בנין המקדש - מצות עשה

בניין המקדש - מצות עשה: מצוה מן התורה לבנות מקדש לה' בירושלים. אם חרב המקדש - מצוה לבנותו בכל דור ודור.

מצות עשה לבנות מקדש לה', שנאמר: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'. מצוה זו ראשיתה בהקמת המשכן במדבר, המשכה במשכן שהוקם לאחר מכן כשעברו ישראל את הירדן, כגון, בגלגל ובשילה. המצוה התקיימה בהקמת הבית הראשון בירושלים, כן התקיימה לאחר חורבן בית ראשון בהקמת הבית השני. כשאר המצוות, כך מצוה זו תקיפה בכל הדורות, גם כשחרב הבית מצוה מן התורה לשוב ולבנותו כבעבר. כמה מטרות ויעדים מנו הראשונים במצוה זו:

א. תפקיד עיקרי של המקדש הוא העבודה על גבי המזבח ובהיכל.

ב. המקדש הוא מקום העלייה לרגל שלוש פעמים בשנה.

ג. המקדש משמש כתחליף להר סיני, בהשראת השכינה וקבלת הנבואה. כן מצינו, שכהן גדול נשאל באורים ותומים בעומדו מול פני השכינה בקדש הקדשים.

ד. המקדש הוא מקום התכנסות הסנהדרין בלשכת הגזית, ומשם יוצאת הוראה לכל ישראל.

ה. המקדש הוא מקום תפילה ליחיד ולציבור, ואף לנכרי, בין בעת צרה, ובין בעת שמחה.

ו. המקדש - מרכז לעבודת ה' לאומות העולם בקרבנות ותפילה.

מצות בניין הבית ועשיית הכלים לדורות

מצות בנין בית המקדש היא מצוה נצחית, כדברי חז"ל: 'כל מקום שנאמר: 'לי', הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים... במקדש הוא אומר: ועשו לי מקדש! במזבח הוא אומר: מזבח אדמה תעשה לי!' מוני המצוות מונים מצוה זו כאחת מתרי"ג מצוות הנוהגות לדורות. מצינו במצוה זו דגש מיוחד בדברי חז"ל והפרשנים על היותה מצוה לדורות. יסודות המצוה נלמדו מן המשכן, וכאשר באים להרחיב את חומת ירושלים וכן את תחום העזרות שבמקדש, הדבר מחייב החלטה משותפת של המלך וההנהגה הרוחנית, כגון, הכהן הגדול והנביא – כפי שנהג הדבר בימי משה במשכן. כן למדו הפרשנים מ'וכן תעשו', שיש להקפיד על עשיית כלי המקדש במהלך הדורות, שייעשו במתכונת הכלים שעשה משה במשכן. כך גם עשיית הארון במתכונתו ונשיאתו בכתף כבמשכן – מצוה לדורות. יש מן הפרשנים הסבורים, שאין חיוב לעשות את כלי המקדש לדורות במדויק כפי שהיו במשכן. אולם בפוסקים מובא, שכאשר באים לשכלל את המקדש וכליו ממה שהיו במשכן, יש להקפיד על מידותיהם כבעבר, ולהגדילם באופן יחסי.

מצות הבניין

האם נוהגת כשרוב ישראל על אדמתן? יש מהראשונים שכתב, ש'מצוה זו נוהגת בזמן שרוב ישראל על אדמתם', ונראה מדבריו, שאם אין רוב ישראל בארץ ישראל הדבר מעכב במצוה. מצינו תנאי כעין זה במצות שמיטה ויובל, שם נאמר: 'לכל יושביה - בזמן שכל יושביה עליה - כשכולן יושבין כתקנן', אולם לא מצינו הגדרה כזו בפסוקים ובדברי חז"ל כתנאי מעכב בהקשר לבנין המקדש. יתירה מזו! עובדה מוכחת היא, שבית שני הוקם על ידי מועטים מישראל שהגיעו ארצה, שכן, בוני הבית השני מנו כארבעים ושנים אלף איש, והם שהתחילו את העבודה, ואילו שאר עולי הגולה עלו ארצה בהדרגה, אך מרביתם, ככל הנראה, נשארו בחוץ לארץ אף לאחר בנין הבית .

הקמת המקדש

האם הדבר מחייב מינוי מלך תחילה?

מצינו בדברי חז"ל, שיש סדר של מצוות בעת כניסת ישראל ארצה, וכלשון חז"ל: 'שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ: למנות להם מלך, לבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרע עמלק'. חז"ל למדו מן הפסוקים, שמינוי מלך קודם להקמת המקדש, ולכאורה, סדר זה נוהג לדורות, וממילא אין לבנות מקדש מבלי שהומלך מלך בישראל תחילה. אולם הלכה זו לא נאמרה בקשר לעבודת הקרבנות, המתקיימת כחובה באופן תמידי ובלא קשר למחיית עמלק ומינוי מלך בישראל. ואכן, הקרבנות הובאו בימי יהושע בגלגל ובשילה וביתר המשכנים בלא הפסקה, ואילו הסדר הנ"ל: מלך, עמלק ומקדש, לא נאמר אלא לצורך פרט משלים בעניני המקדש, דהיינו, קביעת המקדש במקומו בהר המוריה ובניינו במקומו הקבוע בירושלים. אכן, מצינו דעה, שסדר זה: מלך, עמלק, מקדש, נאמר כסדר מחייב לזמן בנין מקדש הקבע בירושלים, אך זאת בתום ארבע עשרה שנה, כלומר בתום תקופת 'ירושה וישיבה' בעת כניסת ישראל ארצה בימי יהושע. לשיטה זו אין מדובר בדין מיוחד במקדש אלא בשלב הלכתי כללי, שנקבע בתורה לתחולת מצוות רבות המתקיימות בארץ ישראל, כגון: תרומות ומעשרות, שמיטין ויובלות, חדש, ביכורים, וכד', וכך אף לענין בנין המקדש בירושלים. לא כן במהלך הדורות, שלאחר שנבנה המקדש, אם חרב, אין חוזרים לסדר האמור כבתחילה, אלא אם חרב כותל מקימים אותו, זאת, כחלק מ'בדק הבית'. ממילא, אין סדר שלושת המצוות הנ"ל מחייב. אכן, מצינו בימי בית שני, שעולי בבל לא הזדקקו למלך, ובמהלך השנים הראשונות לעלייתם לא העמידו מלך מבית דוד לצורך בנין הבית, ומיד עם בואם של ישראל ארצה ניגשו לבניינו והחלו בהקרבת הקרבנות. אמנם יש הסוברים שסדר זה מעכב ולא רק בבית ראשון. ויש שכתבו שהמצווה מוטלת על המלך או על ציבור שיש לו מלך דווקא ויש אומרים שהעמדת מלך היא רק לצורך קידוש העזרות.

האם הבית השלישי לא יבנה אלא על ידי משיח?

כתב הרמב"ם: 'המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות - ככל מצותה האמורה בתורה'. יש המבינים מדבריו, שכוונתו לומר, שמצות בנין המקדש מוטלת על מלך המשיח בלבד. להלן שש הערות להבנה זו ברמב"ם:

האחת: 'פרקי משיח' בהם דן הרמב"ם בביאת המשיח, אינם עוסקים בהלכה, אלא עניינם דברים שבאגדה, ו'אמונות טובות לעייפי הגלות', ולפיכך אין להסיק מדבריו שם מסקנה מחייבת להלכה.

השניה: בהלכות בית הבחירה הניח הרמב"ם את יסודות מצות בנין המקדש, ושם קבע שמצוה זו נוהגת בכל הדורות, ולא הביא הלכה, שבית שלישי ייבנה על ידי משיח בלבד.

השלישית: הרמב"ם קובע עיקרון כללי בתורה, כי 'אין שום מצוה בתורה התלויה בביאת המשיח', וממילא נשארת החובה על כל אחד מישראל לעסוק בכל תרי"ג מצוות התורה ולקיימן, ולא להמתין לביאת המשיח, ומצות בנין המקדש בכלל זה.

הרביעית: 'פרקי משיח' נועדו להגדיר ולאבחן: מיהו 'משיח ודאי' ומיהו משיח שקר. משיח אמת מקיים את התורה שבכתב ושבעל פה, וכופה על ישראל לקיים את מצוותיה, ואם לאו אינו משיח, ואם שינה או הוסיף על התורה הרי זה משיח שקר. ממילא, לכשיבוא משיח, עיקר תפקידו ליישם את כל מצוות התורה, וביניהן מצות בנין המקדש וחידוש עבודת הקרבנות. במידה שלא עשה זאת - אינו משיח. נמצא, שלא בא הרמב"ם בהלכה זו לומר, שמצות בנין המקדש מוטלת בלעדית על המשיח, אלא מטרת דבריו לומר, שמי שיחזיר את החוקים והמשפטים למקומם, ואת מצות שמיטין ויובלות, ויבנה מקדש, הרי חידוש מצוות אלו, עדות היא, כי האיש ראוי לשם 'משיח', ועל שכמותו ניתן לומר כי הוא 'משיח ודאי'.

החמישית: ביאת המשיח היא מיסודות האמונה, ויסודה בתורה, כמובא ברמב"ם שביאת המשיח נאמרה בפסוקי ברכות בלעם. כן נאמר בתורה: 'ושב ה' אלקיך את שבותך'. אף שם מדובר, שהמשיח הוא שישיב את ישראל לארצם, ויתקיים בהם: 'והיטיבך והרבך מאבותיך'. ממילא, היה ראוי שבוני הבית השני, אשר האמינו בביאת המשיח - ככתוב בתורה, ימתינו לביאתו, והוא אשר יורה להם ויתיר להם לבנות מקדש. למעשה מתברר, כי עולי גולה למרות דלותם ושיעבודם למלכות פרס, לא המתינו לביאתו, אלא עם כל הקשיים מבית ומבחוץ קמו ובנו את הבית השני.

השישית: מימרא מפורסמת בירושלמי, שלבנין בית שלישי אין צורך במלך, או במשיח, ובלשון חז"ל: 'זאת אומרת, שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד'. נמצא, כנ"ל, שבנין המקדש אינו תלוי במשיח. וראה ערך 'מלך ומקדש'.

בנין הבית והמזבח: האם הדבר תלוי בהוראת נביא?

עדות הנביאים על מקום המזבח
איתור מקום המזבח נעשה לאור מימצאים ועדויות. כך עשו עולי בבל שנעזרו בעדות הנביאים שעלו עמהם לירושלים (בציור אחד מן הנביאים מעיד על המזבח שמקומו מול פתח האולם). עדות זו ניתנה על פי מה שראה הנביא בצעירותו בטרם יצאו ישראל לגלות.

אחת השאלות שנדונו באחרונים, היא: האם נדרש מבחינת ההלכה, שיעמוד נביא אשר יורה לציבור לגשת לבנין הבית? אמנם הכל מסכימים להנחה הבסיסית, שאין מקום להוראת נביא בדבר ה', לפתור בעיה הלכתית בספק כל שהוא באחת ממצוות התורה. ברור לכל, כי מיום חתימת התורה על ידי משה, כל הלכה צריכה להיחתך בידי חכמי הדורות. עם זאת, יש הרוצים לומר, שענין בנין המקדש יוצא מכלל זה, ובמצוה זו יש מקום לנביא לחדש הוראות בנבואה. אולם הרמב"ם קובע נחרצות, כי הלכה זו היא מיסודות התורה: 'דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים... ונאמר: לא בשמים היא! הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה!'. כן כתב: 'משה רבינו רבן של כל הנביאים... הוא אמר לנו, שלא נשארה מצוה בשמים לתת... שנאמר: לא בשמים היא!' למרות האמור, מצינו בדברי האחרונים ראיות המוכיחות, לכאורה, כי צריך אישור של נביא לבנין הבית.

האחת: כך עולה מדברי הספרי, האומר: 'כי אם אל המקום אשר יבחר ה'... דרוש על פי נביא! יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר: לשכנו תדרשו ובאת שמה: דרוש ומצא [את המקום הנבחר] ואחר כך יאמר לך נביא: [את דבר ה']... מנין שלא עשה [דוד] אלא על פי נביא? שנאמר: ויבוא גד אל דוד... ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי!' נמצא, שבנין הבית והמזבח תלוי בהוראת נביא. אולם ממקור זה אין ראיה, שכן, לא נאמרה הלכה זו אלא באשר לפרט משלים במקדש, כלומר, לבחירת השטח בו ייבנה המקדש בהר המוריה בימי דוד ושלמה. לענין זה, כלומר, קביעתו הסופית של המקום, אכן, קבעה התורה את הצורך בנביא. גם בענין זה חייבה התורה שהדבר ייעשה בדרך הטבע דווקא, כלומר, תחילה חובה למצוא את המקום בדרך ההלכה, רק לאחר בחירת המקום בידי אדם באה הסכמה שמימית המאשרת את בנין הבית במקום שנבחר. לא כן באשר לבנין בית שני ושלישי, שם מדובר בהקמת הכתלים שנפלו, והקמת המזבח מחורבנו, בענין זה המצוה נצחית ככל מצוות התורה, כגון סוכה שנפלה, וציצית שנקרעה, ובענין זה אין מקום להתערבות נביא.

הקרבת קרבנות בהעדר בית
בראשית ימי הבית השני החלו בהקרבת קרבנות בתוך חורבות בית ראשון ובטרם נבנה ההיכל. עם בנין המזבח החלו הכהנים בעבודת הקרבת התמיד (בציור במרכז). כן המשיכו בעבודות שבהיכל למרות שטרם נבנה (ראה בציור מימין כהן נכנס להיכל דרך הפתח ההרוס).

השניה: מקור נוסף שהביאו האחרונים בענין הצורך בנבואה, הוא מה שמובא בענין הקמת המזבח בימי בית שני: 'שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח וכו. ומובא בגמרא שם, שבוני הבית השני ראו חזיונות נבואיים במקום המזבח וכך איתרו את מקומו. שלוש תשובות בדבר:

א. הגמרא אינה מדברת על נבואת שלשת הנביאם בדבר ה', אלא על עדות בשר ודם של כל אחד מהם אודות מקום המזבח, מידותיו וכו', זאת, כמקובל בהלכה לקבל עדות הלכתית בבית דין.

ב. אם, אכן, בנין הבית מחייב הופעת נביא והוראתו, היה צריך להיות דיון בגמרא אודות ההיתר לגשת לבנין המקדש כולו על פי נביא. לא כן הדבר בגמרא, והשאלה שם מתמקדת בפרט אחד, והוא איתור מקום המזבח. מדברי הגמרא שם עולה, שההיתר לבנין הבית מחורבותיו ואיתור מקום ההיכל אלו נקבעו בדרך הטבע, ולא נדונו כלל על ידי נביאים. הדבר מלמד, שעצם בנין הבית אינו תלוי בנביאים. לאור האמור, לא נדרשת עדות נביא באשר למקום המזבח, אלא נעזרו בעדות מפי חכם ונביא לזיהוי המקום, ובענין זה הוא שהעידו חגי זכריה ומלאכי בעדות פה. כל אחד מהם העיד על ההלכה המסורה בידו, ככל תלמיד חכם המעיד בפני הכנסת הגדולה.

ג. באשר למראות הנבואיים הנזכרים בגמרא, אשר יש המסבירים כאילו נגלו לעולי בבל במקום המזבח ונראו על ידי הנביאים בימי בית שני, מדובר, ככל הנראה, בגירסא מוטעית.

הנסיונות לבנין הבית – והפתרונות ההלכתיים הנובעים מהם לבנין הבית השלישי

הנביא והמקדש
בית המקדש נבנה גם בהעדר נביא בישראל. תפקיד הנביאים בראשית ימי הבית השני היה, לזרז את ישראל ולהוכיח את העם על התרשלותם. וכגון חגי (בציור במרכז) המוכיח את ישראל מדוע הם בונים את בתיהם ואילו בית ה' נשאר בחורבנו.

מצינו בדברי חז"ל והראשונים תיאורים אודות נסיונות שנעשו להקמת המקדש במהלך אלפיים שנות הגלות. יש בעובדות אלו גם פתרונות הלכתיים לשאלות הנ"ל, ולשאלות אחרות הקשורות לבנין הבית השלישי. להלן שלושה מן הנסיונות:

נסיון ראשון

מובא במדרש: 'בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה [אדריאנוס קיסר] שייבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליאנוס [מעשירי היהודים] טרפיזין [שולחנות וגזברים] מעכו עד אנטוכיא, והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם לבנין הבית'. הלכו הכותים יושבי השומרון ואמרו: ידע המלך, מרדו בך היהודים, וכשיבנו את המקדש, יפסיקו לשלם מיסים למלכות. אמר להם: והרי כבר גזרתי! אמרו לו: שלח ואמור להם: או שישנו את מקום הבית מעט, או שיוסיפו על שטחו חמש אמות, או שיגרעו משטחו חמש אמות, ומאליהן יחזרו בהם. היה כל העם כנוס בבקעת בית רימון, וכיון שהגיע כתב המלך התחילו בוכים. בקשו למרוד במלך... עמד רבי יהושע ודרש בפניהם, ואמר: דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום, וחזרו ופנו איש למקומו'.

מעובדה זו עולות מסקנות הלכתיות באשר לבנין המקדש בזמן הזה:

1. באשר לצורת המקדש: האם יהיה כמקדש יחזקאל, או כצורת הבית השני? מן העובדה המתוארת, שלא רצו לשנות את מקומו אף לא באמות אחדות ואת מידתו, הווה אומר, שיש להקימו כבית שני, במקומו ובצורתו המתוארת לפרטיה במסכת מידות וכפי שתיארו התנאים שראו את הבית מקרוב.
2. העובדה שרבי יהושע – חבר הסנהדרין בכרם ביבנה - מצטרף לבונים המתאספים בבקעת בית רימון, הרי זה 'מעשה רב'! נוכחותו שם מלמדת, כי לבנין הבית אין צורך, לא ב'רוב ישראל', לא בנביא, לא במלך, ולא במשיח. כמו כן, אין להמתין למקדש משמים, אלא משבאה שעת הכושר, יש לקום מיד ולבנותו.
3. רבי יהושע קובע במשנה הלכות המאפשרות להקים מקדש בשעת הדחק, כמובא בסוף עדויות: א. מקריבין אף על פי שאין בית. ב. למרות החורבן והגלות כל הכהנים בחזקת מיוחסים. לדעתו אין להרחיק או לקרב כהן שיחוסו מסופק אלא במקרים מיוחדים. ג. כן נקבע להלכה, שניתן לקיים את העבודות שבהיכל למרות שטרם נבנה.

ניסיון שני

מרד בר כוכבא. לפי המובא בדברי חז"ל והרמב"ם, מרד בר כוכבא פרץ מתוך כוונה לבנות מקדש, אלא 'שנהרג בעוונות'. אף ניסיון זה מלמד, שלבנין הבית אין צורך בנביא ובמלך, כמו כן אין להמתין למקדש משמים, אלא ישראל צריכים לפתח יוזמות ולהביא לבנין הבית וחידוש העבודה.

נסיון שלישי

בזמן ר' אישתורי הפרחי, נדונה שאלת חידוש הקרבנות. לפי המתואר בספרו 'כפתור ופרח' תיכנן ר' יחיאל מפריז, מבעלי התוספות, לעלות מעכו לירושלים ולחדש את עבודת הקרבנות. הניסיון לא עלה יפה בגלל התנאים בארץ בעת מסעי הצלב. על כל פנים, לא עלתה בדיון שאלת הצורך במלך, נביא וכיוצא בכך, כי אם שאלות מעשיות אחרות שניתן למצוא להם פתרון באותם ימים.

בנין בית המקדש בזמן הזה – והשאלות הנלוות

בכתבי מחברים שונים נדונה שאלת בנין המקדש וחידוש העבודה, ויש שהעלו ספיקות בהלכה מכיוונים שונים. אין מטרת הערך שלפנינו לעסוק בפרטי הדברים, שכן, רבות מן השאלות מקורן בהשקפת עולם. במהלך הגלות הארוכה נשתרשו דעות שונות, ונוצרה השקפה המקיפה רבים מן המחברים, הדוחה את בנין המקדש והשאלות הכרוכות בהקמתו לאחרית הימים, לביאת משיח, לירידת מקדש משמים וכיוצא בכך.

נקודת המוצא, שהיא קו מנחה בספר שלפנינו 'מגילת בית המקדש' היא זו של חכמינו ז"ל כמשתקף בערך זה. כגון, מה שאמרו חכמים בירושלמי, ש'בנין המקדש קודם למלכות בית דוד'. כך היא גם דעתם של תנאים וחברי הסנהדרין, כמו רבי יהושע ורבי עקיבא, אשר פעלו בדרכים שונות לבנין המקדש בימיהם.

ברוח זו נכתבו הדברים ברמב"ם ובדברי בעלי התוספות, כמו ר' יחיאל מפאריש, אשתורי הפרחי ועוד. כולם ראו בחידוש העבודה מצוה מחוייבת בכל דור, בכל עת ובכל שעה. המתבונן במבט ההלכתי של חכמי ישראל אלה והמחברים ההולכים בדרכם, מגיע למסקנה, כי אין שאלה הלכתית בענין המקדש שאין לה פתרון.

להלן כמה מן השאלות, לא כולן, אשר עסקו בהם ראשונים ואחרונים, וניתן למצוא תשובה בעניינן בערכים שונים פה באנציקלופדיה:

• האם ייבנה מקדש משמים או בידי אדם
• האם ניתן להקים מקדש כשישראל בטומאה? .
• האם ניתן לחדש את מצות אפר פרה אדומה בימינו?
• האם לחידוש העבודה צריך כהנים עם כתב יוחסין?
• האם ייבנה הבית השלישי בצורתו המתוארת ביחזקאל, או במתכונת בית שני?
• מאחר שמקום המזבח צריך להיות מכוון ומדוייק, כיצד ניתן לכוין את המקום?
• האם ניתן להתחיל בעבודת הקרבנות בטרם נאספו שקלים מכלל ישראל?
• האם יש להקים מקדש ולחדש את העבודה, גם כשהדבר כרוך בחשש נפשות?

כן יש לשאול, כיצד נקבע רגע החיוב, ו'חלות' המצוה להתחלת בנין הבית והקרבת הקרבנות?

מכל האמור עולה בפשטות, שכמו בכל מצוות התורה, גם כשאדם אנוס, וחל עליו הכלל 'אונס רחמנא פטריה', עם זאת, ברגע שהוסר האיום במיתה, ומתאפשר לקיים את המצוה, חל חיוב מיידי לקיים את המצוה כמאמרה. כן גם בענין בנין הבית ותחילת העבודה, יש להקריב מיד כשהדבר מתאפשר. אכן, מצינו בירושלמי: 'ניתן לישראל לבנות בית הבחירה [בין פסח ראשון לשני] יחיד עושה פסח שני ואין ציבור עושין פסח שני'.