בית הדשן
בית הדשן הוא מקום הנחת אפר המזבח וכן מקום שריפת קדשים הטעונים שריפה[1].
בית הדשן נזכר בתורה בשמות אחדים, כגון: 'מקום הדשן[2]', 'שפך הדשן[3]', ובלשון חז"ל – 'בית הדשן'. במקדש ובסביבתו היו כמה בתי דשן, לאיסוף יתרת הקרבנות והאפר המצטבר מן הקרבנות השונים. כמו כן, לצורך קרבנות שנפסלו מהקרבה וטעונים שריפה.
בית הדשן שבראש המזבח
מצינו 'בית הדשן' בראש המזבח, כלומר, צוברים גחלים במקום מיוחד על גבי המזבח[4], או על גבי התפוח[5] שבראש המזבח, זאת, להקרבת מנחת חוטא של כהן.
בית הדשן במזרח הכבש
בית דשן זה היה סמוך לכבש המזבח במזרחו[6] רחוק ממנו שלושה טפחים. כן היה נתון בשליש אורכו של הכבש, כלומר, רחוק עשר אמות מתחילת העליה לכבש כלפי צפון, ורחוק עשרים אמה מן המזבח ודרומה[7]. מקום זה נקבע בקבלה למשה מסיני[8]. ויש אומרים שקביעת מקומו נלמדת מזריקת מוראת העוף, שנאמר בה 'והשליך אותה', וכתבו ראשונים, שהשלכת המוראה נעשית על ידי כהן העומד בקרן הדרומית מזרחית של הסובב, וזורק את המוראה לבית הדשן, כך נקבע מרחק זה, שכן, 'אין השלכה פחות מעשרים אמה'[9]. בשעה שהקרבנות מרובים בקרן זו משליכים את המוראה מקרן דרומית מערבית, משם מרחק הזריקה רב יותר. לבית דשן זה מביאים דשן כדלהלן: את תרומת-הדשן ממזבח-העולה, את מוראת-העוף כנ"ל, דישון אפר מזבח-הקטורת שבהיכל ודישון השמן ופתילות המנורה.
בית הדשן במזרחו של מזבח
מצינו בית דשן נוסף במזרח המזבח[10], שם היו שורפים קרבנות שנפסלו: את פסולי-המוקדשים וכן אימורי קודשים-קלים שנפסלו, ושעירי חטאות שנפסלו לפני זריקה או לאחר זריקה[11]. כמו כן פיזרו ושרפו שם את מנחת הקנאות של סוטה במקרה שסירבה לשתות את המים המאררים[12].
בית הדשן שבהר הבית
בית דשן אחר נקבע בהר הבית ונקרא 'בית הבירה'[13], שם היו שורפים את החטאת הפנימית היוצאת לשריפה אם אירע בה פסול אחר שיצאה מן העזרה[14]. בית הדשן במזרח בית הדשן שנקבע בצד המזרחי של הכבש, שימש לגניזת שיירי הקטורת שנותרו בדישון מזבח הפנימי. כמו כן נועד לשאריות דישון השמן במנורה. כן הניחו שם את מוראת העוף.
בית הדשן שמחוץ לירושלים
בית דשן מרכזי הוקם מחוץ לירושלים בצפון העיר, שכן, החטאת מקום שחיטתה בצפון[15]. אל בית דשן זה מביאים את האפר המצטבר על המזבח מדי יום ביומו[16]. 'וכשמוציאין אותו לחוץ לעיר מניחין אותו במקום שאין הרוחות מנשבות בו בחזקה, ולא הזרמים גורפים אותו, ולא יפזרנו שם... אלא יניחנו בנחת, ואסור ליהנות בו'[17]. כמו כן, שורפים שם את החטאת הפנימית היוצאת לשריפה בזמן שנעשית כמצוותה[18]. יש אומרים שבית דשן זה היה במזרחה של העיר[19]. ויש מן הראשונים מי שכתב, שהיו שני בתי דשן, האחד במזרח ירושלים, והשני בצפונה, ושני המקומות היו ידועים ומוכרים לאנשי ירושלים גם בזמנו[20].
מדברי חז"ל
מעשה ניסים בבית הדשן
'אמר אביי: מוראה ונוצה, ודישון מזבח הפנימי, ודישון המנורה - נבלעין [בבית הדשן] במקומן'. (יומא כא, א.)
הערות שוליים
- ↑ רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות ז, ג.
- ↑ ויקרא א, טז.
- ↑ ויקרא ד, יב.
- ↑ מנחות עד, א. רש"י כתב יד ד"ה 'אי דלמעלה'.
- ↑ מנחות עד, א. רש"י ד"ה 'דלמעלה'. ועיין רבנו גרשום שם.
- ↑ משנה זבחים ו, ה. ובמשנה תמיד ד, א. נקרא מקום הדשן.
- ↑ תמיד א, ד. רמב"ם תמידין ומוספין ב, יב.
- ↑ פירוש הראב"ד לתמיד עמ' לג, א.
- ↑ תמיד א, ד. כח, ב. תוספות מעילה יא, ב. ד"ה 'דישון'.
- ↑ זבחים קד, ב. ובתורת כהנים ויקרא א, טז. מובאים שני בתי דשן בעזרה, האחד במזרחו של כבש, והשני במזרחו של מזבח. ובתוספות יבמות ק, א. ד"ה 'והשירים' הובאה גירסא הפוכה. באשר לממדיו של בית דשן זה ומיקומו המדויק בעזרה לא מצינו מקור מפורש.
- ↑ זבחים קד, ב. רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות ז, ג.
- ↑ סוטה כ, א. רמב"ם סוטה ד, ד.
- ↑ במשנה זבחים קד, א. נקרא 'בית הבירה' ובגמרא זבחים קד, ב. נקרא בית הדשן, וברמב"ם מעשה הקרבנות ז, ד. קורא לו 'בירה'.
- ↑ זבחים שם רמב"ם שם.
- ↑ יומא סח, א-ב. ורש"י שם. תוספתא יומא ג, יב. תוספתא זבחים יא, ג.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ב, יג – טו.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ תמיד כט, א. רמב"ם מעשה הקרבנות ז, ג.
- ↑ יומא סח, א-ב עיין שם - 'במזרחה של ירושלים', כן ראה דעת חכמים שם.
- ↑ כפתור ופרח פרק ו. וראה ערך 'דישון המזבח'.