אבות האומה

אברהם מכריז על הקמת מקדש אברהם נושא עיניו בעת העקידה, אל המקום בו עתיד המקדש להבנות, ומכריז: "בהר ה' יראה!" בציור מימין נראה האיל הנאחז בסבך בקרניו, איל זה עלה כקרבן ראשון על גבי המזבח בהר המוריה בידי אבי האומה.

אברהם יצחק ויעקב - מניחי היסוד לבית המקדש בירושלים.

אבות האומה נתנו כל אחד את חלקו בייסוד המקדש בהר המוריה. שם עקד אברהם את יצחק והקריב את האיל על גבי המזבח, ושם גם הכריז כי במקום זה תשרה שכינה בבית המקדש שייבנה על ידי ישראל. הר המוריה הוא המקום 'ממנו יוצאת יראה לעולם' והוא מקום התפילה של אבות האומה. בבית המקדש העתידי, עליו ניבאו נביאי ישראל - הבית אשר היה משאת נפשם של האבות - עתידים אומות העולם לבוא ולעבוד את ה' שכם אחד בירושלים.

אברהם אבינו

ראשון המקריבים במקדש

שתי מצוות 'לך לך' נצטווה אברהם אבי האומה: האחת - הליכה לארץ ישראל, השניה - עליה להר המוריה. חכמינו ז"ל רואים בעלייתו של אברהם להר המוריה מטרה ופסגה, והיא המצוה העליונה בין השתים, וכלשון חז"ל: 'שתי פעמים כתיב 'לך לך' ואין אנו יודעים אי זה חביבה, אם הראשונה אם השניה?... השניה חביבה מן הראשונה: ולך לך אל ארץ המוריה'! בהר המוריה הגיע אברהם למדריגתו העליונה, בהכריזו, כי במקום זה ייבנה בית המקדש לה', ובאומרו: 'בהר ה' יראה!' כלומר, במקום זה ייראה ה' לבניו בעת שיבואו להיראות לפניו ולעובדו. נסיון העקידה נועד, להביא את אברהם אבי האומה להקריב קרבן ראשון על המזבח - את האיל שנאחז בסבך בקרניו, ובקרבן ראשון זה נתייסדה עבודת הקרבנות של ישראל במקדש. מעמד העקידה, עניינו, אפוא, הכנה והכשרה לקראת בנין המקדש לדורות. כך יזכור כל אדם מישראל המקריב קרבן בעזרה, כי על גבי מזבח זה נעקד יצחק, וראוי היה אף הוא להיעקד על גבי המזבח, אלא שהבורא עשה עמו חסד, והקרבן מהווה תחליף לעקידה. עוד מובא בדברי חז"ל, שבעקבות העקידה, זכו ישראל למצות הקרבת קרבנות התמיד מדי יום ביומו.

קובע את מקום קדש הקדשים

אחת ממטרות עלייתו של אברהם להר המוריה היתה, לפרסם את האמונה בייחוד ה' ובמיוחד לבטל את העבודה לשמש שהיתה נפוצה באותו הדור. וכתבו ראשונים, שאברהם, הוא שקבע את קדש הקדשים במערב המקדש, זאת, כדי להבדיל את ישראל מעובדי השמש, שכן, עובדי עבודה זרה משתחוים למזרח לכיוון השמש, ואילו ישראל משתחוים למערב המקדש , וכדברי חז"ל: 'שכינה במערב'.

מקום המזבח מכוון ומדויק למקום העקידה

מובא בהלכה, שבכל הדורות יש לבנות את המזבח במקומו המדויק, במקום בו בנה אברהם את המזבח ובו נעקד יצחק: 'ומסורת ביד הכל, שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארוונה, הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק'. לפי המובא בדברי חז"ל והתרגומים, אברהם בנה את המזבח במקום בו הקריב נח, ומזבחו של אברהם הוקם מאבני המזבח של אדם הראשון ומאבני המזבח שחרב בזמן המבול.

תפילת יצחק מול מקום המקדש. לפי מסורת חז"ל תיקן יצחק תפילת מנחה במקום המקדש. תפילה זו נתקנה בעת בה הגיעו העבד ורבקה מארם נהרים, ככתוב: 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים' (בראשית כד, סג).

תפילת האבות במקדש

אבות האומה התפללו במקום המקדש, וכדברי חז"ל בתלמוד: 'והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב... לא כאברהם שכתוב בו 'הר'... ולא כיצחק, שכתוב בו 'שדה'... אלא כיעקב שקראו 'בית', שנאמר: ויקרא את שם המקום ההוא בית אל', ופירשו הראשונים, שהשמות 'הר', 'שדה' ו'בית', מכוונים כולם להר המוריה, וכל אחד משלשת האבות התפלל במקום בו יקום המקדש העתידי. באשר לאברהם מצינו, שהתפלל בסיום העקידה ואמר: 'בהר ה' יראה', כלומר, ביקש, ש'ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות'. בדומה לכך אומרים חכמינו ז"ל, על הפסוק – 'ויצא יצחק לשוח בשדה', שיצחק תיקן תפילת מנחה, נמצא, שתיקון תפילה זו היה במקום המקדש שנקרא 'שדה'. כך גם יעקב תיקן תפלת ערבית בהיותו במקום המקדש, ככתוב: 'ויפגע במקום וילן שם'.

קרבנות התמיד מזכירים את העקידה

מצינו בדברי חז"ל שאמרו, שקרבן תמיד של שחר ושל בין הערביים מכוונים כנגד העקידה, וכשם שהעקידה מכפרת - כך קרבנות התמיד מכפרים, וכלשון המדרש: 'בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו, התקין הקב"ה [מצות] שני כבשים, אחד של שחרית ואחד של ערבית. וכל כך למה? שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח, וקורין את המקרא הזה – 'צפונה לפני ה [יש בכך רמז לאפר העקידה, שהוא צפון וגנוז לפני ה', אזי] זוכר הקב"ה עקידת יצחק. מעידני עלי את השמים ואת הארץ; בין גוי בין ישראל, בין איש בין אשה, בין עבד בין אמה, קורין את המקרא הזה – 'צפונה לפני ה [אזי] זוכר הקב"ה עקידת יצחק'.

הזכרת זכות אבות במקדש

יעקב נודר להפוך את המצבה ל'בית אלהים'. בעת שנמלט יעקב לחרן הקים מצבה יצק עליה שמן, ונדר להפוך את המקום ל'בית אלהים'. נדר זה התקיים על ידי יעקב וביתו בהקמת מזבח והקרבת קרבנות.

עוד אמרו חכמים, שמזכירים במקדש את שלשת האבות מדי יום, לקראת תמיד של שחר: 'אמר להן הממונה: צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה! אם הגיע הרואה אומר... האיר פני כל המזרח עד שבחברון!' ומבואר בגמרא: למה עד שהוא בחברון?... בא להזכיר זכות אבות!' כלומר, להזכיר את מעשה העקידה של אברהם ויצחק, וכן את יעקב, שכולם חידשו דבר במקדש. עוד מצינו שמזכירים את זכות אברהם במקדש בעת צרה: 'מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה'.

אפרו של יצחק

מיוחד יצחק במקדש אשר מסר את נפשו במעמד העקידה, ופשט צוארו לשחיטה. נכונותו לעלות כעולה כליל על גבי המזבח נחשבת כמעשה, וכאילו עלה בעשן השמימה, וכדברי חז"ל: 'אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח'. כך דרשו חכמים: 'נטלו אברהם [את האיל] והעלהו עולה תחת בנו... מהו - תחת בנו? אמר אברהם: רבון העולמים! תהא רואה כאילו דם יצחק זרוק לפניך! נטל האיל והפשיטו... שרפו, ואמר: כך תהא רואה כאילו אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח'. עוד אמרו חז"ל בענין המגיפה שבאה על ישראל בימי דוד, ומתו בה שבעים אלף מישראל, שראה ה' את אפרו של יצחק צבור על המזבח, ובזכותו נעצרה המגיפה. עוד אמרו חכמים, שבעת תעניות ציבור, נותנים אפר מקלה בראש המתענים – 'כדי שיזכור לנו אפרו של יצחק'.

המשכן הוקם בחודש בו נולד יצחק

'ששה חדשים היה [משה] עוסק במשכן, שלשה חדשים עשאוהו ושלשה חדשים קפלוהו... והקב"ה נתכוון להעמיד המשכן בחדש שנולד בו יצחק אבינו [אשר מסר את נפשו על גבי המזבח]... כשהגיע אותו החדש, אמר הקב"ה למשה: ביום החודש הראשון תקים את המשכן.

יעקב קורא למקדש 'בית אלהים' - לזמנו ולעתיד לבוא

הקשר בין יעקב והמקדש מתואר בדברי חז"ל: בדרכו לחרן עבר יעקב ליד הר המוריה, ומבואר בתלמוד, שכאשר הגיע לחרן תהה: 'אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי, ואני לא התפללתי?!' יעקב שב לאחוריו ולן בהר. לאחר מראה הסולם מכריז יעקב: 'האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים', ואכן בשובו מחרן הוא וכל ביתו, מקים יעקב מזבח במקום. הכרזת יעקב כי יקים 'בית אלהים' במקום, יש לה משמעות לדורות לא רק לישראל אלא גם לאומות העולם. כך מובא במדרש: משל למלך שהיה לו שלשה אוהבים וביקש לבנות לו פלטין, הביא לראשון ואומר לו: מבקש אני לבנות פלטין, אמר ליה אותו אוהבו זכור אני שהיה הר תחילה, קורא לאוהבו שני ואמר לו מבקש אני לבנות לי פלטין, אמר לו זכור אני שהיה מתחילה שדה... יעקב קראו בית עד שלא נבנה, שנאמר: אין זה כי אם בית אלהים... אמר ליה הקב"ה: חייך! אתה קראתו בית עד שלא נבנה, ואני קורא אותו על שמך, שנאמר: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב'.