האיר פני כל המזרח

האיר בני כל המזרח: הזמן הקבוע להתחלת הקרבת תמיד של שחר.

נאמר בתורה בענין הקרבת התמיד: 'כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד', כן נאמר: 'ביום זבחכם', מכאן ששחיטת התמיד נעשית ביום ופסולה בלילה. במקדש נקטו בשיטה מיוחדת לקבוע את זמן התחלת הקרבת התמיד.

כיצד נקבע זמן השחיטה?

האיר המזרח – 'עד שבחברון'
עבודת התמיד נפתחה עם שחר, משהאיר היום. בציור נראה הממונה על הזמנים במקדש שולח את אחד הכהנים לצפות ממקום גבוה, האם האיר היום. משנתקבלה ההודעה כי האיר כל פני המזרח 'עד שבחברון', היה זה סימן להתחלת העבודה.

כדי לוודא זמן התחלת היום, אמר הממונה על הפייסות לכהנים, לצפות ממקום גבוה לכיוון זריחת השמש, לברר, אם הגיע הזמן. אזי הצופה מכריז: 'האיר פני כל המזרח עד שבחברון'. וזמן ההקרבה ומשך הזמן מובא להלכה: 'מאימתי זמן שחיטתן? של בוקר שוחטין אותו קודם שתעלה החמה משיאיר פני כל המזרח. ופעם אחת דחקה השעה את הצבור בבית שני והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום'. יש אומרים שהצופה מכריז: 'ברקאי!' כלומר הבריק השחר, שהוא תחילה הארת השחר, והוא זמן מוקדם יותר משעת 'האיר פני כל המזרח'.

מדוע אין שוחטים את התמיד מיד בעלות השחר?

הלכה היא, שתמיד קרב מיד בעלות השחר, עם זאת, היתה הקפדה במקדש לאחר מעט את זמן שחיטתו. שכן אירע בקרבן התמיד, שעלה מאור הלבנה בשחר, וסברו הכהנים שאור זה הוא מאור החמה, והקדימו את שחיטת התמיד ושחטוהו בלילה, וכתוצאה מטעות זו הוציאו את התמיד לבית השריפה. ואמנם, 'אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה - מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה - מפציע לכאן ולכאן', עם זאת, ביום המעונן גם אור הלבנה מפציע לכאן ולכאן, והדבר פותח פתח לטעות בקביעת הזמן. לפיכך, למנוע השנות הטעות, תיקנו הכהנים, לשלוח את הצופה למקום גבוה במקדש, להווכח שהאיר פני כל המזרח עד שבחברון.

מן המדרש

המקדש – אור לכל באי עולם

חז"ל בירושלמי קושרים בין דברי המשנה בענין זמן הקרבת תמיד של שחר, לבין מעשה ידוע בירושלמי (המובא בברכות שם א, א): 'רבי חייא רובא, ורבי שמעון בן חלפתא, הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה [בשחר]. ראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רובה לרבי שמעון בן חלפתא: כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא, כל שהיא הולכת היא הולכת ומאירה. מאי טעמא? כי אשב בחושך - ה' אור לי! כך: בתחילה - ומרדכי יושב בשער המלך, ואחר כך: וישב מרדכי אל שער המלך. ואחר כך: ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. ואחר כך: ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. ואחר כך: ליהודים היתה אורה ושמחה'. כלומר: חמש דרגות הן ביציאה מאפילה לאורה עד שמגיעים למדריגת השמחה השלימה. כך המקדש, שהוא 'אורו של עולם', מאיר לעולם בהדרגה, ומתוך חשכה, הולך המקדש ומוסיף אור עד שאור הקדושה מגיע לכל באי עולם.