שיפה ובעיטה
שיפה ובעיטה משמעותן שפשוף ומעיכת החיטים לעשיית המנחות. להכנת המנחות כהלכתן, קיימו הכהנים שלוש מאות 'שיפה' וחמש מאות 'בעיטה' בחיטים בטרם נלושו כעיסה אחת[1].
ביאור השיפה והבעיטה
השיפה היא שפשוף החיטים בכף היד, ואילו הבעיטה היא השפשוף בגב היד באגרופו[2]. וכתבו הראשונים: "'שיפה', נגזר מן – 'ישופך ראש', ועניינו כאן, שפשוף החיטים ביד בכוח כדי שיוסר אבק שעליהן. ו'בעיטה' - דריסתו ברגל עד שיתקלף [ציפוי הגרעין של השיבולת]. ורבי יוסי אומר, כי הבצק לבדו הוא שצריך בעיטה, כלומר, שמעסין [לשים ומועכים] אותו ביד כדרך הבעיטה. [ולשיטת רבי יוסי] השיפה תהיה בחיטים וגם בבצק במנינים הללו [שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה לכל אחד מהם]"[3].
סדר השיפה והבעיטה
המכין את החיטים היה שף פעם אחת ובועט פעמיים, ולאחר מכן שף פעמיים ובועט שלוש פעמים, עד שמגיע לסך השיפות והבעיטות הנזכר[4].
הערות שוליים
- ↑ משנה במנחות עו, א; רמב"ם איסורי מזבח ז, ה. לדעת רבי יוסי במשנה שם, אף הבצק טעון שיפה ובעיטה - כן הוא בגרסת המשנה שבמשניות 'אף בבצק'; אם כי במשנה שבגמרא 'בבצק', משמע שחולק וסובר, כי רק בבצק יש צורך בשיפה ובעיטה ולא בחיטים.
- ↑ רש"י מנחות שם ד"ה שיפה וד"ה בעיטה, ובביצה כב, ב ד"ה פת עמלה.
- ↑ פירוש המשנה לרמב"ם מנחות ו, ה.
- ↑ גמרא מנחות שם; רמב"ם איסורי מזבח שם.