עוקץ

מתוך ויקימקדש

עוקץ: חלק אחורי בבהמה הקרב על גבי המזבח. העוקץ הוא אחד מחלקי הבהמה, הנמצאים בחלקה האחורי, העולה ומוקרב על גבי המזבח. מהו העוקץ? העוקץ מוזכר בין איברי הבהמה שנחתכים וניתנים לכהן לשם הקרבתם על המזבח, וכך מובא במשנה: "בא לו [הכהן] לעוקץ, חתכו ונתנו למי שזכה בו, האליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמו". נחלקו הראשונים מהו העוקץ? יש אומרים, שהעוקץ הוא החלק האחורי של הבהמה הנמצא בסוף עמוד השדרה, סמוך לאליה - זנב הכבש[1]. לעומת זאת יש מי שסובר, שהעוקץ הוא האליה עצמה[2]. להלכה נפסק כדעת רוב הראשונים, שהעוקץ הוא 'עצם ההנקא', כלומר, עצם הנמצאת בקצה עמוד השדרה של הבהמה[3]. חוטין שבעוקץ: בגמרא מובא, שמהעוקץ יוצאים חמישה חוטים האסורים באכילת אדם, וחובה לחטט אחריהם ולהוציאם, שכן, הם 'חלב' האסור באכילה[4]. מאידך, חוטים אלו דווקא בגלל היותם 'חלב' הרי הם עולים על גבי המזבח, שכן, הם יוצאים מחלב הכליות, ודינם כחלב - שעולה ומוקטר על המזבח[5]. עוקץ של כבש העולה על גבי המזבח בתמונה נראה כבש תוך שנתו. הסימן על עורו מציין את אזור ה'עוקץ', הכולל את האליה, שיש להפרידו מן הגוף יחד עם הכליות ויותרת הכבד. אלה ניתנים לכהן כיחידה אחת והוא מעלה אותם על גבי המזבח. הכהנים המעלים את העוקץ למזבח: מספר הכהנים המעלים את העוקץ למזבח תלוי בגודל הבהמה: כאשר הקרבן הוא מן הצאן, כהן אחד מחזיק את העוקץ, וכדברי הראשונים: "[הכהן] השלישי בעוקץ וברגל; העוקץ בימינו, והאליה מדולדלת בין אצבעותיו, ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו. והרגל של שמאלו – בשמאלו, ובית עורן לחוץ"[6]. אולם אם הבהמה המובאת כקרבן גדולה, כגון שור, אזי, הלכה היא ששני כהנים מעלים את העוקץ למזבח. כך גם מובא להלכה: "השור מוליכין אותו ארבעה ועשרים [כהנים] הראשון מוליך את הראש... הרביעי והחמישי מוליכין את העוקץ"[7]. מעולם המחשבה ידיעת חכמי ישראל בחכמת הטבע והרפואה על ידיעת חכמי ישראל להגדיר חלקים נסתרים בגוף, כותב רבי יהודה הלוי (כוזרי ד, לא): "ואשר נגדר בספרי התלמוד מהחכמות ההם, נשמר ונשאר [[[במה]]לך הדורות] בעבור רוב יודעיהם והשגחתם אליהם. ומזה, כל מה שנזכר בהלכות שחיטה והלכות טריפה, שיש בהן מן החכמות מה שנעלם רובו מגאלינוס [רופא יווני קדום]... ומידיעתם [של החכמים] בחליים הממיתים ושאינם ממיתים, מה שאמרו: 'חוט השדרה: אם עורו קיים מוחו לא מעלה ולא מוריד... ומדקדוקי דיניהם, כשרה שינקה מן הטרפה - קיבתה אסורה... וממה שאסרו מחכמה אמתית... יגיד עליה - קרומים אסורים: קרום של מוח... קרום שעל גבי הטחול, קרום שעל הכליות, קרום שעל העוקץ - כולם אסורים באכילה".

הערות שוליים

  1. רא"ש תמיד לא, ב ד"ה 'בא לו'.
  2. רע"ב ליומא ב, ג; מפרש לתמיד ל, א ד"ה הראש והרגל.
  3. ערוך ערך עוקץ; רש"י לחולין צג, א; יראים סימן מז; שו"ע יור"ד סד, יג.
  4. חולין צג, א וראה רש"י שם
  5. תוס' שם, ואחרונים.
  6. רמב"ם מעשה הקרבנות ו, יג.
  7. רמב"ם מעשה הקרבנות ו, יח.