כרכום

מתוך ויקימקדש

כרכום הינו אחד מאחד עשר סממני הקטורת. אחד עשר סממני הקטורת נאמרו למשה מסיני, מהם ארבעה מפורשים בתורה: נטף, שחלת, חלבנה ולבונה. שמות השבעה הנותרים אינם מפורשים בתורה, אך נלמדים מפסוקים במידות שהתורה נדרשת בהן. המשותף לכולם הוא, שכשהם נשרפים ריחם נודף. בין שבעת סמנים אלו נמנה הכרכום[1].

זיהוי הכרכום

הכרכום נזכר בשיר השירים: "נרד וכרכום, קנה וקנמון" כבשמים המפיצים ריח טוב[2]. על פי תיאור חז"ל זהו פרח בצבע אדום[3], המשמש גם לצביעת אוכלים[4]. בערבית נקרא שמו: 'זעפרן'[5]. לפיטום הקטורת לקחו כרכום במשקל ששה עשר מנה[6].

מן המדרש

'נרד וכרכום' – זה בצלאל, שמלאכת המשכן שעשה מעלה ריח טוב "'נרד וכרכום קנה וקנמון' - זה בצלאל בן אורי, שעלה להר סיני והראה אותו [הקב"ה] מעשה המשכן כאילו עשוי למעלה. ויש אומרים: המקום הראה למשה, וירד והראה לבצלאל, והסכים בצלאל לדעת האלהים. מדרש זוטא - שיר השירים ד, יד. כרכום הגינה בציור נראה הכרכום המצוי, הנקרא גם 'כרכום הגינה', המפיק צבע אדמדם, ומעלה ריח טוב בבגדים ובתבשילים.

הערות שוליים

  1. ↑ כריתות ו, ב.
  2. ↑ שיר השירים ד, יד. ועיין במצודות שם.
  3. ↑ משנה נידה יט, א. וכן בראשית רבה צח, ט. יש תיאור לכרכום כאדם שהסמיקו פניו.
  4. ↑ תוספתא מעשר שני א, יד. רמב"ם הלכות מעשר שני ז, ט.
  5. ↑ רמב"ם הלכות כלי מקדש ב, ד.
  6. ↑ כריתות ו, א. רמב"ם שם הלכה ג.