סולת
סולת עניינה הקמח המובחר ביותר מן החיטים או השעורים. בתורה נאמר שאברהם אומר לשרי אשתו: "מהרי שלש סאים קמח סולת לושי ועשי עוגות"[1]. מכאן למדו חז"ל, ששרה לקחה שלש סאים של קמח, ועשתה מהם סאה אחת של סולת[2]. ונמצאנו למדים, שהסולת היא מובחרת שבקמח. המושג 'קמח' הוא שם כללי לסולת ולסובין המעורבים יחד לאחר הטחינה[3]. הסולת היתה משמשת להכנת מנחות שהוקרבו בבית המקדש.
תיאור הסולת
נאמר בתורה: "סולת חיטים תעשה אותם"[4], ולמדו חז"ל מהדגשת התורה – "סולת חיטים", שכל מקום שנאמר 'סולת' סתם, הכוונה לסולת חיטים. לאור האמור, רוב המנחות באות מן החיטים, פרט לשני מיני מנחות, שהתורה פירטה, שהם מן השעורים, והן: 'מנחת- סוטה' וה'עומר'[5].
שימוש הסולת
קרבן העומר היה מסולת. וכן קרבן שתי הלחם, וכך לחם הפנים, חלות תודה, וכל שאר המנחות היו נעשות מסולת[6]. ולעולם הסולת משובחת ונקיה, ואם מעורב בה קמח היא פסולה[7]. למעט מנחת סוטה שהיתה באה סולת מעורבת עם קמח[8], מפני שהתורה הדגישה בה "קמח שעורים"[9].
אופן הכנת הסולת
החיטה נחלקת לשתי חלקים, שהם - הקליפות והגרעין. הקליפות מתחלקות לשלשה חלקים, הקליפה החיצונה - נקראת 'מוץ', השניה – נקראת 'סובין', והשלישית – נקראת 'מורסן'[10].
הגרעין מורכב משני חלקים:
א. הקמח - שהוא רוב הגרעין.
ב. הסולת – שהיא מיעוט הגרעין.
על מנת להפריד את הקליפות מהגרעין, שפין ובועטין את החיטים[11], ועל ידי כך הקליפות נושרות[12]. לאחר מכן בא השלב בו לוקחים את הגרעינים וטוחנים אותם ברחיים[13].
הניפוי
לאחר הטחינה מנפים את הקמח שהצטבר בנפות בעלות צפיפות שונה, יש מהן גסות ויש מהן דקות. על ידי הניפוי בנפות העבות נפרדת הסולת מן הסובין, שהסובין עבים מן הסולת, ונשארים בנפה, והסולת שהיא דקה מהסובין יוצאת מהנקבים. ועל ידי הנפות הדקות, נפרדת הסולת מן הקמח, שהוא דק מן הסולת, ויוצא דרך הנקבים, ואילו הסולת נשארת בנפה. וחוזרים ומנפים כסדר הזה, עד שנשארת סולת נקיה לחלוטין מסובין ומקמח[14].
מכמס - אלפא לסולת
בציור נראה הישוב מכמש, בו גדלה חיטה בעלת איכות מיוחדת. בציור נראה אדם המטעין חיטים על חמור, והחיטים נראות בגובה אדם - דבר שאינו שכיח בגידולי החיטה. כן היו בישוב מומחים שהתמחו בניפוי הסולת עבור המנחות השונות במקדש.
סוגי הנפות
ונחלקו התנאים בסוגי הנפות, יש סוברים כי היו שתי נפות בלבד, אחת גסה והשניה דקה, ומנפים בהם לחילופין שלוש עשרה פעמים[15]. אחרים סוברים כי שלוש עשרה הנפות היו כל אחת ברמת צפיפות שונה, כל אחת דקה מחברתה[16], וכך נפסק להלכה[17]. ויש שכתבו כי אין מחלוקת כלל, אלא שלוש עשרה נפות היו ברמות צפיפות שונות, חלקן עבות וחלקן דקות, העבות הולכות והופכות לדקות, והדקות הולכות ומתעבות[18].
מספר הנפויים הדרוש
במספר הניפויים נחלקו התנאים, יש סוברים כי אין קצבה לכמות הנפויים, והכלל הוא שתהיה סולת נקיה[19]. אך יש חולקים וסוברים כי יש קצבה לכמות הניפויים ההכרחית[20], וכך נפסק להלכה[21]. ולפיכך, באשר לסולת לעומר – זו מנופה שלוש עשרה פעמים, באשר לשתי הלחם - שתים עשרה פעמים, ובאשר ללחם הפנים - אחת עשרה פעמים[22]. יש מן הראשונים שסוברים שקצבה זו היא הלכה למשה מסיני[23], אך להלכה נקבע, שניפוי בנפות אלו ובמספר הזה, הדבר נאמר רק לכתחילה ואינו לעיכוב[24], ובלבד שהסולת תהיה נקיה[25].
דברים הפוסלים את הסולת
הסולת צריכה להיות משובחת, זאת למדו חכמים מן הפסוק 'תמימים יהיו לכם'[26] - שיהיו בתכלית השלמות[27]. ולכן סולת שהתליעה פסולה[28], וסולת שנעשתה מחיטים שרובן מתולעות פסולה[29]. בגמרא ובראשונים הסתפקו בהגדרת הרוב הפוסל. יש סוברים שאם כל חטה וחטה התליעה ברובה, זה ודאי פסול[30]. להלכה נקבע, כי אם רוב החיטים התליעו הרי זה ודאי פסול, מאידך, גרעין אחד שהתליע רובו, הרי זה ספק[31].
דרגה פחותה בסולת
אע"פ שסולת הבאה מכל מקום כשרה, הרי שיש להביאה מן המובחר[32]. ולכן לא יביא סולת שנעשתה מחיטים שגדלו בשדה הנותנת יבול מועט, או משדה שיש בה אילנות, מפני שהאילנות מטילים צל על התבואה ואינה גדלה יפה. כמו כן, אין להביא חיטים משדה שלא עבדו בה עבודה הראויה להוצאת חיטה משובחת[33].
הסולת הטובה והמובחרת ביותר, היא זו שבאה מהישובים מכמש ויוחנה[34].
הערות שוליים
- ↑ בראשית יח, ו.
- ↑ פסיקתא זוטרתא בראשית יח, ו.
- ↑ ראב"ע ויקרא ב, א. 'סמיד' שפרשו שאין למעלה ממנו; וכן שמות כט ב; ועיין כלי יקר על בראשית יח, ו.
- ↑ שמות כט, ב.
- ↑ ספרי במדבר פרשתא קמב; רמב"ם מעשה קרבנות יב, ב.
- ↑ משנה מנחות ח, א; רמב"ם מעשה הקרבנות יב, ב.
- ↑ משנה מנחות ח, ב; רמב"ם איסורי מזבח ו, יא.
- ↑ משנה סוטה ב, א; רמב"ם סוטה ג, יב; מנחת חינוך מצווה שסו.
- ↑ במדבר ה, טו.
- ↑ רשי גמ' כתובות קיב ד"ה 'סובין'.
- ↑ מנחות עו, א. 'כל אחת מחיטי המנחות טעונות שלש מאד שיפה וחמש מאות בעיטה'. ורש"י כתב: שיפה – שפשוף החיטים, בעיטה – בועט בעובי אגרוף. וע"ע ערך שיפה ובעיטה.
- ↑ שפת אמת על הגמרא מנחות עו, א.
- ↑ מנחות סו, א; רש"י כתובות קיב, א. ד"ה 'סאה קמח'; ורשי סו, א.
- ↑ גמרא מנחות עו, ב; רשי ורשי כתי ד"ה 'בדקה בגסה' מנחות עו, ב.
- ↑ גמרא מנחות עו, ב; רש"י שם ד"ה 'בדקה בגסה';
- ↑ דעת ר' שמעון בן אלעזר בגמרא מנחות עו, ב; ונחלקו רש"י ותוס' שם בכמה מתוכם היו עבות וכמה דקות.
- ↑ לקוטי הלכות מנחות עו, ב; רש"ש שם.
- ↑ רש"י כתב יד מנחות עו, ב.
- ↑ דעת ר' שמעון במשנה מנחות עו, א. וברשי כת"י כתב: שר' שמעון אינו חולק אלא על שיעור של לחם הפנים בלבד.
- ↑ דעת תנא קמא במשנה שם.
- ↑ רמבם פרוש המשנה מנחות ו, ז; רמבם תמידין ה, ו.
- ↑ גמרא מנחות עו, ב; רמב"ם תמידין ז, יב. ושם ח, ד.
- ↑ רשי גמרא מנחות עו, א.
- ↑ רמבם תמידין ה, ו.
- ↑ ערוך השולחן קדשים קיז, יא.
- ↑ במדבר כח, יט - כ. במדבר כח, לא.
- ↑ משנה מנחות ח, ז; רמבם פרוש המשנה וברטנורא שם ח, ב; רמב"ם איסורי מזבח ו, א; רדב"ז איסורי מזבח ו, יב.
- ↑ משנה מנחות ח, ב; גמרא מנחות פה, ב; רמבם איסורי מזבח ו, יא.
- ↑ גמרא מנחות פה, ב; רמב"ם איסורי מזבח ו, יא.
- ↑ רש"י בצד הגמ' ובכתב יד מנחות פה, ב.
- ↑ רמב"ם איסורי מזבח ו, יא.
- ↑ רמבם אסורי מזבח ז, א.
- ↑ מנחות פה, א; רמבם איסורי מזבח ו, יב.
- ↑ משנה מנחות ח, א; תוספתא מנחות ט, א; רמבם איסורי מזבח ז, ב.