לשכת החותמות

לשכת החותמות: לשכה בבית המוקד שבה היו נותנים 'חותמות' לאנשים המקריבים שקנו נסכים עבור קרבנם.

לשכת החותמות
בציור נראים אנשים הבאים למקדש להקריב את קרבנם. תחילה ניגש המקריב אל הגזבר (משמאל) ומשלם לו עבור ה'חותם', וכגון, עבור נסכי גדי, העולה כקרבן עולה או שלמים, ישלם עבור שלשה דברים: יין, שמן וסולת. מששילם את מחיר הנסכים ניגש עם ה'חותם' שקיבל ל'אחיה' (מימין) כלומר לגזבר המספק את הנסכים. נותן לו את החותם, ויוצא עם הנסכים לעזרה להקרבה. במרכז הלשכה נראה גל אבנים גדול, אלו הן אבני המזבח ששקצו אנשי יון ונגנזו בלשכה זו.

הכהנים הנהיגו סדר של תשלומים במקדש למביאי הקרבן. אדם שהביא את קרבנו והיה זקוק לשמן עבור הנסכים, או יין לנסכים לקרבנו, העמידו הכהנים לשם כך גזברים מיוחדים למכירת צרכי הקרבן. לאחר ששילם המקריב את הכסף בלשכה זו, מקבל האיש 'חותם' ועליו רשום סוג הנסך שקנה.

תפקידה

לשכת החותמות היא לשכה שהיתה בבית המוקד, ובה היה יושב בתקופה מסויימת יוחנן הממונה על החותמות. כל מי שהיה צריך נסכים היה הולך לשם, משלם את הסכום המתאים לגזבר (כגון עבור נסכי גדי, העולה כקרבן עולה או שלמים, ישלם עבור שלשה דברים: יין, שמן וסולת) ומקבל ממנו 'חותם'. לאחר מכן הולך האיש ל'אחיה', הממונה על הנסכים, נותן לו את החותם, ומקבל ממנו את השמן והיין הנצרכים לקרבן.

בלשכה זו גנזו החשמונאים את אבני המזבח ששיקצו היוונים, כשעבדו עבודה זרה על המזבח, והחשמונאים הביאו את האבנים המחוללות לשם.

מקומה

לשכת החותמות היתה בצד צפוני מזרחי של בית המוקד.

קדושתה

הלשכות הצפוניות של בית המוקד מוגדרות מבחינת הקדושה ל'חול', כלומר, לא היו מקודשות בקדושת העזרה אלא בקדושת החיל[5][./לשכת_החותמות#cite_note-הערה5-5 [5]].

סוגי החותמות

ארבעה מיני חותמות היו במקדש: 'עגל', 'זכר', 'גדי', 'חוטא', ולכל חותם ערכו הכספי המיוחד. עגל – לנסכי בקר. גדי – לנסכי הצאן חוץ מהאיל. זכר – לנסכי האיל בלבד. חוטא – לנסכי שלש בהמות של מצורע.