שערי הר הבית

שערים בחומת הר הבית לכניסתם ויציאתם של באי המקדש. חומה רחבה תוחמת את הר הבית מארבעה כיוונים, בתוך החומה נקבעו חמשה שערים המשמשים ברובם לכניסה של העם אל הר הבית ויציאה ממנו.

שמות השערים והכיוונים

שערי חולדה מדרום.

דרום

שני שערים הנקראים 'שערי חולדה', המשמשים לכניסה של העם אל ההר ויציאה ממנו, כלומר, היו בשערים הללו שני מסלולים לנכנסים וליוצאים כדי לאפשר כניסה מהירה עם הקרבנות.

מערב

שער קיפונוס המשמש אף הוא לכניסה ויציאה אל הר הבית והחוצה.

צפון

שער טדי המשמש ליציאת הטמאים מהר הבית.

מזרח

שער המזרח - הוא שער שושן, וכהן גדול השורף את הפרה האדומה וכל מסייעיו יוצאים דרכו לכיוון הר המשחה.

תיאורם

כל השערים גבוהים עשרים אמה ורחבים עשר אמות, לכולם משקוף, מלבד שער טדי, שמשקוף השער משופע ואינו ישר. לפי האמור במשנה כל השערים דלתותיהם מצופות זהב. וכתבו הראשונים על פי התרגום שהדלתות נעשו מאלוני הבשן, שהם עצים חזקים, ואת אלו ציפו זהב. עוד מתואר במשנה, שעל כל שער משערי הר הבית שמרו הלויים.

קדושתם

לעניין מזוזה, אמרו חכמים, שלא נקבעו מזוזות בשערי הר הבית, שכן, ההקדש הוא הבעלים של בית המקדש, לפיכך נקבע להלכה: "הר הבית הלשכות והעזרות פטורים ממזוזה, שנאמר: 'ביתך' - מה בית שהוא חול, אף כל שהוא חול, יצאו אלו שהם קודש". וכתבו אחרונים שלא עצם הקדושה פוטרתם, אלא שאין זה 'ביתך', היינו 'דירת הדיוט', אלא הר הבית זו דירת גבוה היא. באשר לעניין הכניסה לתחום הר הבית בקדושה ובמורא מקדש, תוך השערים הרי הם בקדושת ההר. עם זאת מצינו את מנהגם של האמוראים בעת חורבנו, שחכמים היו מניחים את הסנדלים שלהם תחת ה'אגף' של הר הבית. נראה מעובדה זו, שהאגף החיצוני של השער במקום שהדלתות ננעלות אל דופן השער, אגף זה לא התקדש. וכתבו האחרונים לאור עובדה זו שהיא 'מעשה רב', שאכן האגף לא נתקדש, וניתן לשים שם את הסנדלים בעת הכניסה להר.