אם ראית משהו שכדאי לתקן/לשפר באתר, מוזמן לכתוב לנו פה
יתדות
יתדות: ווים מנחושת התקועים באדמה, ואליהם נקשרו מיתרים הקשורים ליריעות המשכן. נאמר בתורה לעשות יתדות למשכן ולחצר המשכן לחיזוק היריעות, ככתוב: "לכל כלי המשכן... ולכל יתדותיו ולכל יתדות החצר נחושת"[1]. יעוד היתדות: היתדות ננעצו באדמה בקצה המיתרים, כדי למתוח את היריעות ולחזק את עמודי החצר, שיעמדו מול רוחות המדבר[2]. 'יתד' כמושג: בכמה מקומות בתנ"ך נזכר 'יתד' כמושג המבטא אחיזה איתנה. הדבר נאמר במיוחד לתיאור ירושלים והמקדש: "ירושלים נווה שאנן, אהל בל יצען, בל יסע יתדותיו לנצח"[3]; "ותקעתיו יתד במקום נאמן"[4]; "ולתת לנו יתד במקום קדשו"[5]. יתדות חצר המשכן בציור נראים היתדות סביב המשכן. יריעות חצר המשכן היו צריכים לעמוד מול רוחות המדבר, והמיתרים ויתדות הנחושת עיצבו את יריעות החצר בפני רוח מצויה ושאינה מצויה. מן המדרש גדולי ישראל ומנהיגיו – כולם כיתדות נאמנים עם ישראל מכיל בקרבו את כל מנהיגיו וחכמיו, ככרך גדול שהכל יש בו, וכלשון מדרש תנאים דברים לב: "כרכא דכולא ביה: כהניו מתוכו, לוייו מתוכו, מלכיו מתוכו, נביאיו מתוכו, חכמים מתוכו, סופריו מתוכו, ומשניו מתוכו, שנאמר (זכריה י, ד) 'ממנו פנה ממנו יתד... 'ממנו פינה' - זה המלך דוד... 'ממנו יתד' - זה כהן גדול" שמות רבה (פרשה לז).