כרכום

מתוך ויקימקדש

כרכום הינו אחד מאחד עשר סממני הקטורת. אחד עשר סממני הקטורת נאמרו למשה מסיני, מהם ארבעה מפורשים בתורה: נטף, שחלת, חלבנה ולבונה. שמות השבעה הנותרים אינם מפורשים בתורה, אך נלמדים מפסוקים במידות שהתורה נדרשת בהן. המשותף לכולם הוא, שכשהם נשרפים ריחם נודף. בין שבעת סמנים אלו נמנה הכרכום[1].

זיהוי הכרכום

הכרכום נזכר בשיר השירים: "נרד וכרכום, קנה וקנמון" כבשמים המפיצים ריח טוב[2]. על פי תיאור חז"ל זהו פרח בצבע אדום[3], המשמש גם לצביעת אוכלים[4]. בערבית נקרא שמו: 'זעפרן'[5]. לפיטום הקטורת לקחו כרכום במשקל ששה עשר מנה[6].

מן המדרש

'נרד וכרכום' – זה בצלאל, שמלאכת המשכן שעשה מעלה ריח טוב "'נרד וכרכום קנה וקנמון' - זה בצלאל בן אורי, שעלה להר סיני והראה אותו [הקב"ה] מעשה המשכן כאילו עשוי למעלה. ויש אומרים: המקום הראה למשה, וירד והראה לבצלאל, והסכים בצלאל לדעת האלהים. מדרש זוטא - שיר השירים ד, יד. כרכום הגינה בציור נראה הכרכום המצוי, הנקרא גם 'כרכום הגינה', המפיק צבע אדמדם, ומעלה ריח טוב בבגדים ובתבשילים.

הערות שוליים

  1. כריתות ו, ב.
  2. שיר השירים ד, יד. ועיין במצודות שם.
  3. משנה נידה יט, א. וכן בראשית רבה צח, ט. יש תיאור לכרכום כאדם שהסמיקו פניו.
  4. תוספתא מעשר שני א, יד. רמב"ם הלכות מעשר שני ז, ט.
  5. רמב"ם הלכות כלי מקדש ב, ד.
  6. כריתות ו, א. רמב"ם שם הלכה ג.