חזה
חזה: אחד מאיברי הבהמה, המוקרב על גבי המזבח ונמנה על נתחי קרבן העולה.
המושג 'חזה', נזכר בהקשר לקרבן העולה כאבר נפרד משאר נתחי הקרבן, כגון, בקרבן התמיד, שהיו מנתחים את הכבש לששה נתחים[1]. כך היה הסדר במקדש, שנצטוו הכהנים להעלות את החזה על גבי המזבח, כ'נתח' אחד משאר אברי העולה[2][
שני מיני 'חזה' בהלכה
שני מיני 'חזה' מצינו בדברי חז"ל, האחד - הוא ה'חזה' דלעיל הנדון בערך שלפנינו. השני - מצינו 'חזה' במובן נוסף, דהיינו, חזה שהוא חלק ממתנות כהונה, השונה בגודלו מ'חזה' קרבן עולה. חזה זה הוא אחד מאברי קרבן שלמים, שניתן לכהנים יחד עם השוק, שנאמר: שוק התרומה וחזה התנופה... והיה לך ולבניך אתך לחוק עולם כאשר ציוה ה'"[3]. החזה והשוק הניתנים לכהנים, נאכלים להם ולמשפחתם בתחומי קדושת ירושלים, ורשאים לאוכלם אחר הקרבת האימורים על המזבח[4].
הגדרת החזה בקרבן העולה
החזה הוא הבשר שבין צלעות הבהמה, הבשר השופע כלפי מטה ורואה את פני הקרקע. וכתבו הראשונים, על דברי המשנה: "נקב את החזה" פירוש: "לפי שהחזה [מכסה] על הדפנות כמו אוהל, וכשנטל את החזה משם [נמצא] כמי שניקב [ארובה בבשר] הבהמה, שהחזה [אינו רחב] ודומה מקומו לאחר נטילתו כחלון"[5].
ניתוח החזה מהבהמה לאחר סיום ההפשט
לאחר תליית הבהמה על האונקליות בעזרה, מפשיטים את עור הבהמה. תחילת ההפשט מכיוון הרגלים התלויות כלפי מעלה, והראש כלפי מטה. הכהן הולך ופושט את העור עד שהוא מגיע לחזה, אזי חותך את הראש, ובכך מסיים את ההפשט[6]. לאחר ההפשט בא שלב הניתוח של הקרבן, ומובא בהלכה, ש"נוקב את החזה", ונותן אותו לכהן הרביעי בסדר הכהנים המוליכים את האיברים לכבש[7]. כהן זה נוטל את החזה בימינו והגרה בשמאלו[8], וכך מביאים את קרבן התמיד על נתחיו השונים אל ראש המזבח.
הערות שוליים
- ↑ משנה תמיד ד, ג.
- ↑ משנה תמיד ד, ג. רמב"ם מעשה קרבנות ו, ה.
- ↑ ויקרא י, טו.
- ↑ זבחים נה, א. רמב"ם מעשה קרבנות י, ד.
- ↑ המפרש לתמיד לא, א. כך היא גם לשון הרמב"ם מעשה הקרבנות ו, ז: "ונוקב את החזה ונותנו לאחר".
- ↑ משנה תמיד ד, ב. רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות ו, ה.
- ↑ משנה תמיד ד, ג- ד.
- ↑ משנה תמיד ד, ד. רמב"ם מעשה קרבנות ו, ז, יד.