אם ראית משהו שכדאי לתקן/לשפר באתר, מוזמן לכתוב לנו פה
קדושת הגוף
קדושת הגוף: אדם שהקדיש חפץ, פעמים שהקדושה נתפסת בקרבן או בכלי ואין לה פדיון. הקדשת קרבן או כלי יוצרת קדושה בחפץ המוקדש, פעמים שזו 'קדושת דמים'* הניתנת לפדיון, ופעמים מדובר בקדושה בדרגה גבוהה ממנה, המוגדרת כ'קדושת הגוף', וקדושה זו אינה ניתנת לפדיון. 'קדושת הגוף' חלה על בהמה הראויה להקרבה, כלומר 'קדשי מזבח', וכן על דברים המיועדים לשימושים שונים במקדש, כגון כלי שרת שהוקדשו לתפקידם וכדומה[1]. מהי קדושת הגוף? קרבן או כלי המתקדשים בקדושת הגוף, מקבלים מעמד הלכתי קבוע המייחד את הבהמה להקרבה, ואת הכלי לעבודתו. משהתקדשו בקדושת הגוף, אין הבהמה או הכלי חוזרים למעמד 'קדושת דמים'. לקדושת הגוף של בהמה או כלי יש משמעות להלכה, וכגון: בהמה שהתקדשה בקדושת הגוף אין לה פדיון, אלא אם כן נטמאה או נפסלה להקרבה, אזי פודים אותה. לא כן לגבי מנחה או עוף שהתקדשו בקדושת הגוף, הלכה היא, שגם אם נטמאו או נפסלו, אין להם פדיון. בכך שונה קדושה זו מקדושת דמים שיש לה פדיון[2]. כיצד מקדישים בקדושת הגוף: כתבו הראשונים: "האומר: 'דמי בהמה זו עולה', או 'הרי [בהמה] זו לעולה', אם היתה ראויה ליקרב עולה - נתקדשה קדושת הגוף [למרות שהקדיש רק את דמיה] והיא עצמה תקרב עולה"[3]. הרי, שקדושת הגוף חלה על הבהמה כתוצאה מדיבורו של בעליה שלא הקדיש אלא את דמי הבהמה. עם זאת, אם אין הבהמה ראויה לעולה - הרי שהבהמה קדושה בקדושת דמים כדבריו, ותמכר ויביא בדמי הבהמה עולה[4]. הקדשת בהמה או כלי בקדושת הגוף בציור נראה אדם המכין כבש כקרבן עולה, אך אמר בפיו: "דמי בהמה זו עולה". למרות שהקדיש את הבהמה בקדושת דמים בלבד, כיון שהתברר, שהכבש אין בו מום וכשר להקרבה, הלכה היא, שכבש זה קדוש בקדושת הגוף, ויקריבו הכהנים את הכבש כקרבן עולה על גבי המזבח. כך גם אם הקדיש אדם כלי, כדי שישמש ככלי שרת במקדש (ראה בציור מימין) הקדושה היא קדושת הגוף, ואין לה פדיון. מעילה בקדושת הגוף: בהמה שנתקדשה בקדושת הגוף - הבהמה עומדת בקדושתה, לפיכך, אנשים שנהנו מבהמה זו, הראשון ודאי מעל, שהרי הבהמה קדושה בקדושת הגוף, ואינה יוצאת יוצאת לחולין במעילה זו. בא השני ונהנה ממנה - שניהם עברו על איסור מעילה. דין זה נאמר גם במקרה, שאדם נתן במתנה לחברו בהמת הקדש ומעל בה, והלך חברו ונתן בהמה זו לחבר שלישי ומעל בה - כולם מעלו, שהרי הבהמה קדושה קדושת הגוף. לא כן אדם שנתן לחברו בהמה הקדושה אך ורק בקדושת דמים; הראשון, אכן, עבר על איסור מעילה, אלא שיצאה הבהמה מיד לחולין במעילתו. לפיכך, האחרים הנהנים מבהמה זו אחריו לא מעלו, שכן, הבהמה שנמסרה לידם הרי היא בגדר חולין, לאחר הפעם הראשונה שמעלו בה, ואין בה מעילה נוספת[5]. בהמה שהוקדשה שלא כדין: הלכה היא, שהמביא קרבן אשם יביא זכר לאשמו. לאור האמור נחלקו תנאים בדין נקבה שהפרישוה לאשם – מה דינה? חכמים סוברים שיש לבהמה זו קדושת הגוף, ועל כן דינה לרעות עד שתסתאב, ורק לאחר מכן תימכר ויביא בדמיה אשם. ואילו לדעת רבי שמעון, אין לבהמה זו קדושת הגוף אלא קדושת דמים בלבד, ותימכר מיד ובדמיה יביא אשם[6]. להלכה כתבו הראשונים כדעת חכמים: "המפריש נקבה לאשמו [שלא כדין] תרעה עד שיפול בה מום [בגלל קדושת הגוף] ותימכר ויביא בדמיה אשם"[7]. מהלכות קדושת הגוף: קדושת הגוף קדושה חזקה היא, וקיימת גם במקרה של המפריש נקבה לפסחו, או שהקדיש נקבה לעולתו או לאשמו. מכוח קדושה זו אמרו חכמים, שכוחה רב ו"עושה לה תמורה", כלומר, אם המיר אותה בבהמה אחרת – הקדושה שבה אכן עוברת לבהמה שהמיר, אף שלכתחילה אסור לעשות כן[8]. דין קרבן חטאת שונה מאשם ושאר הקרבנות, ועל כן, נשיא שהפריש שעירה לחטאתו, או יחיד שהפריש זכר לחטאתו - אין לבהמה זו לא קדושת הגוף ולא קדושת דמים, ודינה להימכר מיד, ובדמיה יקנו שעיר הכשר לחטאת זו[9].