נסכים

נסכים עניינם יין המובא יחד עם הקרבנות ומנסכים אותו לתוך ספל הקבוע במזבח.

בפסוקי התורה אנו מוצאים שיש קרבנות שחובה להביא עם הקרבנות את "מנחתם ונסכיהם". כן נאמר: "והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סולת עשרון בלול ברביעית ההין שמן. ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד".

הכינוי 'נסכים' מתייחס בדרך כלל ליין, ואילו המנחה הנזכרת בפסוק זה, היא 'מנחת נסכים'. בדברי חז"ל מצינו שגם הסולת והשמן של מנחת הנסכים, נקראים פעמים רבות בקיצור 'נסכים'.

קרבנות הטעונים נסכים

הקרבנות הטעונים נסכים הם עולת הבהמה והשלמים, בין אם הם קרבן ציבור או קרבן יחיד ובכללם חטאת ואשם המצורע שחייבים בנסכים, עולת ראייה ושלמי חגיגה שנאמר 'במועדיכם'.

ניסוך היין על המצבה בבית אל. בציור נראה יעקב אבינו, כשהוא מנסך יין לפני ה', על פני המצבה שהקים יעקב בבית אל עם שובו מחרן, זאת כהודיה לה' על חסדיו עמו.

מהלכות הנסכים

שיעור הנסכים שונה מקרבן לקרבן ככתוב בתורה, ואין מוסיפים על שיעורי הנסכים ואין גורעין מהם.

הסולת והשמן לא מעכבים את היין, ולא היין מעכב את הסולת והשמן, כמו כן הנסכים אינם מעכבים את הזבח. כמו כן הלכה היא, שמביאים נסכים מן החולין.

לביאור הדינים ולהרחבה, עיינו בערכים: 'מנחת נסכים' ו'יין נסכים'.

מעולם המדרש

יעקב אבינו - ראשון המנסכים יין לפני ה'

המושג 'נסך' נזכר לראשונה בבראשית, ככתוב: "ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר איתו... ויסך עליה נסך, ויצוק עליה שמן. ויקרא יעקב את שם המקום... בית אל"(בראשית לה, יד).

חכמינו ז"ל מעלים על נס את הבאת הנסכים על ידי יעקב, שכן, באמצעות ניסוך היין (רד"ק) הודה יעקב לה' על חסדיו עמו עד בואו לאחר עשרים ושתים שנה לבית אל, ועל הישועה שזכה לה במאבק בדרך עם עשו וכן עם אנשי שכם.

זה לשון המדרש: "כל אותן השנים שעשה יעקב אבינו בבית אל, לא מנע מלנסך נסכים. אמר רבי חנן: כל מי שהוא יודע לחשב כמה ניסוכין ניסך אבינו יעקב בבית אל - יודע לחשב את מי טבריא" (ילקוט שמעוני תורה וישלח רמז קלג).