן גדול ביום הכיפורים - מ'פילוסין' שעל גדות הנילוס במצרים, ומ'הינדואין' שבהודו (משנה יומא ג, ו).

השימוש בפשתן בבגדי כהונה וביריעות המשכן

ה'שש' מוזכר בציווי על התרומה למלאכת המשכן והוא בין החומרים העיקריים המשמשים לאריגים של בגדי הכהונה וליריעות המשכן, ככתוב: "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם... ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים"[6]. ה'שש' האמור בפסוק הוא פשתן[7]. כך גם ה'בד' הנזכר בעשיית בגדי כהונה, כגון: "ועשה להם מכנסי בד"[8], אף 'בד' זה הוא פשתן[9]. הנביא יחזקאל מתאר את בגדי הכהנים בעתיד: "בגדי פשתים ילבשו... פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם"[10].

'שש משזר' – חוט שזור מששה חוטים

חכמים למדו מפסוקי התורה, שכל מקום שנאמר בו 'שש' או 'שש משזר" צריך שיהיה כל חוט עשוי משישה חוטים דקים שזורים, שאם לא כן - הבגד פסול[11]. בבגדי כהונה הנעשים לדורות עיקרון זה מחייב בארבעת הבגדים: הכתונת, המצנפת, האבנט, והמכנסיים[12]. וכתבו הראשונים, שבבגד שנאמר בו 'בד' בלבד, בלי תוספת המילה 'שש' - הבגד כשר, אף אם החוטים מהם נארג הבגד נשזרו מחוט אחד בלבד. עם זאת, מצוה מן המובחר שהחוטים יהיו שזורים כפול שישה[13].

שש משזר.jpg

הכלים והבגדים שיש לעשות אותם מ'שש'

יש בגדים וכלים העשויים מפשתן בלבד והם:

בגדי כהן הדיוט: כתונת, מגבעת ומכנסיים[14].

בגדי כהן גדול: כתונת, מצנפת ומכנסיים[15].

בגדי כהן גדול ביום הכיפורים: כתונת, מגבעת, אבנט ומכנסיים[16].

במשכן: קלעי החצר[17].

סדין של בוץ שנפרס לצניעות לטבילת כהן גדול ביום הכיפורים[18].

הבגדים והכלים שיש בהם שש

יש כלים ובגדים העשויים מחוטי שש הארוגים יחד עם חוטי צמר:

בגדי כהן הדיוט: אבנט[19].

בגדי כהן גדול: חושן[20], אפוד[21], אבנט[22].

במשכן: יריעות המשכן[23], פרוכת[24], מסך פתח האוהל[25], מסך שער החצר[26].

מעולם המחשבה

'בגדי שש' שעטנז: איסור – או מצוה?

שאלה: בתורה קיים איסור לאו: "לא תלבש שעטנז – צמר ופשתים יחדיו", זאת, מחד גיסא. מאידך גיסא, לקיום מצות העבודה במקדש, מצווים הכהנים ללבוש דווקא 'בגדי שש', וכן חושן ואפוד שכולם בגדי שעטנז, ואם לאו - עבודתם פסולה - הא כיצד?

תשובה: מצינו במדרש תנחומא (בראשית סימן ט) הסבר וטעם למצוה; מדוע נאסר על ישראל ללבוש שעטנז? ותשובת חז"ל: "'ויבא קין מפרי האדמה': מהו?... רבנן אמרו: זרע פשתן היה! 'והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ['גם הוא' - לרבות קרבן מן הצמר] ומחלביהן'. לפיכך [כיון שכתוצאה מהקרבת קרבן זה נהרג הבל] נאסר צמר ופשתים [יחד]... אמר הקב"ה: אינו דין שיתערב מנחת החוטא [קין] עם מנחת זכאי [הבל] לפיכך נאסר". טעם זה לאיסור נאמר באשר ללבושו של אדם בבית ובשדה, שכן, הכל מצביעים עליו ואומרים: הרי לך אדם המתהדר בבגד בו מעורב צמר בפשתים שהביאו רצח ומוות לעולם! לא כן באשר למקדש, שייעודו להביא תיקון לעולם. שם להיפך! הכהן לובש לעבודתו דווקא בגד שעטנז, ובמעשה זה עצמו מביא שלום לעולם. שכן, זה אחד מתפקידיו של הכהן להביא שלום בין איש לרעהו - כמובא במסכת דרך ארץ (פרק השלום): "גדול הוא השלום! שהרי אהרן הכהן לא נשתבח אלא בשביל השלום, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, ומקדים שלום ומשיב שלום... וכשהיה רואה שני בני אדם שונאין זה את זה, הולך אצל אחד מהם ואומר לו: למה אתה שונא לפלוני! - כבר בא [האיש] אלי לביתי ונשתטח לפני ואמר לי: חטאתי לפלוני, לך ופייס עלי. ומניח לזה והולך אצל השני... והיה משים שלום ואהבה ורעות בין אדם לחברו... גדול השלום... שברכת כהנים חותמה ב'שלום'... ושמו של הקדוש ברוך הוא נקרא 'שלום'... אף המזבח הבנוי לקרבנות ולכפרה נקרא 'שלום', שנאמר: 'ויבן שם גדעון מזבח לה' ויקרא לו: ה' שלום". עוד אמרו: "מצינו שוויתר הקדוש ברוך הוא על שמו שנכתב בקדושה שימחה על המים [בעזרה שבמקדש] כדי להטיל שלום בין איש לאשתו". כן דרשו חכמים (ספרא קדושים י): "'אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך'... אבנים אלו שאינן רואות ואינן שומעות ואינן מדברות, כיון שהן מטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים, לפיכך נצטוו ישראל: 'לא תניף עליהן ברזל!'". לאור האמור, מובן מדוע נצטוו הכהנים ללבוש צמר ופשתים יחדיו, זאת, כדי שבעבודתם במקדש יתוקן הרצח הראשון בעולם ויביאו שלום בין איש לרעהו, ויתוקן העולם במלכות שדי.

ארבעה בגדי כהונה – בגדי לבן

בציור נראה כהן לבוש בגדי כהונה (בתערוכת כלי המקדש ב'מכון המקדש'). הכתונת, המצנפת האבנט והמכנסיים עשויים פשתן, כשהבד ארוג מחוט שזור מששה חוטים, ככתוב – 'בגדי שש', וכן הצורות על פני הבד - ב'תשבץ'. האבנט עשוי פשתן, אורכו שלושים ושתים אמה, כמניין 'לב' – ומונח על הלב - ורקום בחוטי צמר, בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני.

הערות שוליים

  1. ראה שמות כה, ד; כו, א ועוד.
  2. יחזקאל כז, טז; אסתר א, ו. וכך מתרגם אונקלוס את המילים 'שש' או 'בד'.
  3. שמות כח, מב ועוד.
  4. יומא עא, ב.
  5. ראה יומא עא, ב; זבחים יח, ב וברש"י שם.
  6. שמות כה, ג - ד.
  7. תוספתא מנחות ט, יז; יבמות ד, א; יומא וזבחים שם; רמב"ם כלי המקדש ח, יג.
  8. שמות כח, מב.
  9. ראה יומא וזבחים שם; רמב"ם שם.
  10. יחזקאל מד, יז - יח וראה יומא שם.
  11. יומא שם; רמב"ם שם ח, יד.
  12. ראה שמות כח, לט; לט, כח. וראה מאירי יומא שם.
  13. רמב"ם שם; מאירי שם. וראה ויקרא ו, ג; טז, ד.
  14. שמות כח, מ; כח, מב.
  15. שמות כח, לט; כח, מב.
  16. ויקרא טז, ד.
  17. שמות כז, ט.
  18. יומא ל, א; לא, ב.
  19. שמות כח, מ. אמנם בפסוק לא מפורש שהיה עם צמר ואכן זו מחלוקת תנאים ביומא יב, ב ולהלכה גם האבנט של הכהן ההדיוט היה רקום בצמר, וע"ע אבנט.
  20. שמות כח, טו.
  21. שמות כח, ו.
  22. שמות כח, לט.
  23. שמות כו, א.
  24. שמות כו, לא.
  25. שמות כו, לו.
  26. שמות כז, טז.