אם ראית משהו שכדאי לתקן/לשפר באתר, מוזמן לכתוב לנו פה

עגל

מתוך ויקימקדש
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עגל - בן שנה בתמונה נראה עגל צעיר שטרם מלאה לו שנה, וניתן להביא אותו כקרבן נדבה.

עגל: 'עגל' הוא פר צעיר עד גיל שנה. עגל הוא פר בן שנתו[1], כדברי חז"ל: "כל מקום שנאמר 'עגל' בתורה סתם - בן שנה, שנאמר: "ועגל וכבש בני שנה", 'בן בקר' - בן שתי שנים"[2].

קרבן מן העגל – בנדבה

בכל הקרבנות בתורה, שנאמר לישראל להביא 'פר', הכוונה לפר בן שנתיים, שכן, לא מצינו קרבן שנצטוו ישראל להקריב דווקא עגל[3]. ברם בעולת נדבה ושלמי נדבה, שמביא האדם למקדש, שנאמר בהם 'בקר' סתם[4], ולא נאמר 'פר' – אפשר להקריב גם עגל, וכדברי הראשונים: "השלמים באים... מן הבקר מזכרים ומנקבות, מן הגדולים ומן הקטנים... הקטנים הם מבן שמונת ימים עד שנה תמימה מיום ליום... והגדולים בבקר עד שלש שנים שלימות מיום ליום"[5].

דיניו

נסכי העגל כנסכי הפר[6], משום ששור בן יומו נקרא שור[7], שנאמר: "שור או כשב או עז כי יולד"[8]. הנודר להביא שור והביא עגל – לא יצא, הנודר להביא עגל והביא שור – יצא[9].

הקרבת עגל בחנוכת המשכן

ביום השמיני משמונת ימי המילואים נצטוו ישראל להקריב שני עגלים: אהרן נצטווה להקריב עגל לחטאת, וישראל נצטוו להביא עגל לעולה[10]. ואמרו חז"ל, שהעגל של ישראל בא לכפר על מעשה העגל, ואילו העגל של אהרן בא למנוע קטרוג על אהרן בביאתו למשכן[11].

מן המדרש

עגל בחנוכת המשכן - לחיזוק הכהונה "'ויאמר אל אהרן: קח לך עגל בן שנה' (ויקרא ט, ב): "למה לא נאמר לו 'פר' אלא עגל? - אמר לו: שעל ידי העגל (שעשו ישראל) נתפקפקה (התערערה) הכהונה בידך, ועל ידי העגל (שתביא במשכן) היא מתבססת (ומתחזקת) בידך. ולא עוד, אלא שלא יהו ישראל אומרים: יש להם עוונות ממעשה העגל, לפיכך אמר: הם יקריבו עגל, שנאמר: 'ואל בני ישראל תדבר לאמור קחו שעיר עזים... ועגל' כדי שידעו שנתכפר להם על מעשה העגל" (תנחומא שמיני סימן ו).

הערות שוליים

  1. תוספתא פרה א, ג. ראש השנה י, א. רמב"ם מעשה הקרבנות א, יד.
  2. ספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשה ב.
  3. חוץ מחנוכת המשכן, ראה להלן.
  4. ויקרא א, א - ט. שם ג, א - ה.
  5. ראה רמב"ם מעשה הקרבנות א, ח; (בעולה) ושם הלכה יא (בשלמים). עגל אינו קרב לעולם חטאת, ומה שנאמר ברמב"ם שם הלכה ט: "החטאת באה מחמשת המינים האלו... מן הגדולים ומן הקטנים", ראה כס"מ שם שהכוונה לשעירת עזים שהיא קטנה.
  6. ספרי במדבר, פרשת שלח, פסקה קז. מנחות צא, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות ב, ד.
  7. בבא קמא סה, ב.
  8. ויקרא כב, כז.
  9. רמב"ם מעשה הקרבנות טז, א, על פי מנחות קז, ב, כתנא קמא, ושלא כרבי.
  10. ויקרא ט, ב - ג.
  11. תו"כ שמיני, פרשה א, ג; אף על פי שכבר נתכפר לאהרן על חלקו במעשה העגל. וראה עוד על כפרת עגלי המילואים בתנחומא שמיני, סימן ד; ובתנחומא בובר סימן ו.