נידה

נידה הוא כינוי לאשה שנטמאה מכך שיצא דם מגופה, זאת בדרך כלל מחמת הוסת - המחזור החודשי - שהיא רגילה לראות. מקובל בספרות ההלכהיציאת דם מגוף האשה בתור 'ראיית דם'.

נאמר בתורה: "ואשה כי תהיה זבה, דם יהיה זובה בבשרה, שבעת ימים תהא בנדתה וכל הנוגע בה יטמא עד הערב...". מדין התורה, אשה הרואה דם - טמאה שבעה ימים, ולאחר מכן היא טובלת ונטהרת בכך מטומאתה, וזאת אף אם ראתה בכל משך שהעת הימים. ובלבד שהדימום פסק עד היום השביעי ולא המשיך אל תוך ליל היום השמיני. אך אם האשה תראה דם גם אחרי שבעת ימי הנידה - במהלך אחד עשר הימים הבאים, היא אינה נטמאת בכך בטומאת הנידה, אלא בטומאה אחרת -טומאת זיבה. אם ראתה בתקופה הזו של אחד עשר הימים במשך יום אחד או יומיים - הרי היא זבה קטנה, המכונה גם 'שומרת יום כנגד יום'. ואם תראה בתקופה הזו במשך שלושה ימים רצופים - נטמאת היא בטומאת זיבה האורכת זמן רב יותר, והרי היא זבה גדולה..

בזמן חכמי הגמרא תיקנו להחמיר, שהאשה נחשבת לזבה גדולה אפילו בראיית טיפת דם קטנה בזמן הנידות, אולם בזמן שבית המקדש היה קיים ישנם כמה הבדלים בין דין הנידה לדין הזבה, כמו שיתבאר. וכתבו אחרונים, שבזמן שיבנה בית המקדש שלישי, יחזרו הדברים לדין תורה, כמות שהיו בזמן הבית.

כניסה להר הבית

הנידה אסורה להיכנס להר הבית כשם שהזבה אסורה, עם זאת, אם טבלה הנידה בתום שבעת ימי נידתה - רשאית להיכנס להר הבית מיד אחרי טבילת טהרתה. באשר לזבה, אם טבלה ביום השביעי לשבעת הנקיים, רשאית היתה מעיקר הדין להכנס להר הבית. לא כן באשר לעזרת הנשים, אשר לשם נאסר עליה להכנס מדרבנן, שכן גזרו בימי יהושפט, שלא יכנס טבול יום לעזרת נשים, אלא אם כן טבל ביום השביעי ושקעה עליו השמש, ורק אז יוכל להכנס גם לעזרת נשים. ברם, בתקופה מאוחרת יותר גזרו שלא תסמוך הזבה על הטבילה שטבלה ביום השיביעי לעניין כניסה להר הבית ואכילת קדשים - שמא תראה דם באותו יום לאחר טבילתה - ותסתור ספירתה, ויתברר למפרע שטמאה היתה.

. אכילת קדשים: הנידה אסורה לאכול קדשים כמו הזבה. אולם בניגוד לזבה, אשר אסורה לאכול קדשים עד שתביא את קורבנה למחרת טבילת טהרתה, הנידה רשאית לאכול קדשים כאשר היא תטבול ויעריב שמשה לאחר טבילתה. דיני הטומאה: בפרטי דיני הטומאה, טומאת הנידה שווה לטומאת הזבה (מטמאים ונטמאים באותו אופן, וראה בערך זבה*). נשים בהר הבית בתפילה - סמוך לעזרת נשים אשה נדה שטבלה בתום שבעה ימים לנדתה עם שחר, רשאית להכנס לתחום הר הבית לתפילה והשתחויה במשך היום (ראה ציור). מאידך נאסר עליה להכנס לעזרת נשים מדרבנן, אלא לאחר שקיעת השמש, שכן גזרו חכמים, שטבול יום לא יכנס לעזרת נשים.