מכנסיים

מתוך ויקימקדש

מכנסיים הם אחד מארבעת הבגדים שהם מלבוש לכהן גדול ולכהן הדיוט. נאמר בתורה בבגדי הכהונה: "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה - ממתנים ועד ירכים יהיו"[1]. ככל בגדי הכהונה, היו המכנסיים עשויים פשתן, וחוטן כפול ששה[2]. כמו כן הלכה היא, שלא ניתן לעבוד בלי בגד זה[3].

המכנסיים והשנצים המכנסיים שבתמונה נעשו מחוטי פשתן, כל חוט כפול שש, באריגת יד.

תיאור המכנסיים

המכנסיים מתוארים בתלמוד: "מכנסי כהנים למה הן דומין? - כמין פלמניא של פרשים למעלה עד מתניים, למטה עד ירכיים. ויש להם שנצים, ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה"[4]. הכהן לובש את המכנסיים וחוגר אותם על המתניים – למעלה מן הטבור. אורכן מגיע עד הברכיים[5]. המכנסיים היו מהודקים לגוף באמצעות 'שנצים', כלומר, שרוכים, וקושר אותם מלפנים. המכנסיים דומים לסינר של פרשים, בכך שהם היו רחבים. באשר לאמור בגמרא שאין להם - "בית הנקב או בית הערוה"[6], מסבירים הפרשנים, שלא עושים להם גיזרה מיוחדת המהודקת לבשר ולמקום עשיית הצרכים[7]. פירוש אחר: לא היו להם נקבים בשביל עשיית הצרכים[8].

סדר הלבישה

את המכנסיים לובשים תחילה, לפני כל הבגדים[9], כאמור בתורה: "ומכנסי בד ילבש על בשרו"[10]. יש להקפיד על הקדמת לבישת המכנסיים, יותר מאשר על הסדר האמור בשאר הבגדים, וזאת מפני הצניעות הנדרשת במיוחד במקדש[11].

מעולם המוסר והמחשבה

בתלמוד נאמר (ערכין טז, א): "המכנסים מכפרים על גילוי עריות, ככתוב: 'ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה'". הרמב"ם במורה הנבוכים ג, מה; מוסיף: "הכוונה היא, שלא נעבוד את השם כדמות עבודת הנוכרים, אשר היו עושין אותה לנעבדיהם. ועל זה הענין הזהיר בכלל... שלא יעשו כן לה', לסיבה אשר אמר: 'כי כל תועבת השם אשר שנא עשו לאלהיהם'. וכבר ידעת פרסום עבודת פעור בזמנים ההם, אשר היתה בגילוי הערוה. מפני זה ציוה על הכהנים לעשות מכנסים, לכסות בשר ערוה בעת העבודה. [ועוד, שלמרות שהוא לבוש מכנסיים, יש מדריגה נוספת של צניעות] שלא יעלה למזבח עם כל זה – במעלות [כדי] 'אשר לא תגלה ערותך עליו'".

הערות שוליים

  1. שמות כח, מב.
  2. זבחים יח, ב.
  3. ראה בערך מחוסר-בגדים*.
  4. נדה יג, ב.
  5. רמב"ם הלכות כלי מקדש ח, יח.
  6. נידה יג, ב והגרסאות ברש"י שם ד"ה של; רמב"ם שם.
  7. פירוש ראשון ברש"י שם ד"ה ואין.
  8. פירוש שני ברש"י שם.
  9. יומא כג, ב; רמב"ם הלכות כלי מקדש י, א.
  10. ויקרא ו, ג.
  11. מנחת חינוך מצוה צט.