אבני החושן

מתוך ויקימקדש

אבני החושן הם שתים עשרה אבנים טובות הקבועות בחושן.

החושן הוא אחד משמונת הבגדים של הכהן הגדול. לפי הנאמר בתורה נקבעו בו שתים עשרה אבנים טובות ועליהן נחרטו שמות שבטי ישראל לזכרון, ככתוב (שמות כח, כט): 'וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד'. האבנים נקבעו בתוך משבצות זהב ובטורים ישרים. באמצעות האותיות שעל אבנים היה הכהן הגדול מקבל מענה שמימי אודות שאלות מרכזיות בהנהגת עם ישראל.

אבני החושן והכתוב עליהן

נאמר בתורה בענין החושן ואבניו: 'אבני שהם ואבני מלואים לאפוד ולחושן'[1].

עוד נאמר בעשיית החושן:

'ומלאת בו מלואת אבן ארבעה טורים אבן:

טור - אודם פטדה וברקת - הטור האחד.

והטור השני - נופך ספיר ויהלום.

והטור השלישי - לשם שבו ואחלמה.

והטור הרביעי - תרשיש ושהם וישפה.

- משובצים זהב יהיו במלואותם. והאבנים תהיין על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם - פיתוחי חותם'[2].

את שתים עשרה אבני המילואים[3] יש לקבוע על האריג של החושן, כל אבן משובצת בתוך בית של זהב המקיף אותה מלמטה ומארבעת צידי האבן[4].

על אבני החושן חורטים את שמות השבטים[5] כתולדותם[6]. יש אומרים שסדר השמות באבני החושן אינו מעכב[7].

לפי המובא בגמרא, בנוסף לשמות השבטים חורטים על האבנים את שמות האבות –'אברהם יצחק יעקב'. כן מוסיפים את המלים 'שבטי י-ה', ובכך מצויות בחושן כל אותיות ה – א"ב שבתורה. בכך יכול הכהן הגדול לקבל מענה לשאלתו באמצעות האותיות שעל האורים ותומים[8].

את השמות – 'אברהם יצחק יעקב' חורטים על אבנו של ראובן מלמעלה, ואילו את המלים – 'שבטי י-ה' חורטים על האבן של בנימין מלמטה[9].

אבני החושן ב'מכון המקדש'
שתים עשרה אבני החושן קבועות במשבצות זהב. האבנים נאספו ממקומות שונים בעולם על פי הזיהוי המוצע במחקר שנעשה על ידי חוקרי מכון המקדש. שמות השבטים נחרטו על גבי האבנים בשיטה מיוחדת.

מן האגדה

קנין אבני אפוד מידי נכרי

מעשה בעובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו, בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד [פעמים ש'אבני החושן' נקראו בשם 'אבני אפוד' עיין תנחומא וישב סימן ב] בששים ריבוא שכר… והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו. לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו, שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. (קידושין לא, א)

סדר כתיבת השמות

בסדר כתיבת שמות השבטים נאמרו שיטות אחדות:

הרמב"ם בהלכות כלי המקדש (ט, ו) כותב: 'כיצד מעשה החושן? אורג בגד מעשה חושב… זרת על זרת מרובע, וקובע בו ארבעה טורים של אבן המפורשים בתורה… ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם, ונמצא כותב על האודם – ראובן, ועל ישפה - בנימין'.

נחלקו המפרשים בשאלה: האם המלה 'טור' ענינה - שורת אבנים מסודרת לרוחב – מימין לשמאל, או שמא ענינה – טור אבנים לאורך – מלמעלה למטה?

כן נחלקו בשאלה: מה פירוש המלה 'כתולדותם', ובאיזה סדר תולדות יש לחרוט את שמות השבטים על האבנים?

מכאן נובעות שיטות אחדות בשיבוץ שמות השבטים באפוד:

חקר אבני החושן
בציור נראה מבנה החושן לפי אחת מן השיטות. כן מוצגות סביב אבנים טובות שנאספו לצורך המחקר.

צבעי האבנים

במדרש מובאת רשימה של השבטים, וכן צבעי דגלי השבטים, וכך גם צבעי אבני החושן התואמים את צבע הדגל[10]: 'סימנין היו לכל נשיא ונשיא: מפה, וצבע על כל מפה ומפה - כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן… כל שבט ושבט, נשיא שלו - צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו:

ראובן - אבנו אודם, ומפה שלו צבוע אדום.

שמעון – פטדה, ומפה שלו - צבוע ירוק.

לוי – ברקת, ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום.

יהודה – נפך, וצבע מפה שלו דמותו כמין שמים.

יששכר – ספיר, ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול.

זבולן – יהלם, וצבע מפה שלו לבנה.

דן – לשם, וצבע מפה שלו דומה לספיר.

גד – שבו, וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב שחור ולבן.

נפתלי - אחלמה וצבע מפה שלו דומה ליין צלול שאין אדמימותו עזה.

אשר – תרשיש, וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים.

יוסף – שוהם, וצבע מפה שלו שחור עד מאד.

בנימין - ישפה וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים'.

אבני החושן - סידורן ושמות השבטים

באשר לחלוקת האבנים בטורים על פני אריג החושן מצינו בפסיקתא זוטרתי[11] את הסדר דלהלן – מימין לשמאל, בתוספת המלים: 'כל אלה שבטי ישראל':

שיטת הפסיקתא זוטרתי
אברהם יצחק יעקב

אודם - ראובן

פטדה - שמעון ברקת - לוי
נופך - יהודה ספיר - דן יהלום - נפתלי
לשם - גד שבו - אשר אחלמה - יששכר
תרשיש - זבולון שהם - יוסף ישפה - בנימין

כל אלה שבטי ישראל

נראה, שגם הרמב"ם הלך בשיטה זו, והסביר את המלה 'טור' – במשמעות של שורה מימין לשמאל[12].

יש מן המפרשים האומרים, שהרמב"ם התכוין לסדר את שמות השבטים כשהם מסודרים מלמעלה למטה כתולדותם, זאת, כדלהלן[13]:

סידור אבני החושן - שיטת מנחת חינוך
אברהם יצחק יעקב

אודם - ראובן

נופך - שמעון לשם - לוי תרשיש - יהודה
פטדה - דן ספיר - נפתלי שבו - גד שהם - אשר
ברקת - יששכר יהלום - זבולון אחלמה - יוסף ישפה - בנימין

שבטי יה

בענין סדר תולדות השבטים כסדרם בתורה והשיטות השונות בתלמוד, ראה: אבני האפוד.

יש מן הפרשנים הסבורים, שכתיבת השבטים 'כתולדותם' שנאמרה בענין אבני השוהם מתקיימת בהן בלבד, לא כן בענין אבני החושן. לשיטתם, הכתיבה על אבני החושן היתה, כל דגל בטור אבנים. כגון: דגל מחנה – יהודה, יששכר וזבולון שבמזרח – היה בטור האבנים הראשון: אודם פטדה וברקת, וכן הלאה[14].

בזוהר מובא, שארבעת טורי האבן היו מסודרים על יריעת החושן בצורה ריבועית כמחנה ישראל[15].

מן המחקר: האפשרות לזיהוי אבני החושן בימינו

חקר האבנים תלוי בתרגומים השונים לאבני החושן שבתורה. אולם מאחר שקיימים כשלושים תרגומים לאבני החושן: בארמית, ביוונית, בערבית, ובשפות אחרות - הזיהוי מסובך. יש שרצו לזהות את האבנים בהתאם לדרגת הקושי – כמקובל היום בין אנשי מקצוע המינרולוגיה.

אחת האפשרויות לזיהוי הוא המקור דלעיל במדרש, הקובע לכל אבן את צבעה, שכן, בימי קדם איבחון האבנים היקרות היה לפי צבען: כל האדומים נקראו 'אודם' וכד'. בהתאם לשיטה זו נבחרו שתים עשרה האבנים בחושן שב'מכון המקדש' (המחקר בשלימותו מצוי בכתב יד במכון). כן קיים מחקר במכון בשאלה, האם שמות השבטים נחקקו בעומק האבן או שהן בולטות כבחותמת, כמשתמע מפשט הפסוקים.

הערות שוליים

  1. שמות כה, ז.
  2. שמות כח,יז-כא.
  3. זה פירוש המושג 'מילואים', מלשון מילוי, שהיו ממלאים גומא של זהב באבן יקרה. כך כתב הרמב"ם הלכות כלי מקדש ט, י. ועיין משנה למלך שם. כך גם כתב רש"י שמות כה,ז. עם זאת פירש רש"י פירוש אחר במסכת סוטה מח, ב. ד"ה 'במילואותם', והסביר, ש'מילואים' ענינו - שלמות האבן. וכן כתב רמב"ן שמות כה, ז. לפירוש זה צריך לשמור על שלמות האבנים בטבעיותם מבלי לפגום בהם או לסתתן, אלא לחרוט את השמות על האבן הגולמית בשמיר או בדבר הדומה לו.
  4. רמבם הלכות כלי מקדש שם. וכך כתב רש"י שמות כח, יא. ועיין ברמב"ן שמות כה, ז. המפרש 'משובצים', כלומר, יש לעשות תופסנים מזהב המחזיקים באבן, כעין מזלג, ובכך ניתן לראות את יופי האבן בשלימותה.
  5. שמות כח, כא.
  6. רמב"ם הלכות כלי מקדש ט, ז.
  7. אור החיים שמות כח, י. על פי התוספתא במנחות ו, ו. שם הוזכרו הדברים המעכבים, וענין השמות לא נזכר שם.
  8. יומא עג, ב. רמב"ם הלכות כלי מקדש ט, ז. עיין שיטות אחרות בחזקוני שמות כח, כא.
  9. רמב"ם הלכות כלי מקדש ט, ז. מאירי יומא עג, ב. וראה חזקוני שם שחילק את האותיות של שמות האבות על פני שתים עשרה האבנים באופן שונה, וכך באברבנאל וברבנו בחיי, עיין שם בהבדלים. בטעם המלים 'שבטי יה' נאמר בזוהר ח"א רלא, ב. שהמקור הוא מזמור קכב בתהילים – 'ששם עלו שבטים שבטי י-ה להודות לשם ה. לעומת זאת, בשמות רבה סוף פרשה לח וכן יומא עג, ב. יש לכתוב: 'שבטי ישורון'.
  10. במדבר רבה פרשה ב
  11. שמות כח.
  12. כך על כל פנים מסביר רבי אברהם בן הרמב"ם על פי רס"ג שמות כח. ראה גם יוסף בן מתיתיהו: 'שלש אבנים בשורה, ערוכות בארבע מערכות' קדמוניות היהודים ספר שלישי עמ' 90.
  13. ראה מנחת חינוך צט באריכות, שם הביא כמה דוגמאות לשיטתו.
  14. ראה אברבנאל שמות כח. וראה תרגום יונתן במדבר ב, ג והלאה. כן ראה אוצר הגאונים יומא ע.
  15. זהר פקודי חלק ב עמ' רל.