מיתה בידי שמים

מיתה בידי שמים: מצוות בתורה שעבר עליהן אדם – וחלקן מצוות במקדש - שהעובר עליהן חייב מיתה בידי שמים.

עבירות רבות בתורה נאמר בהן, כי העושה אותן מתחייב מיתה בידי שמים. מהן מצוות רבות שהעובר עליהן במקדש – חייב, וכגון, לבישת בגדי כהונה. וכתבו הראשונים: "נצטוו הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת, ואז יעבדו במקדש... וכשיעבוד הכהן בפחות מהבגדים שהם מיוחדים בעבודה ההיא, או ביותר מהם - עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים".

מהות העונש והגדרתו

מיתה בידי שמים, היא מיתה בגיל ששים; ויש אומרים בגיל חמישים. יש המבדילים בין 'מיתה בידי שמים' לבין 'כרת', ש'מיתה בידי שמים' היא רק עונש מיתה לאותו אדם, ואילו ב'כרת', גם ימיו נכרתים וגם הולך ערירי. עוד כתבו הפרשנים, שמיתה בידי שמים מכפרת לו על מעשהו, אף אם לא עשה תשובה כראוי, ואילו בכרת, העונש נמשך גם אחר מיתתו, דהיינו, בעולם הבא. ויש סוברים, שמיתה בידי שמים אינה תלויה בזמן מסוים, אלא שהיא גורמת לאדם למות, למרות שאין לו חטאים אחרים, או שהיא גורמת לו לקיצור ימיו.

זר ששימש בעבודת כהונה בעזרה – חייב מיתה בידי שמים
זר שעבד את עבודת 'זריקת הדם' על קרן המזבח במקום כהן - חייב מיתה בידי שמים. כך גם כהן, שלא לבש בגדי כהונה, ועבד בבגדים אחרים – כנראה בציור – דינו כ'מחוסר בגדים' וחייב מיתה בידי שמים.  

העבירות

מתוך שמונה עשר איסורי לאו שהרמב"ם מונה, שמתחייבים בהם מיתה בידי שמים, אחד עשר מהם, קשורים למקדש ועבודתו:

א. כהן שנכנס לקדש הקדשים שלא לצורך עבודה.

ב. כהן שיצא מן המקדש בשעת עבודה.

ג. לוי שעבד בעבודת הכהנים.

ד. זר* ששימש במקדש.

ה. מחוסר- בגדים ששימש במקדש.

ו. כהן- טמא ששימש במקדש.

ז. שתוי יין ששימש במקדש.

ח. טבול יום ששימש במקדש.

ט. מחוסר כיפורים ששימש במקדש.

י. פרוע ראש ששימש במקדש.

יא. קרוע בגדים* ששימש במקדש.

עבירה נוספת שהרמב"ם מונה, שיש עליה מיתה בידי שמים, היא - המשמש במקדש ללא קידוש ידיים ורגליים, אלא שבפעולה זו, המשמש אינו עובר על איסור לאו, אלא רק מבטל עשה, ועל כן הוא אינו לוקה על כך.