מלח סדומית
מלח סדומית הינו מלח בו היו משתמשים במקדש לקרבנות השונים.
נאמר בתורה "ולא תשבית מלח... על כל קרבנך תקריב מלח"[1], ודרשו חז"ל, שהכוונה היא למלח סדומית, שאינה שובתת[2] – שמצויה בקיץ ובחורף[3]. כמו כן, היו נותנים מלח סדומית בכמות של רובע הקב, בתוך סממני הקטורת[4], ויש שלמדו זאת מהפסוק - "ממולח טהור קודש"[5].
סוגי המלח למליחת הקרבנות
לכתחילה יש למלוח את הקרבנות במלח סדומית, אולם אם לא מצא מלח סדומית, רשאי למלוח ב'מלח אסתרוקנית'[6], וכתבו הראשונים, ש"מן הקרקע נעשית ובידי אדם", כלומר, חוצבים מלח זה ממכרה של מלח[7]. עוד פירשו: מלח 'סדומית' הוא מלח דק, ואילו מלח 'אסתרוקנית' הוא מלח גס[8]. ויש אומרים להיפך[9].
מלח סדומית לחוף ים המלח בתמונה נראית שפת הים לחוף ים המלח. הגלים מביאים איתם מלח ההולך ומתגבש על גבי האבנים שעל שפת הים, ומלח זה מתקשה כאבן. המלח בים זה משופע ביסודות רבים מן הטבע, שאינם מצויים בימים אחרים בעולם. בענין זה אמרו חכמים בעירובין יז, ב; שמלח סדומית מסמא את העיניים, ומסיבה זו יש ליטול 'מים אחרונים' בסיום הסעודה.
בקטורת
יש אומרים שיש להוסיף מלח סדומית לקטורת בעת הכתישה כדי לשמר את הקטורת שלא תתעפש במהלך השנה[10], אלא שבניגוד לשאר הסממנים, מלח סדומית לא היה נמדד במידת משקל – כשאר סממני הקטורת, אלא רק בנפח של רובע הקב[11]. ויש אומרים, כי מוסיפים מלח סדומית לקטורת רק במקרה שאין לו יין קפריסין, אזי מביאים מלח סדומית עם יין חיווריין, כדי לשרות בו את הציפורן[12].
זיהויו
מלח סדומית מצוי בים המלח[13], הים הנזכר בתורה בקרבת העיר סדום[14].
מעולם המחקר
מלח סדומית
כמה מן החוקרים בני זמננו עסקו בזיהוי המלח הנדון בדברי חז"ל. ראה מאמרם של ד"ר ישראל רוזנסון, ופרופסור ישראל זק - תחומין כרך ח. כן ראה מאמרו של ר' אורי בן נון, מנכ"ל מפעלי ים המלח, בתחומין כרך טו. ראה גם 'ספר הקטורת' מאת פרופסור זהר עמר שהרחיב לדון בנושא זה. העולה מן המחקרים השונים, שיש מלח המופק מן הים, ויש מלח המופק ממכרות של מלח. יש מלח המכיל יסודות שונים, כגון, נתרן, כלור, מגנזיום ועוד, ויש מלח המכיל יסודות אחרים. באזור ים המלח מפיקים מלח הן ממכרות באמצעות חציבה בהר, והן ממי הים על ידי אידוי המים ואיסוף המלח. המלח השוקע במים הוא מלח דק, לעומתו יש מלח המצוי מעל פני המים, והוא מתקשה כאבן ויש לפורר אותו ולהכין אותו לאכילה. במקדש השתמשו במלח, לא רק בקרבנות ובקטורת, אלא גם לשמירת עורות הקרבנות בטרם יחלקו אותם בין כהני המשמרת. לדעת ר' אורי בן נון המלח שפיזרו על הכבש, היה זה בעיקר בימות החורף, כשהכבש קפוא וחלקלק, והמלח נועד להמיס את הכפור ולאפשר עלייה בטוחה של הכהנים.
הערות שוליים
- ↑ ויקרא ב, יג.
- ↑ מנחות כא, א.
- ↑ רש"י שם ד"ה שאינה. בערוך ערך 'בן' פירש, שהיא נעשית בשבת כבחול; ובתורה תמימה לויקרא שם פירש, שהמלח קיים לעולם.
- ↑ כריתות ו, א; רמב"ם כלי המקדש ב, ג.
- ↑ שמות ל, לה וראה רמב"ן שם.
- ↑ מנחות שם, והרמב"ם השמיט. ראה באיסורי מזבח ה, יא - יג; ובאבן האזל מבאר בדעתו, שאין זה דין מיוחד במלח, אלא שתמיד צריך להביא מהמובחר - כדבריו שם ז, יא, ומלח סדומית היא המלח המובחר.
- ↑ רש"י מנחות כא, א; ד"ה – איסתרוקנית.
- ↑ רש"י שם ד"ה סדומית, וכן הוא ברש"י בביצה לז, א; ד"ה שאין.
- ↑ רש"י בבא בתרא כ, ב; ד"ה עבה, וכן הוא ברבינו גרשום שם.
- ↑ רמב"ם כלי המקדש שם. עיין ספר הקטורת מאת ד"ר זהר עמר, מלח סדומית עמ' 137.
- ↑ רמב"ם שם ב, ב.
- ↑ ר' משה כהן המובא בתוספות כריתות שם ד"ה מלח.
- ↑ מאירי שבת קח, א, וכן נראה מרש"י במנחות שם.
- ↑ בראשית יד, ג.