אין עניות במקום עשירות
אין עניות במקום עשירות: הלכה היא, שיש לעשות כלים ובגדים במקדש בדרך כבוד ועשירות.
דבר הנראה כהנהגת עניות אין זה כבוד המקדש לעשות כמותו ולהשתמש בו בעבודה[1]. לפיכך, כלי קודש[2] שנפגמו או בגדים שבלו, אין ראוי להשתמש בהם במקדש, ואין לתקן אותם לשימוש מחדש[3], משום שדרך עניות היא.
כלים שנפגמו ובגדים שבלו
מטעם אין עניות במקום עשירות, גונזים סכיני שחיטה שנפגמו וטומנים אותם בחלונות של בית החליפות[4], וכגון, סכין של שחיטה שנפגמה פגימה גדולה, ויש בהשחזתה כדי לשנות את צורת הסכין אין משחיזין את פגימתה וטעונה גניזה[5].
בגדי כהונה שנתלכלכו מעט מכבסים אותם, אבל אם נתגעלו הבגדים בכתמים מרובים, ובלשון הרמב"ם 'בגד כהונה שנעשה צואי', והכתם מורגש בבגד גם לאחר כיבוס, אין מכבסים אותם אלא משתמשים בהם לפתילות לנרות המנורה.
בגדי כהן גדול שבלו גונזים אותם[6].
עוד אמרו חכמים, על דברי המשנה האומרת, שהשקו את קרבן התמיד בכוס של זהב, שעשו זאת מטעם 'אין עניות במקום עשירות'[7]. לעומת הכלל האמור, יש מקרים שחל בהם הכלל: 'התורה חסה על ממונם של ישראל'*. לכאורה כלל זה סותר את הכלל של 'אין עניות במקום עשירות'? ומבואר בפרשנים, שהכל לפי גודל ההפסד, כבוד העבודה והצורך החיוני בדבר.
מעולם ההלכה
דרך עשירות הכלי המקדש
"הכפות והקערות שמקבלין בהן המנחות, וכן המזרקות שמקבלין בהן הדם, ושאר כלי השרת כולן - של כסף ושל זהב היו. ומותר לעשותן משאר מיני מתכות כמו שביארנו... ואם נשברו - מתיך אותן ועושה אותן כלי אחר... כלי הקודש שניקבו או שנסדקו, אין סותמין אותן [בסתימת טלאי] אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים[8]".
הערות שוליים
- ↑ רש"י זבחים פח, א. ד"ה 'ואין מתיכין'.
- ↑ עיין תוס' שבועות יא, א. ד"ה 'מכל מקום' שכתב שאין עניות במקום עשירות דווקא בכלי שרת בלבד.
- ↑ עיין משנה למלך הלכות כלי מקדש א, יא. שכתב שאם הכלי ראוי לעשות מלאכתו רשאים לתקנו.
- ↑ מידות ד, ז. זבחים פח, א. רמב"ם הלכות כלי מקדש א, יד.
- ↑ זבחים פח, א. וברש"י ד"ה נפגמו. וראה רמב"ם הלכות כלי מקדש א, טו. וכתב 'שנפגם', ולא כתב 'כחגירת הציפורן'.
- ↑ זבחים שם, רמב"ם שם ח, ה.
- ↑ תמיד כט, א. עיין שם בגמרא, שיש מי שאומר בענין זה: 'דברו חכמים בלשון הבאי', כלומר לשון גוזמא.
- ↑ זבחים פח, א. רמב"ם כלי מקדש א. יג-יד.