כוס של זהב

כוס של זהב: כוס זהב שהיו משקים באמצעותה את הבהמות שבלשכת הטלאים לפני שחיטתם. בדברי חז"ל מבואר, שהיו משקים במים את הכבש שהביאו לקרבן התמיד לפני שחיטתו, זאת, כדי שיהיה נוח להפשיט את עורו.

לדברי המשנה השתמשו למטרה זו בכוס עשויה זהב. כוס זהב או גוזמא? - נחלקו אמוראים בפירוש דברי המשנה; שמואל סובר, שאכן, כוס זו היתה עשויה זהב, כפשט הלשון במשנה, אמנם שאלה היא, מדוע להשקות בהמה בכוס של זהב,

הרי די בכוס של חרס? אולם מאחר ובמקדש נוהג העיקרון ש'אין עניות במקום עשירות'*, משום כך וכדי לחבב את מצות הקרבת התמיד, השקו בכוס של זהב, וכן כדי להראות את גדלותו וחשיבותו של בית ה'.

עם זאת מובאת דעה בגמרא, שכשאמרה המשנה "כוס של זהב" נקטה לשון גוזמא, שכן, למעשה היתה הכוס עשויה מתכת או חומר אחר, ולאו דווקא מזהב.

הרמב"ם וראשונים אחרים כותבים כדעת שמואל, שאכן הבהמה הושקתה בפועל בכוס של זהב ואין זו גוזמא.

דין השקיית הקרבנות: כאמור לעיל, מדובר במשנה על השקיית קרבן התמיד, אך כתבו האחרונים, שדין זה נוהג לאו דווקא בקרבן תמיד אלא בכל קרבן המבוקר ממומיו ונמצא בלשכת הטלאים טרם הקרבתו.

כמו כן אין השקאה זו מעכבת וקרבן שלא הושקה טרם שחיטתו – כשר! כוס של זהב להשקאת התמיד בציור נראה כהן ב'לשכת הטלאים' הבודק את כבש התמיד ממום אפשרי.

משמאלו על העמוד מונח כוס של זהב, להשקות את התמיד, משום כבוד המצווה.