נידה

נידה: טומאת האשה מן הוסת - המחזור החודשי – שהיא רגילה לראות. נאמר בתורה: "ואשה כי תהיה זבה, דם יהיה זובה בבשרה, שבעת ימים תהא בנדתה וכל הנוגע בה יטמא עד הערב...". מדין התורה, אשה הרואה דם - טמאה שבעה ימים, ולאחר מכן היא טובלת ונטהרת בכך מטומאתה. אם האשה תראה דם גם אחרי שבעת ימי הנידה - במהלך אחד עשר הימים הבאים, היא אינה טמאה בטומאת הנידה, אלא בטומאה אחרת חמורה יותר, של זיבה. בזמן חכמי הגמרא תיקנו להחמיר, שהאשה נחשבת לזבה אפילו בראיית טיפת דם קטנה בזמן הנידות, אולם בזמן הבית ישנם כמה הבדלים בין דין הנידה לדין הזבה, כמו שיתבאר. וכתבו האחרונים, שבזמן שיבנה בית שלישי, יחזרו הדברים כמות שהיו בזמן הבית. כניסה להר הבית: הנידה אסורה להיכנס להר הבית כשם שהזבה אסורה, עם זאת, אם טבלה הנידה בתום שבעת ימי נידתה - רשאית להיכנס להר הבית מיד אחרי טבילת טהרתה. באשר לזבה, אם טבלה ביום השביעי לשבעת הנקיים, רשאית היא להכנס להר הבית. לא כן באשר לעזרת נשים נאסר עליה להכנס לתחום זה מדרבנן, שכן גזרו בימי יהושפט, שלא יכנס טבול יום לעזרת נשים, אלא אם כן טבל ביום השביעי ושקעה עליו השמש, יוכל להכנס גם לעזרת נשים. אכילת קדשים: הנידה אסורה לאכול קדשים כמו הזבה. אולם בניגוד לזבה, אשר אסורה לאכול קדשים עד שתביא את קורבנה למחרת טבילת טהרתה, הנידה רשאית לאכול קדשים כאשר היא תטבול ויעריב שמשה לאחר טבילתה. דיני הטומאה: בפרטי דיני הטומאה, טומאת הנידה שווה לטומאת הזבה (מטמאים ונטמאים באותו אופן, וראה בערך זבה*). נשים בהר הבית בתפילה - סמוך לעזרת נשים אשה נדה שטבלה בתום שבעה ימים לנדתה עם שחר, רשאית להכנס לתחום הר הבית לתפילה והשתחויה במשך היום (ראה ציור). מאידך נאסר עליה להכנס לעזרת נשים מדרבנן, אלא לאחר שקיעת השמש, שכן גזרו חכמים, שטבול יום לא יכנס לעזרת נשים.