גורל
למושג גורל שני מובנים בהקשר של שעירי יום הכיפורים:
מובן אחד הינו הגרלה - פעולת הטלת הגורל על שני שעירי יום הכיפורים, שעל פיו ייקבע מי מהם יעלה כקרבן חטאת לה', ומי ישתלח לעזאזל.
מובן שני של המושג 'גורל' הוא החפץ הפיזי שאיתו מתבצעת ההגרלה - צורתו כעין לוח קטן העשוי עץ או מתכת. שני חפצים כאלה - גורלות - שימשו לכך - על אחד היה כתוב 'ל-ה'' ועל השני 'לעזאזל'.
הקרבת הקרבנות ביום הכיפורים כוללת בתוכה מצוה לקחת שני שעירים הדומים בצורתם, בגובהם ומחירם, ולהטיל עליהם גורל[1], ככתוב: 'ונתן אהרון על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל'[2].
מקום ההגרלה
ההגרלה היתה מתקיימת בצפון, כלומר, בשטח שמצפון למזבח[3]. יש אומרים שההגרלה נערכה סמוך לשער ניקנור בצפון[4], ויש אומרים שההגרלה התקיימה בתחום הכותל הצפוני של המזבח[5].
תהליך ההגרלה
השעירים עומדים כשפניהם כלפי ההיכל שבמערב, כך גם הכהן הגדול עומד כששני השעירים לפניו ופניו למערב. מימינו הסגן ומשמאלו ראש-בית-אב. מניחים קלפי בעזרה ובו שני גורלות, על האחד כתוב 'לה'' , ועל השני כתוב 'לעזאזל'. הגורלות יכולים להיות מעץ או מתכת, ובלבד שלא יהיו שונים זה מזה בגודלם ובצורתם. עד ימות יהושע בן גמלא נעשו הגורלות מעץ אשכרוע, עד שהוא התנדב לעשותם מזהב[6]. הכהן הגדול מכניס את שתי ידיו לקלפי ומוציא את שני הגורלות. אם עלה הגורל 'לה'' ביד ימין - אומר הסגן: 'אישי כהן גדול הגבה ימינך', ואם עלה הגורל 'ל-ה'' ביד שמאל - ראש בית אב אומר: 'הגבה שמאלך', והכהן הגדול מגביה ידו, כדי שהעם ידע איזה קרבן לה'[7]. לאחר מכן מניח הכהן את הגורלות על ראשי השעירים, וכשמניח את הגורל על ראש השעיר שנבחר כקרבן חטאת, אומר: 'לה' חטאת' בשם-המפורש[8].
מהלכות השעירים והגרלתם
מת אחד מן השעירים, בטרם התקיימה ההגרלה, יביאו שעיר אחר תחתיו. אם מת השעיר לאחר ההגרלה ולאחר קביעת השמות לשעירים, מביאים שני שעירים אחרים, עורכים עליהם הגרלה, ונותנים את השעיר בעל השם המתאים תחת השעיר המת. באשר לשעיר הנותר, זה ירעה עד שיסתאב, כלומר עד שיפול בו מום[9]. ההגרלה על השעירים אינה נחשבת עבודה, אך אם לא התקיימה - מעכבת היא את המשך סדר עבודת יום הכיפורים. באשר להנחת הגורלות על ראש השעירים - מצוה היא, אך אינה מעכבת. העלאת הגורלות מן הקלפי, כשירה בכל כהן אך פסולה בזר. מאידך גיסא, הנחת הגורלות על ראש השעיר כשירה בזר[10]. אמנם, המנהג בפועל היה שהכהן הגדול בעצמו העלה את הגורלות והניח אותם על ראשי השעירים.
מן המדרש
הגורל בימי בית שני
"תנו רבנן: ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק, היה גורל עולה בימין. מכאן ואילך פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל".[11]
הערות שוליים
- ↑ משנה יומא ו, א. רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים ה, יד.
- ↑ ויקרא טז, ח.
- ↑ יומא ג, ט. רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים ג, ב.
- ↑ סמ"ג, סדר 'אתה כוננת'.
- ↑ רש"י יומא לז, א. ד"ה 'לצפון המזבח'.
- ↑ יומא שם ופרק ד משנה א. רמב"ם שם ג, א.
- ↑ לשון המשנה: 'טרף בקלפי', ונחלקו הפרשנים בביטוי זה: יש אומרים שעניינו - חטף מהר, ויש אומרים שערבב את הגורלות. וראה מאירי.
- ↑ משנה יומא ד, א. רמב"ם שם ג, ג.
- ↑ משנה יומא ו, א. רמב"ם עבודת יום הכיפורים ה, טו.
- ↑ רמב"ם שם על פי דעת ר' ינאי יומא לט, ב. וראה דעת ר' יוחנן שם ובירושלמי יומא ד, א. שלא רק הנחה אינה מעכבת, אלא עצם הטלת הגורלות אינה מעכבת.
- ↑ יומא לט א.