בעל מום עובר
בעל מום עובר: אדם או בהמה שנפל בהם מום העתיד לחלוף ולהתרפא. נאמר בתורה בענין מומי אדם: 'כל איש אשר בו מום לא יקרב'[1]. מפסוק זה למדים חז"ל, שהתורה אסרה על כהן בעל מום לעבוד בבית המקדש בין אם המום קבוע ובין אם המום עובר[2].לא זו בלבד, אלא אף הכניסה למקום המקדש נאסרה לבעלי מומים, זאת, מן המזבח ולפנים*[3], ככתוב: 'ואל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש'[4]. אף באשר לבהמה* בעלת מום אסרה התורה להביאה כקרבן על גבי המזבח[5], גם כשמדובר במום עובר. כהן שהביא בעל מום עובר כקרבן על המזבח - לוקה[6], ככתוב: 'לא תזבח לה' אלהיך שור ושה, אשר יהיה בו מום – כל דבר רע'[7]. יתירה מזו! אף הקדשת בהמה בעלת מום – אפילו מום עובר - אסורה, ככתוב: 'כל אשר בו מום לא תקריבו!' מפי השמועה למדו, שאף המקדיש בעל מום למזבח לוקה[8]. הגדרת מום עובר באדם ובבהמה: כל מום המופיע לזמן מסויים בבהמה ודרכו לחלוף ולהירפא, הרי זה מום עובר[9]. ארבעה מיני מום עובר מנו חכמים באדם ובבהמה[10]: א. גרב לח: פצע, כמין שחין שיש בו לחות מבפנים ומבחוץ[11]. ב. חזזית שאינה מצרית: מין פצע מתפשט, שאינו קשה. עם זאת הוא לח מבחוץ ומבפנים[12]. ג. מים שיורדין בעין ואינן קבועין: כלומר, דמעות העין הגורמות טשטוש ביכולת ראיה. אם יש דרך לרפא את המום בדרך כל שהיא, הרי זה מום עובר[13]. ד. סנוורין שאינן קבועין: מין טיפות לבנות המכסות את האישונים, וגורמות לעיורון חלקי[14]. עיוורון חלקי ענינו, שבמהלך שמונים יום מרגע העיוורון יש ימים שהבהמה רואה כרגיל ולפיכך המום מוגדר כמום עובר[15]. כהן בעל מום עובר שעבד: כהן בעל מום עובר, שעבד בבית המקדש, וכגון, שהקטיר קטורת - עבודתו פסולה, שנאמר: 'כל איש אשר בו מום לא יקרב'[16]. כן למדו חז"ל אזהרה לבעל מום עובר שאם עבד דינו מלקות[17]. בעל מום עובר, שמומו חלף ונרפא רשאי לחזור ולעבוד כבעבר[18]. בעל מום עובר אחד המומים המוגדר בהלכה כמום עובר הוא 'חזזית שאינה מצרית' (רמב"ם איסורי מזבח ב, ז). מסתבר, שהכוונה היא למחלת היבלות (הצילום באדיבות הרב ישראל מאיר לוינגר 'מאור למסכת חולין'). דיני הקדשת בהמה בעלת מום למזבח: א. המקדיש בהמה בעלת מום קבוע: חל איסור מן התורה להקדיש בהמה בעלת מום קבוע, והמקדיש לוקה. למרות האיסור, כיון שהקדיש - חל ההקדש, אך לא לענין הקרבתה על המזבח, שהרי היא בעלת מום קבוע, עם זאת, ההקדש תופס לענין קדושת דמים*[19]. בהמה זו אסורה בגיזה ועבודה* מדרבנן[20]. ומה תקנתה? יפדה את הבהמה ומביא בדמיה קרבן, והבהמה עצמה יוצאת לחולין[21]. לאחר הפדיון, אם ילדה הבהמה בכור הרי הוא קדוש, ואם תישחט יביאו את מתנותיה, כלומר, זרוע לחיים וקיבה*, וכן יביאו ממנה ראשית הגז*[22]. בהמה זו חולין ככל בהמה אחרת, וולדה וחלבה מותר, וכן מותרת בגיזה ועבודה[23]. ב. המקדיש בעלת מום עובר: בהמה שנפל בה מום עובר והקדישוה, דינה כבהמה תמימה שהקדישוה, לפיכך, אינה עולה על גבי המזבח, שהרי יש בה מום, מאידך אינה נפדית, שהרי המום עתיד לחלוף. אלא תרעה עד שיחלוף המום ותתרפא ותעלה על גבי המזבח, או שתרעה ויפול בה מום קבוע ודינה כדלהלן[24]. ג. בעלת מום עובר שהקדישוה, ונפל בה מום קבוע: המקדיש בהמה בעלת מום עובר - חלה עליה קדושה כאילו הבהמה תמימה ללא מום, שכן, המום עתיד לחלוף, וממילא קדושתה - קדושת הגוף*. לפיכך, אם נפל בה אחר כך מום קבוע, צריכה פדיון - ככל בהמה שנפל בה מום קבוע. עם זאת, למרות שנפדתה בדמים, קדושתה הראשונה לא פקעה לגמרי, ונותרה בה קדושה מועטת, ולפיכך אסורה בגיזה ועבודה מן התורה[25] – ככל בהמת הקדש. כמו כן, לאחר הפדיון, אם ילדה בכור, פטורים הבעלים מלמוסרו לכהן, שהרי הבהמה קדושה ופטורה מן הבכורה[26]. עם זאת יעלה הבכור על גבי המזבח כוולד בהמה שנתקדשה, שוולדה כמותה. באשר לפדיון, אינו מועיל אלא לענין זה, שמותר לשוחטה ולאוכלה כשאר בהמת חולין. הלכות אלו שנאמרו במקדיש בהמה בעלת מום עובר, חלות אף על המקדיש בהמה תמימה שנפל בה מום קבוע[27]. ד. המקדיש בהמה תמימה ונפל בה מום עובר: בהמה תמימה שהקדישוה, ולאחר ההקדש נפל בה מום עובר, אינה קריבה ואינה נפדית, אלא בקדושתה עומדת: אם נתרפאה - כשרה וקריבה, ואם נפל בה מום קבוע - דינה כדלעיל[28]. מום עובר בפה ובלשון בתמונה נראים פתעים בחניכיים ובלשון הבהמה. במידה שהפצעים חולפים הרי זה מום עובר והבהמה ראויה לקרבן. תמונות: לוינגר........... הרועה מקדמת ציון.......................... הסבר רפואי וטרינרי אודות מומים עוברים..............................
הערות שוליים
- ↑ ויקרא כא, יח.
- ↑ תורת כהנים ויקרא כא, יח. רמב"ם ספר המצוות לא תעשה עא. רמב"ם ביאת מקדש ו, א. עיין שם שכתב, שאם עבד לוקה וחילל עבודתו.
- ↑ בכורות מג, א. רמב"ם ביאת מקדש ו, א.
- ↑ ויקרא כא, כב.
- ↑ תמורה ה, ב. רמב"ם איסורי מזבח א, ד. ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה צה.
- ↑ רמב"ם איסורי מזבח א, ה.
- ↑ דברים יז, א.
- ↑ תמורה ז, ב. רמב"ם איסורי מזבח א, ב. עיין לקמן דיני הקדשת בהמה.
- ↑ בכורות לח, ב. רמב"ם איסורי מזבח ב, יד- טז. יש מן האחרונים האומרים, כי כל מום קבוע שנתרפא, כגון רגל שנשברה והחלימה, והבהמה הולכת כהרגלה הרי זה מום עובר, ועיין רמב"ם ביאת מקדש ו, ג. שם נאמרו הדברים לענין כהן בעל מום, ומסתבר שהדברים אמורים אף לגבי בהמה. ויש לעיין במומים המוגדרים כמום קבוע, איזה מהם עתיד לחלוף כדוגמת שבר הרגל דלעיל.
- ↑ בכורות מג, רמב"ם איסורי מזבח ב, ז. המומים שנמנו להלן צריכים הסבר רפואי, והנושא יידון במסגרת מיוחדת.
- ↑ פירוש המשנה לרמב"ם בכורות ו, יב. וברטנורא שם, וכן כסף משנה ביאת מקדש ז, י.
- ↑ בכורות מא, א. רמב"ם איסורי מזבח ב, ז.
- ↑ בכורות מא, א. רמב"ם איסורי מזבח ב, ז. ב, יג. ביאת מקדש ז, ה.
- ↑ בכורות מא, א. רמב"ם איסורי מזבח ב, ז. בפירוש המילה 'חוורור' וכתב רש"י בכורות שם שהוא חולי שיש כמין טיפין לבנות בעין. וכתב רבנו גרשום, שיש קרום בעין.
- ↑ בכורות לח, ב. רמב"ם איסורי ב, יב.
- ↑ ויקרא כא, יז. ראה בכורות מג, א. וראה ספרא אמור פרשה ג: 'כל איש אשר בו מום: מה תלמוד לומר?... אין לי אלא בעל מום קבוע, בעל מום עובר מנין? תלמוד לומר: כל אשר בו מום'.
- ↑ בכורות מג, א. רמב"ם ביאת מקדש ו, ב. וראה לעיל הערה 2.
- ↑ זבחים קב, א. רמב"ם ביאת מקדש ו, ג. כמו כן, בעל מום קבוע, שעבר מומו - רשאי לעבוד – רמב"ם שם.
- ↑ תמורה ה, ב. רמב"ם איסורי מזבח א, י.
- ↑ בכורות יד, א. רמב"ם מעילה א, ט.
- ↑ תמורה ה, ב. רמב"ם איסורי מזבח א, י.
- ↑ בכורות יד, א. רמב"ם ביכורים י, ג.
- ↑ בכורות יד, א. רמב"ם מעילה א, ט.
- ↑ בכורות מא, א. רמב"ם בכורות ב, ב. איסורי מזבח ג, י.
- ↑ בכורות יד, א. רמב"ם מעילה א, ט.
- ↑ בכורות יד, א. רמב"ם ביכורים ג, י.
- ↑ בכורות יד, א. רמב"ם מעילה א, ט.
- ↑ רמב"ם איסורי מזבח ב, ו. בכורות ב, ב.