חלונות המקדש

מתוך ויקימקדש

חלונות המקדש: חלונות מיוחדים בצורתם שנקבעו בכותלי ההיכל. נאמר בבנין המקדש שבנה שלמה: "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים"[1]. החלונות במקדש צריכים בירור מכמה צדדים, כגון, מקום החלונות בכתלים, מספרם, צורתם, המושג 'שקופים אטומים' ועוד. כמו כן שאלה היא, באלו מקומות במקדש נקבעו החלונות. 'שקופים אטומים' – לאור ואויר: הפרשנים התקשו בביאור המושג 'שקופים אטומים' הנזכר בכתובים. בתרגום יונתן נאמר: "ועבד לביתא כוין, פתיחן מלגו וסתימן מלברא", ואף דבריו טעונים פירוש. אחד הפירושים האפשריים הוא, שנקבעו בהיכל חלונות לאור ואויר. עם זאת, הכינו תריסים מבחוץ, כדי לסגור ולאטום את החלונות בעת הצורך, מפני רוחות, גשם ושלג. בהתאם לכך המושג 'שקופים' עניינו, לשון השקפה, שניתן להשקיף מן החלונות לפנים ולחוץ. מאידך היו חלונות אלה 'אטומים', כי הכינו תריסים לאטום אותם לעת הצורך[2], ובלשון התרגום – "סתימא מלברא". החלונות שבמקדש נזכרים במקדש יחזקאל*, ככתוב: "הסיפים והחלונים האטומות... והחלונות מכוסות"[3], המושג "חלונות מכוסות" משתמע כדלעיל, שניתן לכסותם בתריס. אחד הפירושים האפשריים למושג "שקופים אטומים" אומר, שהתקינו בבית המקדש הראשון חלונות עם זכוכית, שכן, באותם ימים פיתחו הצורים את תעשיית הזכוכית, והם שעסקו גם בבנין המקדש הביאו חלונות זכוכית למקדש[4]. 'שקופים אטומים' במקדש שלמה בציור נראים החלונות כפי שנעשו במקדש שלמה, וכמתואר בדברי חז"ל, שהחלונות צרים מבפנים ומתרחבים כלפי חוץ, להביע את הרעיון שהמקדש "אורו של עולם". 'שקופים אטומים' - להביע ענין רוחני: מדברי חז"ל עולה, שהחלונות במקדש נבנו שלא כדרך העולם, לעשות חלונות ההולכים ומתרחבים כלפי פנים, כדי להביא את אור השמש פנימה, וכלשון המדרש: "כשאדם בונה בית, עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים. ושלמה שבנה בית המקדש, לא עשה כך. אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור [הרוחני שבהיכל] יוצא מבית המקדש ומאיר לחוץ, שנאמר: 'ויעש לבית חלוני שקופים אטומים', להודיעך שכולו אור, ואין צריך לאורם[5]". זה מה שמצינו שהמקדש נקרא - "אורו של עולם"[6]. באיזה גובה נקבעו החלונות? כמתואר במקדש שלמה, ההיכל היה מוקף סביב מבחוץ בשורה של תאים ובשלש קומות זו על גבי זו[7], אמנם הגובה המדויק שלהם לא נזכר במפורש, אך כתבו הפרשנים שגובה התאים הגיע לחמש עשרה אמות לערך. ממילא החלונות נקבעו בחלק העליון של חלל ההיכל. האם היו חלונות בקדש הקדשים? מצינו בדברי חז"ל שכתבו, שקדש הקדשים היה חשוך, וכלשון הירושלמי: "עד שלא ניטל הארון [בימי בית ראשון] היה [[[כהן גדול]]] נכנס ויוצא [ביום הכיפורים] לאורו של ארון"[8], משניטל הארון - היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא"[9]. ומשתמע מן האמור, שלא היו חלונות בקדש הקדשים. מאידך מצינו, שהיה בצד מערב "לול* קטן", כלומר פתח, ש"היה אחורי בית הכפורת [בכותל מערבי של היכל] גבוה שמונה אמות"[10], ממילא היה פתח במערב שהביא מעט אור לקדש הקדשים[11], וזה מה שכתבו בירושלמי "מגשש ונכנס מגשש ויוצא". חלונות בקדש הקדשים במרכז התמונה נראה שער קטן ולפניו מדרגות, שהיה קבוע בכותל המערבי של קדש הקדשים. שער זה מתואר במסכת זבחים (נה, ב) בתור "לול קטן" הפתוח לכיוון 'אחורי בית הכפורת'. באמצעות שער זה – דרך התאים במערב – נכנס מעט אור לקדש הקדשים.

הערות שוליים

  1. מלכים א ו, ד.
  2. הגר"א בפירושו למלכים שם.
  3. יחזקאל מא, טז.
  4. אברבנאל שם, וראה ר"י בראנד בספרו – כלי זכוכית בתקופת התלמוד.
  5. במדבר רבה פרשה טו. בבלי מנחות פו, ב.
  6. בבא בתרא ד, א.
  7. מלכים א' ו, ו. ומשנה מידות ד, ג-ד.
  8. כי 'ארון' משמעו גם 'אור' ומדובר באור רוחני הבוקע מן הלוחות שבארון.
  9. ירושלמי יומא ה, ד.
  10. זבחים נה, ב
  11. ראה תוספות זבחים נה, ב; 'שנים לפר בר'. עם זאת היה שם אור קלוש, בגלל המחיצות במערב, שני כתלים עבים של התאים וכן החומה המערבית של העזרה.