משיחה בשמן המשחה

משיחה בשמן המשחה משמעותה משיחת מלכים וכהנים גדולים בשמן המשחה, ומשיחת המשכן וכליו לתפקידם.

מצות עשה לעשות שמן המשחה כדי שיהיה מוכן למשוח בו את הצריכים משיחה, שנאמר: "ועשית אותו שמן משחת קודש", ומושחים בו כהנים גדולים, כהן משוח מלחמה, ומלכי בית דוד. בזמן חנוכת המשכן, משחו בשמן המשחה בשבעת ימי המילואים גם את הכהנים הרגילים, ואת המשכן וכליו.

משיחת כהן גדול

כל כהן המתמנה להיות כהן גדול מושחים אותו בשמן המשחה, ואפילו הוא כהן בן כהן, שנאמר: "והכהן המשיח תחתיו מבניו". בימי בית שני לא היה שמן המשחה, שכן נגנז בימי יאשיהו, והכהנים הגדולים היו מתמנים ב'ריבוי בגדים' כלומר בלבישת בגדי כהן גדול.

המשיחה כוללת יציקה ומשיחה: המושח יוצק מהשמן על ראש הכהן, ואחר כך סך ממנו על עיניו כצורת האות היוונית "כי", שהיא דומה לאות X לטינית, שנאמר: "ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן, וימשח אתו לקדשו". משיחת הכהן הגדול מתקיימת יום יום שבעה ימים מיום כניסתו לתפקידו.

משיחת כהן משוח מלחמה

כהן משוח מלחמה מתמנה לתפקידו במשיחה בשמן המשחה, כפי ששמו מוכיח עליו, ואין מושחים אותו אלא פעם אחת.

דוד נמשח למלך ישראל
בציור נראה שמואל הנביא מושח את דוד למלך, ככתוב (שמואל א' טז, א): "ויאמר ה' אל שמואל... מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך". ברקע נראים ישי ובניו, וכן נראה המזבח ועגלת הבקר שהביא שמואל לזבוח לה' בבית לחם. השמן בו נמשח דוד הוא שמן המשחה המיוחד למשיחת מלכי בית דוד.

משיחת מלכי בית דוד

הלכה היא, שאין מושחים בשמן המשחה אלא את מלכי בית דוד. אין מושחים מלך בן מלך. אולם אם היתה מחלוקת בעניין המלכת המלך – מושחים גם מלך בן מלך, זאת, כדי לסלק את המחלוקת ולהודיע שזה המלך הנבחר. מסיבה זו משחו את שלמה בשמן המשחה מפני מחלוקת אדוניה. אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, כסימן טוב שתימשך מלכותם כמעיין, שנאמר בשלמה: "והורדתם אותו אל גיחון". אין מושחים מלך שלא מבית דוד בשמן המשחה, שנאמר: "'קום משחהו כי זה הוא!' - זה טעון משיחה, ואין אחר טעון משיחה". מלכי בית דוד מושחים אותם 'כמין נזר', ונאמרו בעניין זה דעות שונות; יש מפרשים - משיחה סביב הראש, ויש מפרשים - על המצח – "כעין כתר על מצחו". עוד יש שפירשו "בין ריסי העיניים כמין נזר", כלומר: "שמתחיל למשוח באצבעו בין ריסי עיניו ומושך אצבעו על הראש והולך עד שמגיע לעורף ככף יוני כזה - כצורת חי"ת גדולה". עוד מצינו בראשונים: "משיחת המלכים - ליצוק מן השמן תחילה על ראש המלך, ואחר כך היה מושח ממנו כצורת נזר בין ריסי עיניו, ואחר כך הנשאר בקרן היה יוצק על ראשו. כי מלוא הקרן [שמן] היה שעור המשיחה עם היציקה".

שאול והמלך דוד – באיזה שמן נמשחו?

בהלכות כלי המקדש א, ז; כותב הרמב"ם בעניין שמן המשחה: "אין מושחין ממנו לדורות אלא... מלכי בית דוד בלבד". וכן כתב (כלי המקדש א, יא): "זה שמשח אלישע ליהוא לא בשמן המשחה משחו אלא בשמן אפרסמון, ודבר זה מסורת ביד החכמים". עוד כתב (מלכים א, י): "אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון... ואין מושחין אלא זרע דוד". בעקבות הרמב"ם מפרש רד"ק בעניין משיחת דוד (שמואל א' טז, א): "'מלא קרנך שמן'... הקרן הזה מזומן למשוח בו מלכי בית דוד... והיה באהל מועד עם כלי שמן המשחה. וכן אמר כשנמשח שלמה... ולפיכך אמר [ה'] לשמואל [כשנשלח למשוח את דוד]: 'מלא קרנך שמן'". לעומת זאת בעניין משיחת שאול פירש רד"ק בשמואל א' י; "'פך השמן' - לא היה זה שמן המשחה, כי לא היו מושחים ממנו אלא מלכי בית דוד, אבל שמן אפרסמון היה", ופירוש זה מתחייב כנ"ל. לעומת האמור כותב הרמב"ם במפורש בהלכות מלכים א, ז: "כשמעמידין המלך [גם מלכי ישראל] מושחין אותו בשמן המשחה, שנאמר [במשיחת שאול]: 'ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו'", ואם כן, לא נמשח שאול בשמן אפרסמון אלא בשמן המשחה.

הרמב"ם מביא את משיחת שאול כדוגמא ומקור לחובה למשוח בשמן המשחה את כל מלכי ישראל לדורותיהם. והיא תימה גדולה, שכן הרמב"ם סותר את דבריו דלעיל. אמנם ניתן להביא כמקור לכך את פרקי דרבי אליעזר יז; שם נאמר: "שאול נמשח בשמן המשחה", אך הסתירה ברמב"ם בעינה! ויש לומר, שהמצוה למשוח את מלכי בית דוד בשמן המשחה ולא את מלכי ישראל, התחדשה רק לאחר בחירת דוד כמשיח ה' לדורות. כך נראה מלשון הרמב"ם (מלכים א, ז) בדברו על משיחת המלכים: "כיון שנמשח דוד - זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר: 'כסאך יהיה נכון עד עולם'... הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך... 'וחסדי לא אפיר מעמו'". לאור האמור, מצות המשיחה בשמן המשחה לכל מלכי ישראל, אכן, נתקיימה בשאול ובדוד. אך משנבחר דוד וזרעו, אין המצוה מתקיימת אלא בהם, ועדיין הדבר צריך עיון, שיש כאן שינוי במצוה (ועיין תוספות כריתות ה, ב).

שמואל מושח את שאול למלך
בציור נראה שמואל כשהוא מושח את שאול למלך. שאול נראה כשהוא גבוה משכמו ומעלה, ככתוב: (שמואל א' י, א): "ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו, וישקהו ויאמר הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד". ראה בגוף הערך דיון בשאלה, באיזה שמן נמשח שאול.

משיחת כלי המשכן

כל כלי המשכן שעשה משה נמשחו בשמן המשחה, ובכך נתקדשו לעבודתם, שנאמר: "וימשחם ויקדש אותם", אבל לדורות אינם מתקדשים במשיחה, אלא כיון שמשתמשים בהם במקדש למלאכתם – הם מתקדשים. משיחתם היא כמין אות "כי" יוונית.

מעולם המחשבה

המשיחה בשמן המשחה - טעם המצוה

"ראוי עתה לבאר בעניין שמן המשחה... בידיעת הצורך שיש במשיחה לכלי המקדש, לכהנים ולמלכים. ואומר אני: כי האיש אשר יבחר ה' בו להבדילו ולייחדו משאר האנשים, היה ראוי שיעשה פועל בו, שייוחד ויובדל מאחרים, והוא יהיה המורה על היותו נבחר מאת האלהים, כאילו אותה משיחה היתה אות וסימן על הבדלתו לגבוה. ולכן היה נמשח הכהן הגדול, להודיע שהוא נבחר למעלה ההיא יותר משאר אחיו הכהנים. והיה נמשח המלך, להיות בחירתו על פי ה'... ועל ידי אותה משיחה תדבק בו ההשגחה העליונה. וכן אמרו במשנה, שהכהן הגדול הנשאל באורים והתומים היתה שכינה שורה עליו.

וכן הדבר מבואר בענין המלכים, כי הנה שאול, מיד שנמשח -צלחה עליו רוח ה' והתנבא, ונהפך לאיש אחר. והיה זה לסיבת המשיחה. ובדוד נאמר: 'וימשח אותו בקרב אחיו - ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה'... ודע! כי השמן מבין שאר המשקים הוא המורה יותר על הכבוד והמעלה, כמשל יותם: 'הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך ויאמרו לזית: מולכה עלינו!'... ולכך השמן עולה למעלה על כל המשקים... ולהיות כלי המקדש והכהנים נבחרים מבין שאר העם, והמלכים נבחרים מקרב ישראל ומיוחדים בכבוד ומעלה, היה אות בחירתם וייחודם [לתפקידם] בשמן [זית] המורה עליו". (אברבנאל שמות ל).