עולת בהמה

עולת בהמה היא בהמה מן הבקר או מן הצאן – העולה כליל על גבי המזבח.

נאמר בתורה: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם". עולת בהמה, בדומה לעולת העוף, נחשבת כקדשי קדשים, שחמורה קדושתה מרגע ההקדשה ועד שעת שריפתה.

מצות עשה לעשות העולה כמשפטה הכתוב בתורה, והמצוות הכלולות במעשה העולה הם: שחיטה, זריקת דמה, הפשטת העור וניתוח האיברים והקטרתם על המזבח.

סוג הבהמה וגילה

עולת הבהמה, באה מן הבקר, מן העזים ומן הכבשים, וכן מן הזכרים בלבד. אם העולה היא קרבן ציבור, מצוה מן המובחר להביא בהמה בת שלשים יום ומעלה, ובדיעבד כשרה מיום שמיני. אם היא קרבן יחיד, נדר או נדבה, כשרה לכתחילה מיום שמיני והלאה, ויש אומרים שגם בקרבן יחיד יש להמתין עד יום השלושים.

ההכנות להקרבה

הבהמה מובאת לעזרה לאחר שנבדקה ונמצאה תמימה ללא מום. בעל הקרבן מקדיש את הבהמה לשם עולה, ומוליכה לצפון המזבח אל מקום השחיטה של קדשי קדשים. אם הביא קרבן יחיד, הבעלים סומכים את ידיהם על ראש הקרבן לפני השחיטה, ומתוודה על עוון ביטול עשה ולא תעשה הניתק לעשה. אשה המביאה קרבן עולה, פטורה מן הסמיכה.

הבהמות הראויות לקרבן עולה בציור נראות הבהמות הראויות להקרבת עולה: פרים, אילים וכבשים. השעיר [בציור מימן] מובא לחטאת בלבד.

שחיטה, קבלה, וזריקת הדם

מיד לאחר הסמיכה שוחטים את הקרבן, ומקבל הכהן את דמו. את הדם מוליכים למזבח החיצון, והכהן זורק אותו שתי זריקות על שתי זוויות המזבח באלכסון, זאת, על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית. הזריקה נעשית על חצי המזבח התחתון, והכהן מכוון בזריקתו שייזרק הדם אילך ואילך על שני קירות המזבח. את שיירי דם העולה שופכים על היסוד הדרומי.

סדר הקרבת העולה

לאחר זריקת הדם מפשיטים את עור העולה, ונותנים אותו לכהנים שבאותו משמר, ומתנה זו היא אחת ממתנות הכהונה. לאחר מכן מנתחים את אברי הקרבן, ונוטלים את המעיים והכרס לשטיפה במים.

חלקי העולה נמסרים לכהני המשמרת, ואלו מוליכים אותם אל כבש המזבח, ומולחים אותם שם. מן הכבש מעלים את האיברים לראש המזבח ומקטירים אותם על האש.

מן המדרש

עולה מביאים – מן הצאן והבקר. חטאת – מן השעיר. "'פר אחד בן בקר... לעולה' - אלו הזבחים הקריבו [הנשיאים] כנגד התשובה שהיו עוסקים בה בעת שנמכר יוסף. והתשובה משולה כנגד כל זבחי חוטא, שכן כתיב (תהלים נא): 'זבחי אלהים רוח נשברה'. וכשם שחוטא מביא על חטאו עולה... לכך הביאו בכאן [בחנוכת המזבח] כנגדו עולה... ולפי שהעולה חביבה מן החטאת לכך הקריבו [הנשיאים] מכל המינין עולה [פר, איל וכבש] חוץ מן השעיר [שהוקרב לחטאת] שלא מצינו שעיר לעולה בכל התורה" (במדבר רבה נשא יג).