גרה
גרה: אחד מחלקי הבהמה הניתנים לכהן להעלותו למזבח.
המשנה מתארת את סדר כהני המשמרת העולים על גבי המזבח, והאברים שכל אחד מהם נוטל בידיו וביניהם הגרה. הכהן המנתח את הבהמה לחלקיה, מפריד את הגרה משאר חלקי הגוף ומוסרה לכהן שזכה בפייס, וזה עולה עם הגרה ושאר החלקים שנמסרו לו, להביאם כקרבן[1].
הגרה
הניתוח והעלאתה על המזבח: כאמור, הגרה נזכרת בין החלקים שמעלה הכהן למזבח. באשר לתפקיד הגרה ומקומה בגוף הבהמה, אבר זה אינו נראה לעין מבחוץ, וכתבו הפרשנים, שהבהמה - 'מעלה ומקיאה האוכל ממעיה, ומחזרת אותו לתוך פיה לכתשו ולטחנו הדק'[2]. ויש שפירשו שהיא מעלה 'את מאכלה בגרגרת לאחר אכילתה'[3]. ליתר דיוק יש להוסיף, שאבר זה המכיל את המזון ללעיסה חוזרת, מצוי בגרון הבהמה בין שתי הצלעות המחברות את הגוף אל הצואר והראש. כך היא לשון המשנה המתארת את ניתוח הבהמה לחלקיה: 'בא לו [המנתח] לגרה, והניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן. חתכה ונתנה למי שזכה בה [לכהן הזוכה בפייס להעלות את הגרה לכבש]. והקנה והלב והריאה תלוים בה [כלומר, מובאים יחד: הגרה, הקנה, הכבד והלב]'. עוד נאמר במשנה: '[הכהן] הרביעי [עולה למזבח] בחזה ובגרה: החזה – בימינו, והגרה [והחלקים שעמה] בשמאלו'[4], כך הובא קרבן התמיד אל המזבח תוך תשומת לב לכל חלק מחלקי הקרבן.
מן המדרש
בהמה שאינה אוכלת מן הגזל כל אבריה עולים על המזבח
'נפש כי תקריב קרבן...אמר רבי תנחומא בר חנילאי: העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל בכל צד, ואוכל מן הגזילות ומן החמסין. אמר הקב"ה: הואיל והזפק הזה מלא גזילות וחמסין אל יקרב לגבי המזבח. לכך נאמר: והסיר את מראתו בנוצתה [וישליך לבית הדשן מחוץ למזבח]. אבל בהמה גדילה על אבוס בעליה, ואינה אוכלת מכל צד, לא מן הגזילות ולא מן החמסין, לפיכך הוא מקריבה כולה [תוך תשומת לב לכל אבר מאברי המאכל, ככתוב: 'והקרב והכרעים ירחץ במים']. לכך נאמר (ויקרא א) והקריב הכהן את הכל המזבחה' [5].