יתדות
יתדות: ווים מנחושת התקועים באדמה, ואליהם נקשרו מיתרים הקשורים ליריעות המשכן.
נאמר בתורה לעשות יתדות למשכן ולחצר המשכן לחיזוק היריעות, ככתוב: "לכל כלי המשכן... ולכל יתדותיו ולכל יתדות החצר נחושת"[1].
יעוד היתדות
היתדות ננעצו באדמה בקצה המיתרים, כדי למתוח את היריעות ולחזק את עמודי החצר, שיעמדו מול רוחות המדבר[2].
'יתד' כמושג:
בכמה מקומות בתנ"ך נזכר 'יתד' כמושג המבטא אחיזה איתנה. הדבר נאמר במיוחד לתיאור ירושלים והמקדש: "ירושלים נווה שאנן, אהל בל יצען, בל יסע יתדותיו לנצח"[3]; "ותקעתיו יתד במקום נאמן"[4]; "ולתת לנו יתד במקום קדשו"[5].
מן המדרש
גדולי ישראל ומנהיגיו – כולם כיתדות נאמנים
עם ישראל מכיל בקרבו את כל מנהיגיו וחכמיו, ככרך גדול שהכל יש בו, וכלשון מדרש תנאים דברים לב: "כרכא דכולא ביה: כהניו מתוכו, לוייו מתוכו, מלכיו מתוכו, נביאיו מתוכו, חכמים מתוכו, סופריו מתוכו, ומשניו מתוכו, שנאמר (זכריה י, ד) 'ממנו פנה ממנו יתד... 'ממנו פינה' - זה המלך דוד... 'ממנו יתד' - זה כהן גדול" שמות רבה (פרשה לז).